שלומית אהרון || בת 68, זמרת. נולדה ומתגוררת בתל אביב. גרושה. אם לטליה (37, מאמנת מוסמכת) ולדניאל (32, מוזיקאי). סבתא ליולי (4). החלה את דרכה כזמרת בגיל 15, שירתה בלהקת פיקוד מרכז והתפרסמה בהמשך כסולנית להקת הכל עובר חביבי, שעימה ייצגה את ישראל באירוויזיון 1981. השתתפה במחזות זמר, הוציאה שמונה אלבומים ויצאה במופעים, ובהם "דואט" עם יבגני שפובלוב ו"שלומית אהרון ושלושת הטנורים". המופע החדש שלה, "תקליט עברי", יעלה ב־26 בינואר בהיכל התרבות בפתח תקווה
מתי בפעם האחרונה צפית באירוויזיון?
"השנה. אולי לא בכל התחרות, אבל בנטע ברזילי צפיתי. אני זוכרת מעצמי את ההתרגשות של העלייה לבמה, שאת לא קולטת שכל העולם מסתכל עלייך. באירוויזיון 1981, שבו שרתי עם הכל עובר חביבי את 'הלילה', הייתי מרוכזת בהיריון, בחודש השביעי. זה היה באירלנד ונתנו לי לשתות בירה בטענה ש'זה טוב להיריון'".
מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט?
"מזמן. אני רוצה זוגיות, אבל לא בכל מחיר. אני לא כל כך יוצאת לדייטים, אני מחכה שהחיים יזמנו את זה. שהחברות שלי ידאגו לי. החיים שלי מלאים עכשיו, כך שזה צריך להיות שווה את זה. אני גרושה מיובל דור 19 שנים, ואנחנו ביחסים טובים. הילדים הם החוליה שמקשרת בינינו, ויש לנו נכדה משותפת".
מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?
"ברגעיה האחרונים, לפני כמעט שלוש שנים. אני ממשיכה לתקשר איתה כל השנים האלו, ברוח. אני מתגעגעת אליה. קראו לה נעמי דביניק, אבל שם הבמה שלה היה זיסל'ה הרשקוביץ', והיא שיחקה בתיאטרון היידיש בארץ בשנות ה־50. כילדה עוד ראיתי אותה על הבמה, כקומיקאית שאהבה לעשות מערכונים ושירים. היא היתה פולנייה מלודז' ששרדה את אושוויץ ובחרה בחיים. היה לה קול סופרן עוצמתי, ואני בעיקר זוכרת את הבאזז של הקהל, את האהבה לאמא שלי. זה עשה לי טוב".
מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?
"לפני כמה חודשים. ביליתי עם בני, דניאל, שחי בניו יורק. הסתובבתי איתו ועשינו המון כיף. דניאל חי שם כמעט שנה, והוא מתופף שסיים שלוש שנים של לימודים בניו יורק. עכשיו הוא מסתובב בעולם עם קבוצות של אמנים, כותב מוזיקה ומנגן. הכישרון היה מאוד מובהק אצלו, מהרגע שהוא תופף על סירים בבית. הילדים שלנו ראו שזה מקצוע קשה, שלצד הקושי נותן גם אושר. אני מאחלת לילדים שלי שירגישו את זה - והם מרגישים".
מתי בפעם האחרונה הציעו לך להשתתף בריאליטי?
"בשנה האחרונה. הציעו לי משהו שקשור לכדורגל. הרגשתי שפשוט מתבדחים איתי, כי אני לא אשרוד שם שום דבר. היה פעם ריאליטי שעשו על אמנים בוגרים, 'היכל התהילה'. לא הרגשתי שאני יכולה להשתתף בזה, כי הייתי בעבודה קשה. אני לא מפסיקה להופיע, ואני לא מוצאת זמן להפסקה כזאת".
מתי בפעם האחרונה הרגשת לא נוח לעמוד בפרונט?
"אני לא מתה על חשיפה בכל מחיר. על שירה כן, אבל לא על כל מה שנלווה לזה. היו לי שנים ארוכות של חשיפה גדולה מאוד, שנים שבהן הייתי בפרונט, ואני אומרת תודה על זה, אבל אף פעם לא הרגשתי ממש נוח. היום הכל מתחיל מזה שאתה רוצה להתפרסם, משהו התהפך בתרבות - ולא לחיוב".
מתי בפעם האחרונה בילית עם הנכדה יולי?
"השבוע. אני זוכרת את הפעם הראשונה בבית החולים איכילוב, כשראיתי את העיניים שלה. רק כשמגיעים לזה מבינים. תמיד החברות אמרו לי, 'את תראי, את תראי' - והן צדקו. ילדים זה משהו מיוחד, ונכדה זו ייחודיות אחרת, כי אני לא זו שמביאה את האיסורים ואת החינוך, אז לא נוצרים מטענים על שום דבר וזה נשאר כיף טהור. יולי בת 4 היום, ואני סמרטוט איתה. היא אומרת לי, 'סבתא, תשכבי, תקומי', ואני עושה. אני משחקת איתה, מטיילת איתה לגינה ושרה איתה. היא התחילה לשיר גם שירים שלי שהיא רואה ביוטיוב ובטלוויזיה, והיא מתחילה להבין וליהנות מזה. כשהיא שרה את השירים שלי זה כיף גדול".
מתי בפעם האחרונה ביטלת הופעה?
"אני משתדלת לא לבטל הופעות, ולפעמים אני הולכת גם כשאני חולה. לפני חודשיים קמתי בבוקר בלי קול, מהתקררות. אני לא נצרדת משירה, אבל אני צרודה מהתקררויות, ולכן נאלצתי לבטל הופעה. זה פחד נוראי לקום בכל בוקר ולבדוק את הגרון אם יוצא קול. האחריות גדולה, כי אנשים באו וקנו כרטיס. פעם, בהופעה במודיעין, קרה שלא היתה ברירה ועליתי עם חצי קול לבמה. סיפרתי לקהל על מצבי, ובתגובה קיבלתי אמפתיה והיושבים באולם הצטרפו אלי. זאת היתה אחת ההופעות הכי מוצלחות שהיו לי".
מתי בפעם האחרונה שיחקת בתיאטרון?
"במחזמר 'אחים בדם' ב־1991. שיחקתי את התפקיד הראשי, ובקאסט היו אלון אבוטבול ומאיר סויסה. בהתחלה חשבתי שלא אצליח, כי התפקיד היה כרוך בהמון תעצומות נפש, אך עמדתי בזה. אני די מתגעגעת לתיאטרון. בהכל עובר חביבי היתה לי תיאטרליות, וזה עשה לי טוב. אני לגמרי רוצה לחזור לתיאטרון אם יהיה משהו שיתאים לסגנון שלי. הציעו לי פה ושם דברים, גם מסדרות טלוויזיה, אבל לא הרגשתי שזה הטייפקאסט שלי. לא בשביל זה אני אעצור הכל".
מתי בפעם האחרונה אכלת ארוחה טובה?
"לפני חודש, במסעדה של יוסי שטרית, וזה היה עונג צרוף. נורא קשה לי לבחור מה אני אוהבת לאכול. השאלה הכי סיוטית בשבילי היא 'אם היית נוסעת לאי בודד, מה היית לוקחת לאכול?' אני נכנסת לטירוף במוח. אני אוהבת מתוק, עוגות קצפת ושוקולד, וגם מלוח. עכשיו, כיוון שילדיי הפכו לצמחונים ולטבעונים, אני לומדת את העולם הקולינרי שלהם, כי אני מכבדת את הבחירות שהם עשו. הייתי בשלנית ואופה נהדרת, ועכשיו אני לומדת להיות יותר בעניין של ירקות, פירות, טופו וכאלה".
מתי בפעם האחרונה שינית את שמך?
"בסביבות הצבא, כשאימצתי כשם משפחה את שם אבי שנפטר, אהרון. התייעצתי עם נעמי שמר, שעבדה איתנו בלהקת פיקוד מרכז, והיא ייעצה לי לקחת את שמו הפרטי, כי זה נשמע נכון מבחינת משקל. בעצתה שיניתי, וזה לא שם קל, אבל רציתי את אבי איתי, כמו קעקוע שאתה עושה לכל החיים. הוא נפטר בבית, כנראה מהתקף לב. היו לו אישה ושני ילדים קודמים שנספו בשואה, והוא חיפש את עצמו כל הזמן. הרגשתי שהחיים קשים עליו, והוא הזניח את עצמו בריאותית. בשלב מסוים החיים אכן הכניעו אותו".
מתי בפעם האחרונה חשת צער ואובדן?
"כשאחותי הגדולה והיחידה, ריקי, נפטרה לפני שנה וחצי מסרטן. היא היתה בת 70, השאירה אחריה ילדים ונכדים, ועבורי זה קושי שאני עדיין מתמודדת איתו. אני מבינה היום מה זה שאתה בוחר בחיים. אני הולכת בדרכה של אמי, ואני בוחרת בחיים. ריקי ואני היינו קרובות מאוד. היא היתה האדם היחיד ביקום שהכיל ושכפל אותי בצורה האולטימטיבית, רק קבלת האחר ונתינה אינסופית. היא היתה יועצת רוחנית ומתקשרת, והיא עזרה לי מאוד. כל החיים הרגשתי שיש לי מתנה, ולקחו לי אוצר".
מתי בפעם האחרונה שמחת שאת ישראלית?
"במופע שלי אני שמחה שאני ישראלית. כשאני שרה את השירים, זה מקשר אותי להורים שלי, ואני מודה שהם ילדו אותי בארץ. אני חושבת על התקופה שלפני שנולדתי, לפני המלחמות על הארץ, כשתחילת החלום הציוני היתה פה. השירים מחברים אותי לשם, בעיקר כשאני שומעת את 'התקווה'. זה עושה לי את זה. יש לי חיבור חזק להמנון, וגם לחלום של ההורים שלי, שאותו הם הגשימו בארץ. זו הישראליות בעיניי. עם כל הקשיים והביקורת, אני לא אעזוב את הארץ אף פעם. אני אוהבת אותה".
מתי בפעם האחרונה החלפת את הלוק שלך?
"בהכל עובר חביבי, לפני הרבה שנים, שיניתי תספורת, והגיעו מכתבים זועמים מאנשים שהתלוננו על התסרוקת החדשה שלי. הפסדנו קמפיין פרסומי שלם, כי אנשים לא יכלו לסבול את זה שאני בשיער קצר. זה היה שינוי גדול: עשיתי קארה, ועד אז השיער שלי היה שופע תלתלים. אני זוכרת את זה כטראומה ולא מעזה לשנות עוד תסרוקת. אני לא נוגעת עכשיו בכלום, למרות שעכשיו לא יהיה אכפת, אולי, לאיש".
מתי בפעם האחרונה שינית משהו בתווי הפנים?
"אני לא עושה בוטוקס, אבל יש לי קוסמטיקאית, אירנה, שעושה לי טיפולים לא חודרניים, לפעמים קצת עם מכשירים מיוחדים וחומרים עם ויטמינים ומינרלים. היא שומרת עלי. היא גם תשמור עלי כשאחליט לעשות דברים אחרים, כדי לא להגזים. לפעמים יש הגזמות".
מתי בפעם האחרונה בדקת את חשבון הבנק?
"אני בודקת אותו מדי פעם, בטלפון שלי. כשהייתי עם יובל, הוא היה שר החוץ ואני הייתי שרת הפנים. הוא טיפל בכל מה שקשור לבנקים ולכספים, ואני בעניינים אחרים. מאז הגירושים לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי לטפל בכל. יש לזה הרגשה טובה, כיפית ועצמאית, לקחת את הדברים בידיים שלך, לשלוט בעניינים".
מתי בפעם האחרונה שמרת על קשר עם מעריצים?
"בתקופת ההצלחה של הכל עובר חביבי הייתי ממונה על התגובות למכתבים בלהקה. המון כתבו לי, כולל ילדים ומעריצים שביקשו עזרה בבעיות משפחתיות. אני זוכרת שהייתי יושבת מול שקים מלאים ועונה לכל אחד אישית, מנסה לכוון ככל שיכולתי. עד היום יש כמה שבאים להופעות, כי הם זוכרים שעניתי להם. הקשר היה אז פרטי, לא חשוף לעיני העולם. היום אני בפייסבוק, וזה קצת קשה יותר. אני מסתפקת בלייקים, ולמי שכותב לי אני עונה בפרטי".
מתי בפעם הראשונה שרת בצמד?
"בגיל 16 וחצי, עם יגאל בשן, בצמד 'יגאל ושלומית'. למדנו באותה כיתה ונצמדנו בהפסקות בבית הספר. יגאל היה לוקח גיטרה ומנגן, ואני הייתי שרה. הוא אמנם אמר תמיד ש'רק עשיתי לשלומית קולות', אבל למעשה שנינו שרנו. יגאל היה איש יוצר, מלא חיים, עם כריזמה מדהימה. בשנים האחרונות ראיתי מהצד שמשהו קרה לו, ולא ידעתי להסביר מה. ראיתי עצב בעיניים שלו ולא קישרתי את זה לעולמות הדיכאון. הוא היה מאוד דיסקרטי, ולא חיטטתי שם. בשבילי המוות שלו היה חתיכת חיים שנקרעה. הוא היה ההתחלה שלי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו