חלום הבלהות הנשכח של אפריקה

בעשור האחרון נחלצת אפריקה מהתדמית של יבשת שארצותיה שרויות במצב של מלחמת אזרחים תמידית, עוני מנוול וחרפת רעב. מדינות רבות כמו אתיופיה, רואנדה, אוגנדה, טנזניה, בוטסואנה וקניה - חוות צמיחה כלכלית משמעותית, והשקעה סינית מביאה מוצרים וסקטורים חדשים לרבות ממדינות היבשת.

אך בעוד חלקים מסוימים של היבשת נהנים מפריחה חסרת תקדים, מדינה אחת במרכזה של היבשת נותרה בגדר אחד המקומות המסוכנים והמסכנים בעולם - הרפובליקה המרכז-אפריקנית. חלק שלישי בסדרת מלחמות שלא הכרתם.

עוד בנושא:

המדינה שהפכה מגיהינום לנס כלכלי

על אש קטנה: מלחמות האזרחים של צ'אד

ניגריה: 100 ילדות נחטפו על ידי בוקו חראם

היחסים עם צ'אד: קדאפי הפסיד לישראל

כדי להבין את המצב ברפובליקה המרכז-אפריקנית, דמיינו לכם מדינה ללא כל סמכות מרכזית כמעט, שבה ברוני מלחמה מקומיים שולטים בשטח ובריונים מכנופיות ומילציות אונסים, משעבדים ומרוויחים הון מתעשיית הכרייה במדינה. מדינה שבה ילדים מורעבים מסתובבים כמו חיות רחוב וחטופים משרתים את לוחמי המיליציות. מדינה שבה המצב כל כך מושחת ומשחית, שאפילו חיילי האו"ם מואשמים באונס של קטינות. 

מואשמים במעשי אונס הקטינות, חיילי האו"ם בבירה בנגוי // צילום: רויטרס

תמר ברס, עיתונאית ישראלית המתמחה באזורי סכסוך, לא מצליחה לשכוח את ביקורה הקצר במדינה המוכה. "זו המדינה המורעבת ביותר שראיתי מימיי. ילדי רחוב בכל פינה, כמו חתולים בארץ, מסתובבים ברחוב ואף אחד לא מטפל בהם. חשמל יש שעות ספורות כל יום, מים זורמים כמעט אין בשום מקום", היא מספרת.

ברס מתארת הגעה למדינה במצב של כאוס: "כמה ימים לפני שהגעתי למדינה המורדים שחררו את כל האסירים מהכלא, שרפו את כל ארכיון המדינה ורצחו את הפקידים, כך שלא היה רישום ואפילו בידוק דרכונים לא היה טעם לעשות. בנמל התעופה בדקו פנקס חיסונים ואז הסיעו אותנו במשאית לעיר".

ילד מוחזק בעבדות במכרה יהלומים ברפובליקה המרכז-אפריקנית // צילום: רויטרס

המצב בבנגוי הבירה לא טוב בהרבה, לפי דבריה של ברס: "מסוכן לצאת אחרי שש בערב, בגלל כנופיות פושעים ששולטים ברחוב אחרי שעות החשיכה. האווירה ברחוב היא שאתה יכול להיות מותקף בכל רגע, ואיש לא ינקוף אצבע לעזור לך, כי כולם כל כך מיואשים והתרגלו לראות אלימות. את האוטובוסים שנהרסו במלחמה החליפו רחבי גרר, והמקומיים יושבים היכן שהמכוניות אמורות להיות. מעבר לזה אין תחבורה ציבורית".

כדי להבין כיצד הגיעה הרפובליקה המרכז-אפריקנית מקולוניה אפריקנית חקלאית ושלווה יחסית לבית מטבחיים, צריך להבין את ההיסטוריה העקובה מדם שלה. הרפובליקה המרכז-אפריקנית קיבלה את עצמאותה מצרפת בשנת 1960. המדינה סבלה מנקודת פתיחה בעייתית במיוחד. אוכלוסייתה, המרוכבת מרוב נוצרי של כמעט תשעים אחוזים ומיעוט מוסלמי קטן, ומחולקת למספר גדול של קבוצות אתניות ולשוניות. מלבד פילוג האוכלוסייה, המדינה מועטה במשאבים טבעיים, והקולוניאליזם הצרפתי הותיר אותה עם תשתיות דלות במצב תחזוקה נוראי. 

מדיקטטורה לאנרכיה

הרפובליקה המרכז-אפריקנית מעולם לא נהנתה מתקופה ארוכה של שלטון דמוקרטי יציב. בשנת 165 תפס את השלטון גנרל בשם ז'אן בדל בוקאסה. שלטונו של בוקאסה הפך מהר מאוד למופע אימים של טירוף, מגלומניה ואכזריות. בוקאסה הכריז על עצמו כעל "קיסר מרכז אפריקה" וקיים טקס הכתרה מצועצע בארמון שבנה לעצמו, שזכה לקיתונות של לעג בעולם.

הכתיר את עצמו לקיסר, ז'אן בדל בוקאסה (משמאל) לצד שליט רומניה צ'אוצ'סקו // צילום: ויקיפדיה

בוקאסה הודח בהפיכה צבאית, שזכתה לגיבוי צרפתי בשנת 1979, אך המדינה שבה מהר מאוד לדיקטטורה. כמה שליטים צבאיים שמשלו במדינה כחלק מחונטה כוחנית ואלימה התחלפו בזה אחר זה. בשנת 1993, כחלק ממאמץ מערבי להביא לדמוקרטיה במדינה, נערכו במדינה בחירות דמוקרטיות. המאמץ הוליד כמה שנים של שקט יחסי ומספר חילופי שלטון לא אלימים.

השקט היחסי של סוף שנות התשעים קרס לחלוטין בשנת 2001, כשמורדים חמושים הסתערו על הארמון הנשיאותי בבירה בנגוי במטרה לפיל את שלטונו של הנשיא המכהן פליקס פטאס. ההפיכה נכשלה אך כוחות המשמר הנשיאותי, שאיבדו את מפקדם, ביצעו מעשי טבח מחרידים בגורמי האופוזיציה. הטבח עורר מלחמת אזרחים רחבת היקף. על אף התערבות של האו"ם והסכם שנחתם בין קבוצות המורדים לממשלה בשנת 2007, האלימות לא הפסיקה ופרצה לכדי מלחמה כוללת בשנת 2012, שנמשכת עד היום. 

התופת של בנגוי

שנות הלחימה וקבוצות המורדים המשתנות תדיר מחקו כל זכר לשלטון מרכזי במדינה, והחיים בה הידרדרו לכאוס מוחלט. הממשלה המרכזית, שהתחלפה תדיר, שלטה על שטח מצומצם שכלל פחות או יותר את עיר הבירה. עם חלוף הזמן, הלחימה החלה ללבוש אופי אתני ודתי יותר ויותר. קואליציה של ארגוני טרור אסלאמיים, ברוני מלחמה ומיליציות לוחמות בשם "סאלקה" הצליחה להשתלט על שטחים גדולים יותר יותר ולהשאיר את שלטונו של הנשיא הנוצרי פרנסואה בוזיזה מבודד בבירה.

כששלטונו של בוזיזה קרס ב-2013, לאחר שאנשי הסלאקה נכנסו לבירה, מעט החוק והסדר שנותר במדינה קרס. נוצרים ומוסלמים במדינה טענו שבוצע רצח עם רחב היקף נגדם, מאות אלפי בני אדם הפכו לפליטים וצידי דרכי העפר במדינה התמלאו בגוויות ההרוגים. המיליציה שהוקמה על מנת להילחם ב"סלאקה", האסלאמית, ה"אנטי בלאקה", פתחה בקמפיין טרור נגדי חסר תקדים באכזריותו.

ילדה ותינוק משוטטים בכפר שנהרס על ידי מורדי סלאקה // צילום: איי.פי

הממשלה החדשה שהקימה המורדים החליפה נשיאים ונושאי תפקידים בקצב שיא, אבל המדינה עצמה נותרה במצב של כאוס. חיילים ילדים ואונס כאמצעי ללוחמה פסיכולוגית הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי היום-יום. בשנת 2015 נחתם הסכם שלום ושיתוף שלטון בין חלק המפלגים הלוחמים, אך בפועל הלחימה נמשכה. מורדי הסלאקה הכריזו על מדינה עצמאית בשטחה הצפוני של המדינה, שגם ככה התנהל כארץ ללא חוק.  

והעולם עוצם את עיניו

בתוך העימותים בין הנוצרים למוסלמים, נותרו גם הפערים האתניים בין הקבוצות השונות במדינה, שהולידו תוצאות מפלצתיות. בני שבט הסנגו, רבים מהם ציידים לקטים או חקלאים זעירים המתגוררים ביערות, הפכו לקורבן של קבוצות אתניות שכנות שנוהגות לתקוף את הכפרים הקטנים, לרצוח את מי שמתנגד ולשעבד את האוכלוסייה לחיים של עבדות במכרות היהלומים שבמדינה. סחר בעבדים במדינה הפך נפוץ למדי ובני הסנגו מוחזקים בהרבה מקרים כעבדי בית.

אנשי מיליציות שומרים על עבדים במכרות היהלומים // צילום: רויטרס

בתוך התופת של הרפובליקה המרכז-אפריקנית, אפילו הניסיון של מדינות העולם לסייע הפך למבוך של תככים, אינטרסים ואפילו מעשי זוועה. בחודש יוני של השנה שעברה פרצה שערורייה באו"ם, לאחר שצצו האשמות נגד חיילי חיל השלום של האו"ם, כי ביצעו מעשים מגונים בילדות בתמורה למצרכי מזון ואנסו נשים מקומיות. לא מדובר בפעם הראשונה שהאשמות כאלו עולות נגדי חיילי האו"ם במדינה, שרובם מגיעים ממדינות עניות ומוכות סכסוכים.

בעוד צרפת, הגבירה הקולוניאלית לשעבר, ממשיכה לבחוש בפוליטיקה המקומית, מדינות מערביות אחרות איבדו עניין במקרה האבוד של הרפובליקה המרכז-אפריקנית. כמה מדינות אפריקניות המנסות להמשיך לארגן שיחות שלום בין מספר הולך וגדל של צדדים לוחמים הם כל מה שנותר מהניסיון להשכין שלום במדינה ההרוסה. על אף המשא ומתן שנפתח החודש בחרטום, בירת סודן בין לא פחות מ-14 פלגים לוחמים שונים, קשה לראות סוף לזוועה המתמשכת במדינה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו