ועדת סל התרופות, בראשותו של פרופ' רוני גמזו, סיימה את עבודתה המאומצת, החשובה והמסורה, והמליצה לעשרות אלפי חולים על כ־100 תרופות וטכנולוגיות חדשות, חלקן בעלות של מיליוני שקלים לכל חולה.
ואולם כעת משהוועדה פועלת באותה מתכונת כבר כ־20 שנה, אפשרי והכרחי להעלות ולחשוף את הכשלים המהותיים של ועדת הסל שהתגלו גם השנה. כשלים שרק גדלים עם השנים, עד כדי כך שצריך לקרוא כבר לילד בשמו: המלך עירום והגיע הזמן לעשות שינויים דרסטיים בוועדת סל התרופות, שבמתכונתה הנוכחית פשטה את הרגל.
1. קופות החולים חזקות מדי: נציגי קופות החולים בוועדת הסל מצליחים יותר מדי פעמים לטרפד הכנסה לסל של טכנולוגיות ותרופות חיוניות בגלל שיקולים ואינטרסים שלא תמיד קשורים לטובת החולים. כך, למשל, בוועדה הנוכחית הצליחו נציגי חלק מהקופות לטרפד את הכנסת הבדיקה לאיתור מוקדם של סרטן הריאה לסל, בדיקה שיכולה להציל מאות ישראלים מדי שנה וגם לחסוך עשרות מיליוני שקלים בשנה לקופות על טיפולים יקרים לחולים. אם כך, תשאלו, מה ההיגיון של קופות החולים? אז התשובה היא שלא תמיד יש היגיון.
חולשה מדאיגה
2. משרד בריאות חלש מדי: משרד הבריאות מפגין חולשה מדאיגה מאוד בוועדת הסל וזה כשלעצמו חמור מאוד לנוכח הכוח וההשפעה הגדולים מדי של קופות החולים וארגוני הרופאים. דוגמה בולטת, כמעט קיצונית לכך, היתה ביום שלישי השבוע כשהמשנה למנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' איתמר גרוטו, דרש בעצמו, בצעד נדיר, מוועדת הסל להכניס בכל זאת את הבדיקה לגילוי מוקדם של סרטן הריאה לסל; אבל הוא קיבל כתף קרה מוועדת הסל לאחר שנציגי חלק מקופות החולים התנגדו נמרצות לכך, ואפילו חלק מנציגי הציבור התמידו בהתנגדותם העיקשת להכנסת הבדיקה.
דווקא פרופ' גמזו, יו"ר ועדת הסל, תמך בהכנסת הבדיקה, אבל אפילו הוא לא הצליח לשכנע את המתנגדים, וכך שוב משרד הבריאות הפסיד בקרב ובמערכה גם יחד.
חשוב לחשוף את הכשלים, סל התרופות // צילום: getty iamges
3. הצהרות משרד הבריאות סתמיות ותלושות מדי: בשנים האחרונות ראשי משרד הבריאות חוזרים ומצהירים כי רפואה מונעת מחלות היא חשובה ביותר, וגם שחשוב מאוד שמערכת הבריאות תתקדם ככל האפשר אל עבר טיפולים המותאמים אישית לחולים ("רפואה מותאמת אישית"). אך הצהרות לחוד ומעשים לחוד, ולמרות זאת אין כמעט כל קשר בין הצהרות אלה לבין קבלת ההחלטות בוועדת הסל, כמו הסירוב המקומם של הוועדה להכניס את הבדיקות החשובות לאיתור הגנטיקה של גידולים סרטניים, שיכולות להוביל לטיפולים מצילי חיים, והסירוב השערורייתי של הוועדה להכנסת התרופה שמונעת הידבקות בנגיף ה־HIV - שגורם למחלת האיידס הקטלנית. האם יעלה על הדעת שתרופה שמונעת איידס לא תהיה בסל התרופות בישראל?
4. הפקרת ועדות החריגים: כל החולים במחלות קשות שלא קיבלו את התרופה שהם צריכים מהסל עשויים למצוא את עצמם נאלצים לבקש את המימון של התרופה מוועדות החריגים בקופות החולים - הוועדות שפועלות על פי החוק בכל ארבע קופות החולים ומחויבות לדון בבקשות למימון תרופות מחוץ לסל, ומחויבות גם לנמק באופן הגון, מעמיק ומגובה מאוד כשהן מסרבות לבקשות כאלה. אולם ועדת הסל מתעלמת ממקרים אלה ומפקירה למעשה את החולים לגורלם ואת קופות החולים לגירעונות קשים.
כך קרה השנה, לדוגמה, עם תרופה יקרה מאוד (2-4 מיליון שקלים לכל ילד) למחלת הדושן, שהיא מחלה ניוונית גנטית נדירה. במקרה זה בית המשפט כפה על קופת חולים כללית לממן את התרופה לאחד הילדים, ובעקבות זאת היא החליטה מרצונה לממן אותה לכל הילדים החולים בה החברים בקופה. קופת חולים מכבי מממנת את התרופה לילדים החולים באמצעות הביטוח המשלים ואילו רק נער אחד בישראל, סלמאן זין אל־דין, לא מקבל אותה כי קופת חולים לאומית, שבה הוא חבר, החליטה שהיא לא מוכנה לממן לו את התרופה. ומה עשתה ועדת הסל? החליטה שוב שלא לממן את התרופה דרך הסל ולהפקיר את החולים לגורלם ולהתכתש עם קופות החולים שלהם ולתת לקופות להגדיל את הגירעונות הגדולים ממילא שלהן.
5. הסתרת העודפים של קופות החולים: על פי נתוני משרד הבריאות, יש לקופות החולים עודפים שנתיים בתקצוב הסל (הפער בין התקציבים שהן מקבלות לכל התרופות והטכנולוגיות בסל, לבין מה שהן מוציאות בפועל) בסכום של בין 150 ל־300 מיליון שקלים, ובעשור האחרון העודפים הגיעו כבר לכמיליארד וחצי עד 3 מיליארד שקלים. הסכומים האלה יכלו לפתור את כל בעיות הסל לשנתיים־שלוש לפחות, אבל מה עושה עם זה משרד הבריאות? כמעט כלום, ובינתיים הוא מנסה להסתיר זאת היטב.
"ישראבלוף" של שקיפות
6. המניפולציות על התקשורת: לפני כמה שנים, לאחר מאבק ממושך שהחתום מעלה היה שותף לו, נפתחו דיוני ועדת הסל לעיתונאים וזה היה אקט של פתיחות ושקיפות, אבל רק בכאילו. זה היה "ישראבלוף" של שקיפות. בפועל, אנחנו העיתונאים הסכמנו בעל כורחנו לתנאים דרקוניים, לא דמוקרטיים, בסיקור הוועדה, כולל הסכמה שלא לפרסם ציטוטים של חברי הוועדה לעולם בשם אומרם (גם אם נאמרות אמירות שערורייתיות שחובה על הציבור לדעת וגם אם הפרוטוקולים של הוועדה מתפרסמים ללא כל זיהוי של הדוברים), וכולל הסכמה לא לפרסם חילוקי דעות והחלטות ביומיים האחרונים, הקובעים והחשובים ביותר, של דיוני הוועדה.
הגיע הזמן שאנחנו, העיתונאים, נסרב להיות שותפים לפארסה הזו, שאין בינה לבין שקיפות ופתיחות וטובת הציבור - דבר וחצי דבר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו