נסיעה ליפן היא בגדר חלום עבור מטיילים ישראלים רבים. דומה שאלו לא רק המרחק הגיאוגרפי הרב, הקידמה הטכנולוגית או הנופים הייחודיים; זהו בעיקר פער התרבות - הצצה אפשרית ל"עולם אחר" שמתנהל על פי קודים וגישות זרים לנו. התרבות היפנית שונה משגרת המערב, ובמקרים רבים אף שונה מהותית מזו של מדינות במזרח הרחוק שהפכו ל"מוכרות" יותר לישראלים.
יפן הפכה לחלום שמתגשם עבור ישראלים רבים. טיסות המשך רבות שמציעות חברות תעופה מהמזרח ומאירופה, וההשקעה של היפנים בתיירות נכנסת בעשור האחרון (כ־30 מיליון תיירים במהלך 2018), הן רק הסיבות הרשמיות לכך. בפועל, הסטיגמה על יפן כמדינה יקרה ביותר התנפצה: כיום עלות המחיה ביפן אינה גבוהה ביחס למערב אירופה, ובטח לא לעומת ישראל.
"המסלול הישראלי" של יפן כולל לרוב את טוקיו, אוסאקה, קיוטו והירושימה, מתוך רצון לנצל נכון את הזמן הקצוב שבין הטיסות הארוכות. אלא שיפן היא הרבה יותר מאלה. "נתיב סוגיהארה", למשל, הוא יוזמה של שש ערים שביקשו ליצור מסלול תיירותי ברכב, וקרוי על שמו של חסיד אומות העולם צ'יאונה סוגיהארה, שלחלק מהערים יש קשר הדוק אליו.
מדובר במסלול אליפטי, במרכז האי המרכזי של יפן - הונשו. זו אופציה טובה למי שמבקשים להיות ממוקדים באזור מסוים וייחודי ביפן, ולחלופין למי שכבר פקדו את היעדים המוכרים ומבקשים לגלות צדדים אחרים במדינה.
טויוטה - לא רק מכונית
הנקודה הראשונה במסלול היא העיר נגויה, הרביעית בגודלה ביפן (2.5 מיליון תושבים). נגויה, בירת מחוז אאיצ'י, היא מטרופולין נעימה ולא מאיימת. היותה עיר נמל לחופי האוקיינוס השקט משווה לה אווירה קוסמופוליטית, והעובדה שרבים מתאגידי הרכב הגדולים בעולם נמצאים שם רק תורמת לתחושה הזו.
אלא שכתמיד ביפן, גם נגויה היא שילוב מזהיר של קפיצה לעתיד ומבט אל העבר. מבצר נגויה (מיי־ג'ו), למשל, הוא מתחם שנבנה במאה ה־16 ובו חיו השוגונים (השליטים הצבאיים של יפן). המבצר, על שתי המצודות שבו, הוא מופת לאדריכלות מסורתית (פנים וחוץ), נחשב לאתר מורשת תרבות, והון עתק מושקע בו לעיתים קרובות כדי לשמרו. השושלת האחרונה שהחזיקה בו היתה משפחת טוקגאווה הקיסרית, אבל מאז 1930 מדובר בנכס תיירותי של נגויה.
ומשם - למוזיאון טויוטה, תחנת חובה בעיר, בטח לטיולי משפחות (להגיע מוקדם כי סוגרים ב־17:00). המוזיאון מגולל את כל ההיסטוריה של טויוטה – מהקמתה כחטיבה של ייצור מכונות אריגה לטקסטיל, ועד ימינו, שבהם היא נמצאת בחוד החנית של ייצור רכב היברידי וחשמלי. ההפעלות וההדגמות במקום, שכוללות רובוט המנגן בכינור והדגמה של הרכבת מכונית טויוטה פריוס בדקות ספורות, יסקרנו לא רק חובבי רכב.
ביקור ב"חמשת המפלים"
במרחק שעה וקצת מנגויה נמצאת העיירה יאוטסו, שבה נולד חסיד אומות העולם צ'יאונה סוגיהארה, שהציל יותר מ־2,000 יהודים כשכיהן כסגן הקונסול היפני בקובנה שבליטא, בתחילת מלחמת העולם השנייה. סוגיהארה, שהנפיק ליהודים אשרות מעבר ליפן, מונצח במוזיאון צנוע ומוקפד ביאוטסו, שנמצא בלב "פארק האנושיות". שם, על מרפסת נוף מרהיבה, ניצבים שלושה פעמונים כיד זיכרון.
יאוטסו משרה אווירה כפרית נינוחה, וההרים הסוגרים על העמק מציעים חוויית טראקים וקמפינג. פארק "חמשת המפלים" הוא אופציה טובה גם למי שמבקרים במקום "על הדרך". הליכה קצרה תביא אתכם לנקודה שממנה נשקפים כל חמשת המפלים, מחוברים בגשרי עץ אדומים ועטורים צמחייה צבעונית, במיוחד בתקופת השלכת בסתיו.
מיאוטסו ממשיך המסלול לטקיאמה, עיר צנועה בממדיה (100 אלף תושבים), אך כזו שתיירים מנוסים אוהבים - היא נעדרת מלכודות תיירים, יש בה מלונות ומסעדות ייחודיים, והיא שומרת באדיקות על האקלים האורבני המסורתי והייחודי לה. לכן ברור גם מדוע טקיאמה היא יעד אטרקטיבי גם לתיירי פנים מיפן עצמה.
בטקיאמה פועל מדי יום "שוק בוקר", שבו איכרי הסביבה מציגים את מרכולתם, לצד חנויות מעוצבות של יין סאקה, אופנה מסורתית ודברי מתיקה. המלצה: ותרו על ארוחת הבוקר במלון ולקטו לכם ארוחה מדוכני השוק.
מבחינת לינה - יש בטקיאמה היצע מעניין של מלונות בריאות מחופים בעץ. זה אמנם יחייב אתכם להסתובב במתחם המלון בגרביים בלבד, אבל יאפשר לכם ליהנות מ"אונסן" (ספא-מקלחת יפני) ברמה גבוהה, ולחוות חוויה אקולוגית יוקרתית במחירים סבירים ביותר.
סושי טרי הוא חובה
בדרך מטקיאמה לקנזוואה - עוד עיר נהדרת ונחבאת אל הכלים, עוצרים בשירקוואה־גו, תחנת ביניים שהיא בגדר חובה. זהו כפר קטן במחוז גיפו, בעמק הנהר שוגוואה, שזכה להד גדול כשבשנת 1995 הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. גולת הכותרת בכפר היא בתי הגאשו־זוקורי ("ידיים שלובות בתפילה") - שגגותיהם המחודדים עשויים קש וגולשים כמעט עד לאדמה, וכך מגינים על הבית מהשלג הכבד שיורד בחורף באזור. ראשי הכפר שומרים על מורשת הכפר באדיקות מול המוני התיירים הגודשים אותו: מכירת בתים בכפר אסורה, וכל תיקון או שיפוץ קל דורשים אישור מוועדה מיוחדת.
בקנזוואה, בירת מחוז אישיקווה (465 אלף תושבים), חוזרים ליפן המוכרת - זו שהקידמה בה תמיד הולכת יד ביד עם המסורת העתיקה והקודים התרבותיים. מוקד המשיכה הבולט ביותר בעיר הוא גן קנרוקו־אן, פארק מרהיב הסמוך לטירת קנזוואה.
הגן אמנם מלאכותי ברובו, אך מדגים שיטות טיפול וטיפוח ייחודיות לגננות היפנית. כך תוכלו לראות כאן עץ אורן עתיק ש־18 מוטות תומכים בו, ובריכות ענק שבמרכזן איים קטנים בצורת בעלי חיים. קנזוואה אף היא עיר חוף (לא הפתעה מרעישה ביפן), ומצטיינת בסושי הטרי שלה – בשיטת מהים (ים יפן) לשולחן (הסושייה הקרובה אליכם).
התחנה האחרונה בנתיב סוגיהארה היא טסורוגה - עיר נמל קטנה שבה עגנו היהודים כשהגיעו ממסעם הארוך מליטא ליפן. כאן שוב חוזר העניין היהודי לתמונה, ומוזיאון "נמל האנושיות", הממוקם על קו החוף, מגולל את הביוגרפיה של סוגיהארה כמו גם את סיפורם של פליטים רבים שעגנו בנמל העיר. לצד הפן ההיסטורי, טסורוגה היא אתר מבוקש בימי הקיץ: אפשר לצאת לשיט קצר במפרץ, או אפילו לשכור אי זעיר בשם מיזושימה, רצועת יבשה צרה נטולת ווי־פי, שהפכה ליעד נחשק לשיזוף ולהתבודדות.
הכותב היה אורח משרד התשתיות של יפן וערי "נתיב סוגיהארה"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו