על נכות תפקודית כתוצאה מתאונת דרכים

בשיתוף ברק רום

התובע טען כי, בעקבות התאונות, הוא סובל מכאבים כרוניים ומהגבלות תנועה בחלקי גופו השונים, כמו כן נטען כי מאז התאונה הרביעית הוא סובל מבעיות נפשיות לרבות חרדות, דיכאון והפרעות בשינה.

שני מומחים רפואיים מונו מטעם ביהמ”ש ונקבע כי עקב התאונה החמישית נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% בגין מגבלה בקרסול רגל שמאל. מומחית פסיכיאטרית קבעה כי עקב התאונה הרביעית נותרה לתובע נכות נפשית זמנית בשיעור 5%. התובע השיג על קביעת המומחים הרפואיים מטעם ביהמ”ש וטען כי הוא זכאי לקביעת שיעור נכות משוקללת בשיעור 34% היות שיעור נכות זה הוא שיעור הנכות התפקודית שעל פיו יש לפצותו.

הנתבעת, חברת הביטוח טענה שהתובע לא הוכיח את שלושת התאונות הראשונות. עוד טענה כי אין הצדקה לסטות מקביעת המומחים הרפואים מטעם ביהמ”ש. לשיטתה, אין לנכות הרפואית משמעות תפקודית ועל כן אין לקבוע לתובע נכות תפקודית.

לפנייה ישירה אל עו”ד יהונתן רבינוביץ לחץ/י כאן

בית המשפט קבע כי התובע  לא הוכיח את אירועי שלושת התאונות הראשונות מאחר שלא הביא עדים או ראיות חיצוניות המוכיחים את נסיבות התאונות הנ”ל שלגרסת התובע היו תאונות עצמיות.

בית המשפט ציין כי היה מצופה לכל הפחות שהתובע ימציא דיווחי משטרה מזמן אמת על תאונות אלה. בית המשפט קבע כי עמדת המומחים הרפואיים מטעם ביהמ”ש מקובלת עליו במלואה ודחה את כל טענות התובע ביחס לחוות הדעת.

ביחס לטענת התובע באשר לנכות רפואית אורתופדית הצמיתה אשר נקבעה לו בשיעור של  10% בלבד תוך שטען כי יש לכך השלכה ברורה על תפקודו, פסק ביהמ”ש כי הנכות התפקודית באה לבטא את מידת ההשפעה הנודעת לנכות הרפואית על תפקודו של נפגע ספציפי בכושר השתכרותו.

במסגרת זו ציין ביהמ”ש כי מובאים בחשבון בין היתר נסיבותיו האישיות של הנפגע, גילו, מקצועו ועיסוקו לפני הפגיעה, סיכוייו לחזור ולעסוק בהם או ההגבלה שיש לו לעסוק בהם. ביהמ”ש ציין כי המגבלה היחידה אשר נמצאה אצל התובע על ידי המומחה הרפואי היתה “הגבלה קלה בסיבוב חיצוני קרסול שמאל” וכי בצילומי קרסול שמאל נמצא “מצב לאחר שבר בפטישון חיצוני שהתחבר היטב למקומם, ללא שינויים ניווניים תוך פרקיים”.

ביהמ”ש קבע כי בהתחשב בכך שאופי עבודתו של התובעת היה ניהולי, לפני התאונה ולאחריה, הוא לא מצא מדוע מגבלה קלה מסוג זה אמורה להוות מגבלה תפקודית אשר יש בה כדי לגרום להפחתה בכושרו להשתכר, בעבר ובעתיד.

ביהמ”ש ציין כי במעקב שנערך אחר התובע ע”י החוקר סרגיי יאגודין, ותועד במצלמת וידיאו, התובע נצפה הולך יורד במדרגות ללא צליעה וללא כל מגבלה נראית לעין. ולכן פסק ביהמ”ש כי מצבו של התובע היום מלמד כי כושר ההשתכרות שלו לא נפגע.

ביהמ”ש ציין כי גם על פי תצהירו של התובע אין הבדל משמעותי בין עיסוקו הנוכחי של התובע, ניהול אדמינסטרטיבי, לבין עיסוקו הקודם הוא ניהול עסק של שליחויות ואין פגיעה בשכרו.

לאור האמור, ובהתחשב בנכות השולית שנגרמה לתובע, ביהמ”ש פסק כי לתובע לא נגרמו, ולא צפויות להיגרם בעתיד, מגבלות תפקודיות הקשורות לתאונה הרביעית או לתאונה החמישית ולכן דחה את ראש הנזק בתביעה ביחס לנכות התפקודית.

הכתבה מאת עו”ד יהונתן רבינוביץ באדיבות אתר עורכי דין  lawguide.co.il.

בשיתוף ברק רום