• "אם גנץ מקבל פה 100 קולות, אני נותן לך מיליון דולר" - אביעד בשדרות
כדי להגיע לבית של אריק נחמקין, משק 40 בנהלל, עוברים מימין למגדל המים, ממשיכים בכיכר עד לשלט עצור, ובצד שמאל, בקומה השנייה של הבית הישן, הוא מחכה לנו, יושב על כיסאו בסלון.
כבר בן 93, נחמקין, שר החקלאות בממשלת האחדות הלאומית של שמעון פרס ויצחק שמיר, אי שם בשנות ה־80 של המאה הקודמת. נראה מעולה, העשור העשירי בחייו לא ניכר כמעט בדמותו החלוצית, המושבניקית כל כך. השבוע עשו ברית לנין ה־21 שלו, אביב. "טוב לחיות פה, בנהלל", הוא אומר. "טוב לגדל פה ילדים, וטוב גם לגמור פה. בית הקברות כאן ידוע לטובה".
על הקיר בחדר תמונה בשחור־לבן, שאי אפשר להסיר ממנה את העיניים. נחמקין עומד בין יצחק רבין לשמעון פרס ומביט ברבין, שמקרב את המצית לסיגריה של פרס. לנחמקין יש פרשנות משלו לצילום: "תסתכל איך רבין מוריד את היד שלו למטה, כדי שפרס יצטרך להוריד את הראש. איזה שני תרנגולים הם היו, ומה שהם היו מוכנים לעשות אחד לשני", הוא מצחקק כאחד שידע וראה כבר הכל.
כנראה נחמקין באמת ראה כבר הכל, כי כשנהלל היה בקושי בן 4, הוא נולד שם. מהמחזור שלו במושב נשאר רק יוסף רגב, שעליו ועל זאב'לה סלוצקי כתבה נעמי שמר את "אנחנו שנינו מאותו הכפר". עד שהפך לשר חקלאות הספיק נחמקין לאבד עין במלחמת העצמאות בקרב על דיר טריף, שעל אדמותיו קמה שוהם.
נהלל היתה תמיד מעוז של המרכז־שמאל. בבחירות 2015 גרף כאן המחנה הציוני יותר ממחצית הקולות, גם יאיר לפיד ומרצ פרחו. הליכוד קיבל בקושי עשרה אחוזים. אבל הימים מתקצרים, והשבוע האחרון, מבחינת המחנה של נחמקין, היה כפי שהוא מגדיר "גועל נפש". על הקיר רבין ופרס, ואנחנו מדברים על הפוטש שביצע אבי גבאי על הראש של ציפי לבני, כשאיתן כבל מוסיף עוד קיסם למדורה וקורא לגבאי לקום וללכת.
"כבל היה עוזר שלי בכנסת", מחייך נחמקין. "משפחת כבל היא מפא"י ההיסטורית. אבא שלו היה ראש הסניף בראש העין, גם כשלא היו בו כלל חברי מפלגה. הוא החזיק את הסניף לבד".
אבל נחמקין לא מסכים עם כבל. "גבאי לא נהג בציפי כמו שצריך. כואב לי הלב, כי במפלגת העבודה יש אנשים לא פחות טובים מאשר במפלגות אחרות, ואפילו עולים על האחרים. אבל היצר עולה על הכל".
כבל אמר השבוע שמפלגת העבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי.
"תעזוב, כבל לא חושב ככה. אבל יכול להיות שהוא צועק בכל העיר כדי להעיר את כולם. מפלגת העבודה תמיד היתה יצרית, תמיד היו מלחמות גנרלים בצמרת. זה לאו דווקא שלילי".
נחמקין מספר שלפני הבחירות של 1981, מינה צמח באה אליהם ואמרה שלפי הסקרים, אם המערך בראשות פרס יציב את רבין כמועמדו לשר הביטחון, ולא את חיים בר־לב - הם יקבלו שישה מנדטים נוספים. "הלכנו אני, אהרן הראל (אבא של אסף; א"פ) ומוסה חריף מהתק"מ, לפרס, בלשכה שלו ברחוב הירקון 110, והוא מייד אמר שאין לו בעיה, רק שנלך לבר־לב ונקבל ממנו הסכמה. בר־לב הג'נטלמן הקשיב ואמר: 'איפה אני צריך לחתום?' חזרנו לפרס עם החתימה של בר־לב, ופרס השתולל עלי וצעק: 'מי הרשה לך?'"
ומה ענית לו?
"שהוא בעצמו הרשה לי. פרס לא סלח לי. בסוף הפסדנו לבגין במנדט אחד".
• • •
אני שואל אותו על בני גנץ, אולי האיש שיציל את מחנה המרכז־שמאל בבחירות האלו, למרות השתקנות שלו. נחמקין, איך לא, מכיר גם את המשפחה הזאת.
"את בני אני מכיר מינקותו. עבדתי עם אבא שלו 25 שנה בתנועת המושבים ומיניתי אותו לנספח חקלאי בגרמניה. הוא עבר את השואה ורצה לסגור מעגל.
"עם בני היו הרבה בעיות בבית הספר. הוא ברח משם המון פעמים, אז עזרנו להכניס אותו לבית הספר בכפר הירוק. בכל שנה רצו לשלוח אותו הביתה. המנהל אמר לי שבכל מה שקשור לעבודה, הוא בסדר, אבל ללמוד הוא לא רוצה".
וראש ממשלה הוא יכול להיות?
"הוא נחמד, אבל אני לא יודע אם הוא כזה ממזר כמו שראש ממשלה צריך להיות. צריך חומר מיוחד לתפקיד".
ונתניהו?
"ההתנהגות שלו מאוסה, אבל אין עוד אחד שיודע לעשות פוליטיקה מלוכלכת כמוהו. הוא מסוגל לדרוס הכל, וגם לנמק באמנות את צדקתו. יצור מיוחד במינו".
מי הכי מצא חן בעיניך מכל ראשי הממשלה?
"למרות שהייתי במחנה פרס, רבין היה הכי גדול, בגלל דבר אחד: הוא תמיד אמר שהוא נושא באחריות לכל דבר, בכנות ובאבירות. בסוף מצאו דרך לחסל אותו. מעשה נבלה מאין כמותו".
• • •
נהלל הוא המושב השיתופי הראשון שקם בארץ ישראל, בשנת 1921. כמעט בכל בית שתצביע עליו, גרה אגדה. ליד הבית שבו גדל משה דיין גר עמיצור כפרי, שנהג במבצע אנטבה את המרצדס הלבנה שנצבעה שחור ושימשה להטעיה של החיילים האוגנדים, שהיו אמורים לחשוב שמדובר בנשיאם, אידי אמין.
שישה חברי כנסת יצאו מכאן: שמואל דיין, משה דיין, עמוס הדר, אריק נחמקין, יעקב אורי וצבי יהודה. אבל הוא בעיקר מושבם של גיבורים. 75 משקים יש בו (שהתפצלו ל־150 עבור בנים ממשיכים), ובבית הקברות טמונים 42 גברים שנהרגו במלחמות. ממוצע מצמרר של כל בית שני, ולפעמים יותר מהרוג אחד במשפחה.
נהלל לא היה אף פעם מושב לגמרי חדגוני. מייסדי המושב חתמו על טופסי ההקמה של צומת, מפלגתו של רפול, השכן מתל עדשים. את זה מספר לי בועז ינאי, שנולד כאן והפך לאגדת כדורסל, מהשחקנים הגדולים שצמחו בישראל.
הוא זוכר את עצמו בגיל 4, יוצא עם אביו דוד לרעות את הכבשים, עד שהיו נפרדים בשער גן הילדים. עד גיל 15 כלל לא שיחק כדורסל, אבל ב־1969, כשהגיע לשחק בגבת, על 199 הסנטימטרים שלו, כבר זומן לנבחרת הנוער של ישראל. הוא היה שותף לזכייה בגביע המדינה של הפועל גבת־יגור ב־1976, ולזכייה ההיסטורית של ישראל במקום השני באליפות אירופה בטורינו 1979. הוא נמצא במקום הרביעי בטבלת הקלעים של כל הזמנים בליגת העל. רק בגיל 50 הפסיק לשחק באופן רשמי.
ינאי. "יש לי בעיה שעושים דה־לגיטימציה, וכל מי שהוא לא ליכוד מריח מבגידה" // צילום: אפרת אשל
היום ינאי בן 66, ואף שיש לו משק, הוא עובד בחברת פז. כמו אבותיו, גם הוא עמוק בשליחות הציבורית ומשמש בהתנדבות יו"ר האגודה החקלאית של נהלל. מסורתית, הוא איש תנועת העבודה, אבל הוא באמת מתלבט בתוך הגוש, "האם להצביע כמו שהצבעתי כל השנים, או לתת קול למפלגה גדולה שיכולה להשפיע וקרובה לדעות שלי? אני חושב שהמרכז־שמאל עדיין בתהליך של התגבשות. אולי יקום גוף חדש שיתעצם מרגע שיידעו עליו, עד הבחירות".
אתה מסכים עם איתן כבל, שמפלגת העבודה כבר לא במשחק?
"לא. אבל כמו שבנהלל יש התחדשות ויש צעירים שגרו בחוץ ובאים עכשיו להרחבות - כמו אחת הבנות שלי, שתבוא לגור כאן כי היא רוצה לגדל את הילדים שלה בעמק - גם המפלגה צריכה להשתנות, להיות אטרקטיבית. אני לא רואה עכשיו שמגיע מטאור שישנה את המצב.
"צריך לבנות את זה מחדש, גם אם המחיר הוא עוד כמה שנים באופוזיציה. האדמה לא תבלע אותנו אם ייקח עוד קצת זמן שיתחלפו הסוסים. המדינה לא תיפול".
יש היום בשמאל מישהו שיכול לעמוד מול ראש ממשלה כמו נתניהו?
"אין דמות אחת בולטת. היחיד שאולי עשה משהו, וגם הוא בורח כמו מאש מהמושג שמאל, זה יאיר לפיד. בני גנץ אולי פוטנציאל להיות תותח־על, אבל עד עכשיו לא רואים את זה".
מה עם אהוד ברק? הוא מצפה שיקראו לו.
"אם הוא היה רק קצת יותר בן אדם... ברק הוא איש חריף, אנליטי, אבל לא בן אדם קל. היה ראש ממשלה שנה וקצת, אבל לא ידע לשתף פעולה".
• • •
ינאי חושב שהיום כבר אין אידיאולוגיות, לא בימין ולא בשמאל, "למרות הדיבורים הגדולים. יש בעיקר כיסאולוגיה. בסוף תסתכל אחורה ותראה שהעבודה והליכוד עשו, פחות או יותר, אותו הדבר. גם בהתיישבות, גם בשלום וגם במלחמות".
הליכוד עומד יציב על 30 מנדטים, ולא חשוב כל כך כמה נתניהו מסובך בחקירות. איך זה קורה?
"אני לא מבואס מזה, ולא חושב שהלכה לנו המדינה בגלל הליכוד. אבל בימין פועלים בדרכים שפוגעות בערכי היסוד הדמוקרטיים של ישראל. יש לי בעיה שעושים דה־לגיטימציה, וכל מי שהוא לא ליכוד, מריח מבגידה. השיח הפוליטי והרשתות החברתיות הופכים את כל מי שמזוהה עם השמאל לבוגד, ולכן שמאלנים מעדיפים להגדיר את עצמם כמרכז.
"ראיתי השבוע בטלוויזיה את נאוה בוקר מצטטת בחשיבות איזה פייק ניוז שנשלח לה בווטסאפ, על כביכול חבלה בחקירות ראש הממשלה. אני שואל אותך - לאן הגענו?".
נתניהו מפחיד אותך?
"לא. יש בו דברים טובים ודברים רעים. ביום שהוא יירד, יהיו בליכוד קרבות מדממים יותר מאשר בשמאל. כלכלית, ישראל בסך הכל במצב טוב, למרות שמבחינת דו"ח העוני הפערים גדולים מאוד, ודווקא הבייס העני בישראל ממשיך להיות נאמן לראש הממשלה.
"נתניהו חזק ביצר ההישרדותי שלו. אני מעריך שהוא יודע מה מצבו המשפטי, ובגלל זה באה המתקפה שלו על מערכות האכיפה".
אתה רואה מצב שהליכוד מפסיד ב־9 באפריל?
"לא יודע אם בבחירות האלו. יש בישראל הצבעה שבטית חזקה, בעיקר של הפריפריה. גם אם היועץ המשפטי לממשלה יחליט על הגשת כתבי אישום, אני לא רואה שינוי מהותי בהצבעה".
• • •
באמצע שנות ה־70 הוקם בגולן מושב מעלה גמלא, שבו גרו לא מעט טייסים ומטכ"ליסטים. אחד מהם היה יואב בנימיני, שב־1975 היה בכוח הפורץ של סיירת מטכ"ל למלון סבוי בתל אביב, וחיסל בעצמו ארבעה משמונת המחבלים.
11 שנים אחר כך חזר בנימיני לנהלל ורכש ב־314 אלף דולר מאודי דיין, בנו של משה, את הבית המיתולוגי של משפחת דיין, שכבר שופץ והתרחב מאז. בן דודו של בנימיני, סרן ארז, נהרג בטנק שלו ביום השני של מלחמת יום הכיפורים.
בנימיני (64) מגדיר את עצמו "אחד שהולך כעיוור אחרי המפלגה, אפילו שהיא אוכלת את ראשיה". פעם הוא העריץ את אהוד ברק, עד שהתאכזב. "כמו מטאור, הוא עלה, ירד מהר ונשרף. ברק יכול להוסיף מנדטים לעבודה, אבל היצר שלו חזק ממנו. קשה מאוד לשרוד איתו".
בנימיני. "בישראל זו נורמה ללכלך כל מי שנכנס לפוליטיקה" // צילום: אפרת אשל
אחר כך היתה לו אמונה בעמיר פרץ, אבל גם גבאי נראה לו ראוי. "גבאי צדק בכך ששחרר את ציפי, כי באמת לא נשארו לו מנדטים לחלק. אני לא יודע מה יהיה, אבל אני אמשיך להיות נושא הדגל".
השמאל יכול להציב היום מועמד עוצמתי כמו נתניהו?
"השלטון של נתניהו משדר יציבות, אבל כולם משלמים מחיר. מזמן אני חושב שהוא צריך ללכת, כי מה שקרה עם השחיתות בתקופת המערך בשנות ה־70 הוכפל ושולש בשלטון היום. אבל גם אם הוא ילך, אין בשמאל אחד שיכול להוביל ולתמרן את המדינה המסובכת הזאת. זאת בעיה. עובדה שהעבודה כל הזמן מחליפה מנהיג, כי היא לא מוצאת אחד מתאים".
בני גנץ?
"אולי הוא דווקא יהיה טוב, צריך לתת צ'אנס. אני בכלל חושב שגנץ ובוגי יעלון הם אנשים רציניים. מחוץ לליכוד בוגי הוא אמנם ימני, אבל פרגמטיסט, ובמסגרת חדשה אפשר לייצר שיח רעיוני ולמצוא מכנה משותף".
מה חשבת על הדברים של גלנט נגד גנץ?
"בישראל זו נורמה ללכלך כל מי שנכנס לפוליטיקה. הביקורת על גנץ באה מזה שבוחנים אותו על כל מיני מקרים חריגים לאורך הקריירה הצבאית שלו. למשל, אם ניהל נכון את המערכה בעזה. צריך לזכור שבסוף הקבינט הוא שמנחית על הצבא את ההנחיות".
כמה קשה לך שעם ישראל שבר חזק ימינה?
"האמת? קשה לי. אבל בסוף, כשתופרים פה קואליציות, הכל פה על חוט השערה. הרוב פה אף פעם לא מובהק, וגם אם יש ממשלת ימין, היא לא חיה בוואקום ולא מצליחה לעשות מה שהיא רוצה. בסוף הכל זה פאזלים. למרות שנתניהו נראה חזק, ישראל היא מקום נזיל, גם פוליטית".
לא קל לבנימיני עם התרבות הפוליטית שהשתנתה. "הדור הצעיר בכנסת לא מספיק מחונך", הוא אומר. "יש את הטיפוס הזה, אורן חזן, ויש את הליברליות הזאת של השמאל של מרצ, שלא תמיד מציאותית. ובטח לא ההגזמה של חברי הכנסת הערבים".
אתה הולך כעיוור אחרי המפלגה, ובכנסת ישבו שניים מנהלל שאיבדו עין. מה הסיפור שלכם?
"אתה יודע מה אמר משה דיין לנחמקין, כשבא אליו לנחם אותו על אובדן העין שלו? שאת העולם החרא הזה מספיק לראות עם עין אחת".
aviadp65@gmail.comנהלל
שנת ייסוד: 1921; תושבים: כ־900; שיוך: תנועת המושבים; בחירות 2015: אחוז הצבעה: 78%, המחנה הציוני: 57.3%, יש עתיד: 14%, הליכוד: 10.6%, מרצ: 9%, כולנו: 3.3%, הבית היהודי: 2.5%
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו