בעוד צה"ל ממשיך להלום בנסיונות המיסוד של מליציות שעיות-איראניות בסוריה, איראן עולה מדרגה ברטוריקה ומדברת על רוחות מלחמה. אל חשש, המלחמה כבר מזמן מתרחשת, לפחות עשור. עד כה, העצימות הייתה נמוכה יחסית, השאלה היא האם אנחנו עוברים לשלב חדש.
לפני כמעט שנה החלו הסורים להגיב לפעולות האוויריות של צה"ל, זאת באמצעות טילי קרקע אויר, שיורטו לא פעם באמצעות מערך ההגנה האווירית של ישראל. הכאוס במרחב סוריה שנבע מהמלחמה המתמשכת שם איפשר פעולה נוחה לישראל, שלא אסד ולא איראן רצו להסלים אותה. לכולם היה נוח שזה "תחת הרדאר" ומה שהיה רחוק מהעין, כנראה גם היה רחוק מהלב.
עוד בנושא:
"יש נכונות איראנית לעלות מדרגה ולהסתכן בתגובה ישראלית חריפה"
דיווח רוסי: ארבעה חיילים סורים נהרגו בתקיפות חיל האוויר בלילה
נתניהו על האיומים מטהרן: "לא נעבור לסדר היום על מעשי איראן, הם יישאו באחריות"
דיווח רוסי: ארבעה חיילים סורים נהרגו בתקיפות חיל האוויר בלילה
אולם בשנה האחרונה ניכרת הסלמה, הן בתגובה, וכעת גם ברטוריקה. הלחימה בניסיונות האיראנים לייצר תשתית על סף הגבול הצפוני עם ישראל הייתה עד כה רחוקה ועמוקה, אך בחודשים האחרונים ניכר שהאיראנים מתקשים להכיל את הפגיעה האנושה במאמצים שלהם, וייתכן ואנו עולים מדרגה.
מה ייצר את הרוח הנוכחית שמאיימת על החמרת המצב?
ראשית, ככל שמתקרב רגע ההתייצבות של הזירה הסורית, מתנהל מאמץ גדול משני הצדדים להשיג הישג – האיראנים מנסים בכל דרך באמצעות זרועות אל קודס להשתקע בסוריה ולייצר איום המתחבר לזרוע שלהם בלבנון – חזבאללה. ביום שבו תוכרז הפסקת הלחימה יהיה להם קשה יותר ליצור את זה. אבל לא רק להם – גם לישראל. כל עוד נלחם אסד על שלטונו הוא לא העז להגיב לפעילות חיל האוויר הישראלי, אולם כעת, משניכר כי הוא מתייצב, הוא כבר לא יכול למחול או להכיל את הפגיעה בריבונות שלו, להבנתו, וזה מחזק את פוטנציאל ההסלמה.
שנית, מבצע "מגן צפוני" שמט את השטיח תחת הרגליים האיראניות. שנים ארוכות ניסה חזבאללה, זרוע איראנית מובהקת, לייצר איום אופרטיבי של פלישה רגלית לגליל. האיום הזה נפגע דרמטית בשל הריסת מערך המינהור. זה מטריף את האיראנים. הם מבינים ששום מאמץ שלהם לא צולח – לא בסוריה ולא בלבנון.
שמט את השטיח מתחת רגלי האיראני, חיילי צה"ל במהלך מבצע "מגן צפוני" // צילום: דובר צה"ל
שלישית, משטר הסנקציות האמריקאי שטראמפ החייה מחדש, וביתר שאת, שם את האיראנים עם הגב לקיר. הם מבינים שבעצם הם מצויים תחת מתקפה רב זירתית: צבאית, ואסטרטגית. כל אלו הם רק קיסם נוסף למדורה, שהולכת ומתלהטת.
בפני האיראנים יש שתי אופציות בשלב זה: להגיב באגרסיביות לפעולות צה"ל, או להכיל אותן, ולסגת מכוונותיהם. הם גם מבינים שממשלת ישראל לא נרתעת מהם, נהפוך הוא, ככל שעובר הזמן עוצמת התקיפות מתגברת – וזה עבורם בעייתי בלשון המעטה.
צרפו לכך את מגמת היציאה של האמריקאים מהביצה הסורית ותקבלו מתכון ברור להסלמה. אין ואקום.
מה מייצב את הזירה?
כפי שזה נראה כעת, נותר רק גורם אחד מייצב והוא הרוסים. פוטין השקיע מאמץ רב בייצוב סוריה, ואין לו כוונה לתת לגחמות איראניות לשבש את התכנית הזו. פוטין לא יאפשר לאיראן להסלים עוד יותר את הזירה הסורית, ומכאן שנותרה זירה אחת בה האיראנים יכולים לפעול מול ישראל והיא לבנון.
האם האיראנים יתנו פקודה לנסראללה לתקוף בצפון?
בפרוש ייתכן שכן. אולם מבחינתם הדבר ייצר קושי אחר. שנים שאיראן מפתחת את חזבאללה כמאזן הרתעה מול ישראל, על מנת למנוע ולהרתיע מפני תקיפה שלנו בשטח האיראני. הפעלת חזבאללה למלחמה תגרור פגיעה קשה בארגון – המלחמה הבאה בלבנון תגבה מחיר יקר מאוד מהם. גם מישראל יגבה מחיר, אבל עבור איראן פגיעה קשה בחזבאללה תוביל להחלשת המנוף היחידי שנותר להם באזור. האם הם עד כדי כך עם הגב לקיר? מאוד ייתכן שכן, ולכן סיכויי המלחמה בלבנון עלו מדרגה בחודשים האחרונים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו