הרבה ציוויים, הרבה דרישות, הרבה אהבה. אינסוף של אהבה מופיעה בשורות הפותחות את פרק כ"ג. אהבת אדם ועולם, הצעת הגשה לחיי שותפות מוסריים, היכרות מעמיקה עם החולשות האנושיות וזיהוי של הסכנה בעריצות הרוב מול הצורך שלנו בקהילה ובשותפות. הכל מקופל בפסוקים הללו.
פעמים רבות אני שואלת בשיחות שאני מעבירה האם יש בעשרת הדיברות ציווי לא לשקר. זאת כמובן שאלה מכשילה. הדיבר הנוגע בשקרים הוא חלקי, מצומצם ובוודאי לא נוגע לכל תחומי החיים. אבל בפרק שלנו יש המלצה, מרוככת, מבינה את הקושי ובכל זאת מבקשת "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק..." (כג, ז) - יש כאן הכרה בכך שהמציאות מזמנת לנו מצבים שבהם ניאלץ לשקר, שהאנושי הוא לעיתים מכוער ולא הגון או לפחות לא משחק לפי הכללים. אבל אנו מתבקשות לעשות מאמץ להתרחק מהשקר, להתקרב אל האמת ולשמור אותה ועליה.
גם הפסוקים המצדיקים את השבת חוגגים את האנושיות ואת הקשרים האנושיים ומבכרים את אלה על ההקשר האלוהי המוכר "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר" (כג, יב), כמה נעים לחבק את השבת כך. כמה מובן בצורה הזו, כי המאבק על צביון השבת במדינה אינו קשור בכפייה דתית אלא בתודעה תרבותית רחבה ומעמיקה. השבת צריכה להתקדש (בשינויים ניכרים מהמציאות הקיימת היום - אך ללא ביטול הקוד הפנימי שלה, החברתי וההגון).
כמי שמאמינה שבספר המופלא הזה ניתן לראות (גם) צדק חברתי ותשתית לחיי מוסר יהודיים ואוניברסליים, הפסוקים הללו משמשים עמוד אש וענן. לאורם קל לאהוב וקל לחנך ולהתחנך.
*נעם דן היא אשת חינוך, שימשה ראשת המכינה הקדם־צבאית בינ"ה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו