בשיתוף ברק רום
בפסק דין חדשני אשר ניתן לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נקבע כי הפגיעה בגבו של גניקולוג מנתח, אשר עורך בדיקות גניקולוגיות רבות, ועושה ניתוחים רבים במהלכם הוא מצוי שעות רבות במצב של רכינה עם זווית כיפוף, נגרמה כתוצאה מפגיעה בעבודה.
הפגיעה בעבודה, כך נקבע, נובעת מפגיעות זעירות חוזרות ונשנות שגרמו לפגיעה.
כעקרון, המוסד לביטוח לאומי מכיר בשני סוגים של חבלות הגורמות או יכולות לגרום לפגיעה בעבודה, הסוג הראשון “תאונה” מוכר וברור ולרוב קל יחסית להוכיח את התרחשות התאונה והנזק שארע. הסוג השני של פגיעה בעבודה, המוכר פחות, הנו פגיעה שמקורה בחבלות זעירות חוזרות ונשנות (מיקרו טראומה) כאשר כל פגיעה בפני עצמה אינה מגיעה מעצם הנזק שהיא יוצרת להגדרת תאונה, אבל הצטרפותן של פגיעות רבות והעובדה שהן חוזרות על עצמן, יוצרת פגיעה המוכרת כתאונה בעבודה. סוג זה של פגיעה הינו מורכב ודרוש ידע משפטי וניסיון על מנת להוכיח את התרחשותו.
התובע, גניקולוג אשר במסגרת עבודתו עובד שעות רבות בביצוע בדיקות גניקולוגיות וניתוחים. עיון בפסק הדין מראה כי במהלך שנת 2013 חל גידול משמעותי בהיקף עבודתו של הרופא, הן בכמות הבדיקות הגניקולוגיות אשר ביצע, שעמדה על מאות בחודש, והן בכמות הניתוחים שביצע שעמדה על עשרות בחודש. בעקבות כך חלה התדרדרות קשה במצב גבו.
התובע, אשר עניינו נדון על ידי בית הדין לעבודה, פנה אל המוסד לביטוח לאומי להכיר בפגיעה בגבו כנובעת מתנאי עבודתו. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת התובע. בעקבות דחיה זו הגיש התובע באמצעות משרד עורכי הדין טירן-פז את התביעה לבית הדין לעבודה. בית הדין לעבודה לאחר שנוהל בפניו ההליך כולו, לא נרתע מלקבל את התביעה ולקבוע כי לתובע נגרמה פגיעה בעבודה. עניינו של התובע הועבר לוועדה הרפואית וזו קבעה לתובע נכות אשר זיכתה אותו בתשלום משמעותי.
בית הדין קבע עובדתית כי אכן התובע עבד שעות רבות, בין בביצוע בדיקות גניקולוגיות ובין בניתוחים הלפרוסקופים, כאשר מוטל עומס רב על גבו.
בית הדין קבע כי תנאי העבודה של התובע מתאימים להגדרה של חבלות זעירות חוזרות ונשנות, כלומר, מיקרו טראומה.
מומחה רפואי בתחום האורטופדי אשר מונה על ידי בית הדין קבע בחוות דעת מייעצת שניתנה על ידו לבקשת בית הדין, כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע, המהווים חבלות חוזרות ונשנות, לבין הפגיעה בגבו.
בעקבות פסק הדין עולה השאלה מי הם הזכאים הפוטנציאלים להכרה במיקרו טראומה ומהי הדרך הטובה ביותר לנסות ולפעול להשגת ההכרה.
נשאלת השאלה, האם פסק הדין אכן מהווה פריצת דרך, והאם יש בו לפרוץ את הסכר עבור רופאים ומנתחים, ואולי גם עבור בעלי מקצועות אחרים, אשר עבודתם מחייבת עבודה בתצורה אשר, לאורך זמן, יכולה לפגוע בגופם.
עיון בפסק הדין מצביע על כך שהמוסד לביטוח לאומי “פחד” כי במידה ובית הדין יכיר בפגיעה שנגרמה לתובע כפגיעה בעבודה שנובעת מפגיעות זעירות חוזרות ונשנות, יפרץ הסכר ומאות רופאים יפנו בתביעה למוסד להכרה זהה.
טיעון זה חזר פעמים רבות במסגרת ההליכים בפני בית הדין ונכלל בטיעונים שהגיש המוסד לביטוח לאומי לבית הדין בניסיון לשכנע את בית הדין לדחות את התביעה.
האם המוסד לביטוח הלאומי יודע משהו? האם למוסד לביטוח הלאומי הוגשו עד היום תביעות רבות כאלו שנדחו על ידו ולא התנהל בגינן הליך בבית הדין להכרה? יש להניח כי קיימת סיבה טובה למלחמה שניהל המוסד לביטוח לאומי בעניינו של התובע, להדוף את הטענה.
חשוב להבין כי כל רופא, מנתח, אבל גם כל בעל מקצוע אחר שבמהלך עבודתו נאלץ, לשם ביצוע עבודתו, לעבוד בתנאים שיש בהם פגיעה חוזרת ונשנית בגופו או בחלק מסוים בגופו, ושבעקבות תנאי עבודתו נגרמה לו פגיעה קבועה ונכות, זכאי לתבוע את המוסד לביטוח לאומי על מנת שיכיר בפגיעה כתאונת עבודה.
אמנם, לא כל מקרה אכן מתאים להגדרות שנקבעו בחוק ופסק הדין. את ההערכה המקצועית האם המקרה אכן מתאים אם לאו יש לעשות עם עורך דין העוסק בתחום, ואשר יש לו ניסיון וידע בניהול תיקים מסוג זה, כאשר במרבית המקרים יבחן העניין במשולב עם מומחה בתחום הרפואי הרלוונטי.
לצערנו, ולאור העמדה של המוסד לביטוח לאומי, שמצאה ביטויה היטב במסגרת ההליך הזה, אין לצפות שהמוסד לביטוח לאומי ,ביוזמתו, יכיר בכלל ובוודאי בקלות בתביעות מסוג מיקרו טראומה, כפגיעה בעבודה. יש להניח כי ידרשו עוד מספר פסקי דין על מנת שהדבר יקרה. בנסיבות, ליווי מקצועי עשוי לשפר משמעותית את הסיכויים להצליח בהליך כזה בכדי להגיע בסופו של יום למצב בו הצדק יראה ויעשה.
בשיתוף ברק רום
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו