"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
חופש אקדמי? האוניברסיטאות שבויות בשמאל
המרצה שביקשה מסטודנטית שלא ללבוש מדים ממש לא לבד. הפוליטיזציה באקדמיה חצתה כבר כל גבול, כשהמושג חופש הביטוי מנוצל להסתה
בראש של מעיין // צילום: מאיה באומל בירגל // בראש של מעיין // צילום: מאיה באומל בירגל

חופש אקדמי? האוניברסיטאות שבויות בשמאל

המרצה שביקשה מסטודנטית שלא ללבוש מדים ממש לא לבד. הפוליטיזציה באקדמיה חצתה כבר כל גבול, כשהמושג חופש הביטוי מנוצל להסתה

מעיין אדם
, עודכן

איך בא לי לחזור בזמן ולהתיישב בשיעור הזה של ד"ר קרולה הילפריך, צמוד צמוד לאותה תלמידה ערבייה. איך מתחשק לי להיות שם באותו רגעשהמדים לא באו לה טוב בעין, לשמוע במו אוזניי את התלונה. שיצביע מי שלא דמיין איך הוא יוצא עליה כמו משוגע.

זה לא רק מרתיח, זה גם עצוב נורא, שקצינה בצה"ל צריכה להתגונן מפני האנשים שעליהם היא מגנה. לעולם לא אצליח להבין את כפיות הטובה. לו היה זה מקרה בודד או חריג, לא הייתי כל כך חרדה, אך לא מדובר בכמה עשבים שוטים, צמחה לנו מתחת לאף גינה שלמה של קוצים.

על המסמך שבו נכתב שישראל מבצעת טבח בפלסטינים ופשעי מלחמה לא רק ד"ר הילפריך חתומה, אלא עשרות אנשי אקדמיה ישראלים, יהודים. הוא נכתב בימי צוק איתן, כשישבנו במקלטים, כשירו טילים על גני ילדים.

רק לפני חודש האוניברסיטה העברית, שזכתה לשם הכי יפה מכולן, ביקשה לשנות את שפת ההוראה במדינה העברית היחידה בעולם - לאנגלית. בבן גוריון יש מרצים שמסבירים שהחטיפה של שליט לגיטימית, שהיציאה למלחמת לבנון לא, וממליצים לעשות חרם כלכלי עולמי על ישראל. לפחות עד שתחדל להיות מדינת אפרטהייד, לדבריהם. בוינגייט סטודנטים נדרשו להוריד את דגל שתלו בחדר כי המכון "מזמין כל אדם באשר הוא", והרשימה עוד ארוכה. וכואבת.

הפוליטיזציה באקדמיה חצתה כבר כל גבול. השמאל הרדיקלי מחזיק בה, במוקד הכוח האחרון שנותר לו, כבת ערובה. בדיוק כמו בתרבות, הוא מנצל את המושג "חופש הביטוי" - להסתה. הוא נהנה מאזור הספר שממשלה לא יכולה להתערב בו, ועושה בו כבשלו.

גם המרצים שלי נהגו להסביר לנו עד כמה הממשלה רעה. הם לא חסכו ביקורת מהשרים כשחיפשו דוגמאות אקטואליות למה שכתוב בספרים. לא היה לי מושג שאני עוברת שטיפת מוח פוליטית, שאני קהל שבוי. הם הרי המורים, עליי פשוט לשנן ולזכור. הם היו אלוהים וכל מה שאמרו – נכון.

לא יודעת איך הייתי מגיבה למרצה שמעדיפה אותי בלי מדים. הגעתי לשיעור לא פעם ישר מהצבא, הייתי נכנסת לכיתה שופני כזה עם הדרגות, מלאת גאווה. מודה שלפעמים גם עליתי על מדים בכוונה, לעשות קצת נחת לסבתא או עוואנתות בשכונה. מפחיד לחשוב שיבוא יום וזו תהיה אי נעימות, או חלילה בושה.

צריך לשים לזה סוף. דרוש מנהיג אמיץ שייכנס לתוך התופת ויעשה שם סדר. שיאכוף את המותר והאסור, שיגן על המרחב של הסטודנטים ועל היכולת שלהם להבחין בין עובדה לדעה. חופש האקדמאי הוא קודם כל להוציא את האקדמיה לחופשי, כי היום היא שבויה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...