כלכלת בחירות: הפעם מצביעים מהכיס

האם יש מקום להעלות מסים כדי לשפר את רמת השירותים הציבוריים?

ישראל ביתנו: "לא".

כולנו: "מפלגת כולנו מאמינה בהורדת מסים ככלי להגברת הצמיחה".

יש עתיד: "העלאת מסים צריכה להיות המוצא האחרון. אילו הממשלה היתה נוהגת באחריות ולא מבזבזת 10 מיליארד שקלים מהכסף של כולם על הסכמים קואליציוניים, לא היה צורך לחשוב על מהלך כזה".

מרצ: "הדבר הכלכלי־חברתי הדחוף ביותר שישראל זקוקה לו הוא הגדלת ההוצאה האזרחית כדי לשפר את השירותים החברתיים, כדי שישראל תוכל לספק בריאות, חינוך ורווחה איכותיים. לפי נתוני בנק ישראל, דרושה הרחבה של 140 מיליארד שקלים בשנה כדי להגיע לממוצע ה־OECD. יש כמה דרכים כדי להשיג מטרה זו. אחת היא להגדיל את העוגה, והאחרת - לחלק אותה באופן שונה".

באיחוד הלאומי הפנו אותנו למצע הכלכלי, שבו נכתב כי "המפלגה מאמינה בממשלה קטנה ומצומצמת שפועלת רק במקומות נצרכים ביותר".

גשר: "אין צורך להטיל על אזרחי ישראל את האחריות של הממשלה. יש תקציב שלא מנצלים בגלל שתהליך התקצוב פשוט לא יעיל, לפעמים על גבול השחיתות".

עד כמה חשוב לעמוד ביעד הגירעון בהתאם להמלצת הבנק העולמי?

כולנו: "אחריות תקציבית היא המפתח לכלכלה בריאה. בשלוש השנים האחרונות הגירעון בפועל היה נמוך מהיעד שהוצב, מה שהוריד את נטל החוב של המדינה. עליית דירוג האשראי של ישראל ל־AA מינוס היא תוצר של מדיניות זו".

יש עתיד: "חשוב לעמוד ביעד הגירעון, אבל גם הבנק העולמי יתמוך בהגדלת הגירעון אם זה לצורך צעדים מחוללי צמיחה (למשל, השקעה מאסיבית בשיפור תשתיות התחבורה, שתתפרס על פני כמה שנים). אבל אם פריצת יעד הגירעון תיעשה לצורך חלוקת כספים פוליטיים, אז ברור שלא".

ישראל ביתנו: "חשוב מאוד לעמוד ביעד הגירעון".

מרצ: הפנו אותנו לתשובתם הקודמת.

האיחוד הלאומי: במצע שאליו הופנינו אין התייחסות ישירה לנושא. עם זאת, מודגש שהתנועה תומכת בהתנהלות כלכלית אחראית.

גשר: "חשוב מאוד וקריטי לשגשוג כלכלי. מדינה צריכה להתנהל באחריות ומשמעת פיסקלית. גירעון חמור במיוחד כשהוא 'מפתיע' אותנו. זה כמו להתעורר עם אוברדראפט. זה חוזר לשאלת השליטה והניהול. לא יכול להיות שכספי הממשלה יהיו הפקר, וזה קורה ביותר מדי מקומות".

האם ראוי לאפשר להסתדרות להשבית את המשק בשל שביתות הזדהות?

כולנו: "שביתות הן כלי שפוגע בציבור, ואנחנו גאים שבארבע שנות כהונתנו המשק לא שבת. אנחנו גאים אף יותר שזה הגיע תוך כדי חיזוק העובדים, ולא החלשתם".

יש עתיד: "ניתן לאפשר להסתדרות לפעול למען שמירה על זכויות העובדים, אבל לא באמצעות פגיעה בשירותים חיוניים. כמובן, יש לשקול זאת שנית אם ההסתדרות תשתמש באפשרות זו באופן לא מידתי".

ישראל ביתנו: "אנחנו דוגלים בבוררות בשירות הציבורי".

מרצ: "אחת המשמעויות של הגנה על זכויות עובדים היא סולידריות בין עובדים דווקא לטובת החלשים ביותר - למשל, פועלי בניין או עובדי קבלן".

האיחוד הלאומי: לפי מצע המפלגה, "לצד ההכרה בחשיבות זכות ההתאגדות והשביתה לשם ההגנה על זכויות העובדים במשק, תפעל התנועה למנוע ניצול לרעה של זכות השביתה לשם סיכול רפורמות ממשלתיות חשובות".

גשר: "יש לשנות את המצב שבו חשדנות וחוסר אמון בין מנגנון העובדים לבין המדינה מובילים לכאוס במערכת. יש לקיים מערכת יחסים הדדית המבוססת על אמון מחדש ועל אחריות משותפת עם נציגי העובדים".

האם נכון לבטל את החוק המאפשר להסתדרות לא לחשוף את דו"חותיה?

כולנו: "אנחנו דוגלים בשקיפות ונעודד כל גוף ציבורי לפעול בשקיפות מלאה".

יש עתיד: "חד־משמעית כן. יתרה מזאת, ח"כ עליזה לביא ממפלגתנו יזמה ומקדמת הצעת חוק כי אלפי אגודות עות'מאניות שאינן מבוקרות - ובהן אגודות בעלות תקציבים שנתיים של מאות מיליוני שקלים, שחלקן אף נהנות מהקצבות ומתמיכות ממשלתיות בהיקפים משמעותיים - יהיו כפופות לכל נוהלי הפיקוח והבקרה שחלים על אגודות אחרות".

עוד נמסר מיש עתיד: "לפי ההצעה, משרד המשפטים ישמש גם רשם האגודות העות'מאניות, ויהיו לו מלוא האחריות והסמכות לפיקוח על פעילות האגודות, לרבות הקמה וניהול של מרשם אגודות. כך תיווצר השקיפות שאליה אנחנו שואפים".

ישראל ביתנו מסרו כי הם תומכים בביטול החוק הנוכחי, וכי מדובר בנושא "חשוב מאוד".

מרצ: "אנו תומכים בשקיפות בכל המוסדות והארגונים הציבוריים, ובכלל זה ההסתדרות".

האיחוד הלאומי: "התנועה תפעל להחיל שקיפות על ארגוני עובדים".

גשר: "כל גוף המתקיים מכספי ציבור חייב בשקיפות".

מפלגת הוקוס פוקוס

ערן בר טל • פרשנות

יש בישראל לא מעט דברים מציקים שכולם מסכימים שצריך לשנות, ובכל זאת, הם לא משתנים. כך, למשל, לא מצאנו מפלגה או ח"כ שתומכים בהמשך החלת החוק העות'מאני, הקובע שעמותות וארגונים שהוקמו בתקופה שבה חל - יורשו להמשיך להתנהל בחוסר שקיפות. ההסתדרות היא אחד הגופים הנהנים מהחסינות השערורייתית הזו. העובדים מחויבים בחוק להפריש ממשכורותיהם "דמי ייצוג" גם אם הם מתנגדים לאותו ייצוג; אך הארגון שמייצג אותם לא חייב להם דין וחשבון בשאלה מה הוא עושה בכספם. אם כולם מסכימים שזה לא בסדר, מדוע זה לא משתנה?

שאלה נוספת עוסקת בזכות ל"שביתת הזדהות". במפלגת כולנו מתנגדים לעניין העקרוני, ומתפארים בכך שהמשק לא הושבת בשנים האחרונות. אבל בתקופה זו גם למדנו שעצם האיום שמשמיע הארגון האנטי-דמוקרטי הזה - אינו הוגן.

גם על השאלה אם ראוי להעלות מסים שום מפלגה לא שמחה להשיב בחיוב. גם במרצ, שהפכה לשמאל קיצוני גם בדעותיה הכלכליות, העדיפו לענות בעקיפין על השאלה וחזרו לטיעון המשאבים הקולקטיביים של המדינה, "ולא של הטייקונים". שאר המפלגות לא נופלות בפח הזה, שלפיו המדינה צריכה להיות בעלים של משאבי טבע ואמצעי ייצור. רוב העולם החופשי כבר הבין שבשוק חופשי במדינה דמוקרטית, המדינה מרוויחה מחברות רווחיות הרבה יותר מאשר מבעלות. חברה רווחית מחויבת במסים גבוהים יותר מ־50%, וכשהיא מפסידה, המדינה אינה שותפה להפסדים. בכך למעשה המדינה היא בעלת מניות זהב בכל עסק ומשלח יד.

גם שאלת יעד הגירעון העלתה תשובות מעניינות. יעד הגירעון נקבע על ידי הממשלה כחלק מחוק התקציב, כך שלמעשה חריגה מהיעד אמורה להיות שאלה שהתשובה עליה חד־ערכית - לא. חריגה מהיעד יכולה להיות מוסברת במלחמה, או בצורך קיומי אחר. אך איזו סיבה יכולה להצדיק חריגה מיעד הגירעון של 2018? לדברי כולנו, שר האוצר עמד ביעד הגירעון. זה היה נכון בשנים הקודמות, אך כנראה לא בשנה החולפת.

ולבסוף, התייחסות המפלגה של אורלי לוי־אבקסיס, שמפזרת סיסמאות עמומות. לוי־אבקסיס טוענת שיש מספיק כסף לממן את הבטחותיה "החברתיות" מבלי לשלם כל מחיר - לא הגדלת הגירעון ולא הוספת מסים. היא תמצא את הכסף באמצעות "ניהול נכון יותר". היא לא מבטיחה לפטר עובדים מיותרים מהמגזר הציבורי, לא לצמצם את הממשלה, לא להכביד עלינו - יש לה קסם למציאת כספים אבודים שאף אחד לא עשה קודם לכן. כנראה יש שוק גם לקוסמים.