"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

גל התייקרויות במדינה הצעירה

שר האוצר מבטיח "להוזיל במהירות" את המוצרים, התחבורה הציבורית מתקשה להתאושש ממחסור בעובדים, ולפיד המכבים מגיע בריצה לתיאטרון הבימה • זה מה שקרה השבוע לפני שבעה עשורים

,עודכן

ב־28 בדצמבר 1948 פרסמה המחלקה הממשלתית לסטטיסטיקה התראה לקראת פרסום "האינדקס" (מדד יוקר המחיה) של החודש שחלף. ההתראה כללה גם הודעה שלפיה "האינדקס עשוי לעלות החודש בעוד כשמונה נקודות" - עניין שהכניס את גורמי המשק בישראל לחרדה.

כבר זמן מה הורגש גל התייקרויות גדול במשק, בעיקר בתחום מוצרי היסוד, אולם עד אז הרגיעו גורמים ממשלתיים, בעיקר מטעם האוצר, את האזרחים בהודיעם על הכוונה "להפעיל שורה של פעולות נמרצות שיוזילו במהירות את מחירי מוצרי המזון והיסוד בארץ". אולם כעת נראה שכל הפעולות שננקטו על ידי הממשלה לא הביאו לתוצאה הרצויה.

שר האוצר, אליעזר קפלן, טען שאין לבחון את מצב המשק "על פי האינדקס בלבד", שכן משרדו כבר יצר הפחתה גדולה במחירי מוצרים שאינם מופיעים בחישובי האינדקס, דוגמת "הגבינה הרזה, שירדה מ־280 מיל לק"ג ל־260 מיל בלבד".

שר המסחר והתעשייה, פרץ ברנשטיין, טען לעומת זאת ש"האינדקס הוא חזות הכל ויש לפעול כדי להורידו, שכן העלייה החודשית במדדים מסמנת כיוון שלילי שאליו צועדת כלכלת ישראל במהירות רבה".

שר העבודה והבינוי, מרדכי בנטוב, התערב והלהיט את האווירה עוד יותר כשאמר: "לצערי, אנו צועדים לקראת עליות נוספות במחירים, ובממדים שלא ידענום בחודשים האחרונים. שכן, המערכה שמתנהלת כעת להעלאת שכר עובדי התעשייה תיצור מן ההכרח הגדלה נוספת במחירים, בשל השפעה ישירה של עליית שכר על הוצאות ייצור המוצרים".


מוצרי יסוד ביתיים, סוף שנות ה־40//צילום: פריץ כהן, לע"מ

ויכוח: מי ישוחרר ראשון מהצבא למילואים

בהתחשב בעובדה שמלחמת העצמאות מתקרבת לסיומה, והממשלה מבקשת לצמצם באופן משמעותי את כמות המגויסים, התמקדה שיחת היום בין חיילי צה"ל, השבוע לפני 70 שנים, בשאלה למי מגיע להשתחרר קודם. העיתון "מעריב" ערך משאל והעמיד סוקרים בשערי הבסיסים הצבאיים הגדולים ובתחנות האוטובוס המרכזיות. מהממצאים, שפורסמו ב־24 בדצמבר 1948, התברר שהדעות בנושא בקרב המגויסים חלוקות מאוד.

החיילים הוותיקים, אלה שהתנדבו בעבר לצבא הבריטי וכעת זה להם הגיוס הצבאי השני - טענו בתוקף שהם צריכים לעמוד בראש התור. "אנו התגלגלנו במדבר המערבי (במערכה נגד הנאצים בצפון אפריקה, במהלך מלחמת העולם השנייה; ד"ס) רחוקים מהבית אלפי מילין, בזמן שאחרים ישבו להם להנאתם בבתי קפה בתל אביב, השיגו לעצמם משרה טובה, התחתנו, הקימו בית, הרוויחו יפה. כל זאת, בעוד אנו נשארנו מאחור", הסביר לסופר "מעריב" אחד מאנשי הגוורדיה הוותיקה.

חיילים שהיו אבות לילדים טענו, מנגד, ש"המצב המשפחתי חייב להיות המפתח לקביעת המשוחררים הראשונים. יש להתחשב במצבנו כאבות למשפחה, שהרי הנשים והילדים סבלו יותר מדי, ואנו נדרשים לחזור הביתה בדחיפות ולשקם חיי המשפחה, שנשאה בגאווה ובשקט את סבלה".

עימות התגלע גם בקרב החיילות המגויסות: חלקן טענו דווקא ש"אין לתת לנשים המגויסות כל פריבילגיות (הטבות) בעניין מועד השחרור", אך נשים אחרות דרשו ל"השתחרר תכף ומייד".

ובינתיים, על רקע הוויכוחים, התמקד ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן־גוריון, בהקמת מערך המילואים של צה"ל. ב־26 בדצמבר 1948 כתב ביומנו: "יוצא צבא שנמצא כשיר לשירות והוא אינו בשירות סדיר - יהיה נמנה עם כוחות המילואים של צבא ההגנה לישראל ויחויב בשירות". בן־גוריון פירט את חזונו באשר לכמות החיילים שיידרשו לצבא הסדיר ("31 אלף"), לגודל כוחות המילואים ("כ־140 אלף חייל"), לציוד שיחזיק כל מילואימניק בביתו ("מינימלי") וההיתר לחיילי המילואים ללבוש מדים ולשאת דרגות גם באזרחות ("רק במקרים של אירועים משפחתיים פרטיים כמו נישואיו, ברית או חגיגת בר מצווה של בנו").

בן־גוריון, שהיה חובב השפה העברית, טבע את המונח עמ"ל ("עתודות מילואים"), שהחזיק מעמד שנים אחדות עד שהוחלף במסמכי צה"ל ל"מילואים".

נפתח קונגרס "מכבי" העולמי

ב־26 בדצמבר 1948 נפתח באולם הבימה בתל אביב, בהשתתפות אלפי צירים מהארץ ומ־15 מדינות ברחבי העולם, הקונגרס העולמי של תנועת "מכבי". מטרת האירוע הבינלאומי היתה לדון בבעיות העומדות בפני התנועה, בניסיונה להתאושש ממלחמת העולם השנייה וממוראות השואה.

רדיו קול ישראל העביר את טקס הפתיחה בשידור חי, וראש הממשלה, דוד בן־גוריון, הכריז בנאומו ש"המלחמה לעצמאות ישראל גדולה ממלחמת החשמונאים". אירועי הקונגרס החלו באותו יום, בשעה שש בבוקר, כשבקברות המכבים במודיעין נערך טקס הדלקת הלפיד המסורתי. כבוד הראשונים לשאת את הלפיד הבוער בדרכו לתל אביב הוענק לחברי מכבי המגויסים ואחר כך לחברי תנועת מכבי הצעיר.

בצומתי הדרכים המתינו נציגי מכבי מרחבי הארץ והדליקו לפידים משלהם מאש לפיד המרוץ. משם חזרו בריצה למקומות היישוב שמהם באו.

ב־14:45 חלפו ברחובות תל אביב חברי מכבי המקומיים, שהגיעו עם הלפיד עד לחזית בית הקולנוע מוגרבי. משם נישא הלפיד על ידי ותיקי תנועת מכבי לכיוון בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי, ומשם לכיכר הבימה, כשאלפי תל־אביבים עומדים בצידי הרחובות ומריעים. בסוף המרוץ הוצב הלפיד על במה בחזית בניין הבימה, ולאורך טקס פתיחת הקונגרס עמד לצידו משמר כבוד של חברי תנועת המכבי הצעיר.

למחרת נמשכו דיוני הקונגרס באולם גימנסיה הרצליה, שם נפתח משרד דואר זמני לשירות המוני הצירים שביקשו לשלוח מכתבים למשפחותיהם ברחבי העולם. המכתבים קיבלו חותמת חגיגית מיוחדת - סמל המכבי לצד התאריך.

קשיים בתנועת האוטובוסים בתל אביב

לאחרונה הושמעו תלונות רבות מטעם הציבור על שירותי התחבורה הציבוריים בתל אביב. לכן כינסו מנהלי הקואופרטיב התל־אביבי דן מסיבת עיתונאים, ב־28 בדצמבר 1948, ובה דיווחו על התנאים הבלתי אפשריים שבהם הם פועלים בתקופה האחרונה.התברר שכמעט כל הנהגים הסדירים של דן, וכמוהם גם פועלי מוסך, נחשבו למקצוע נדרש לצבא - ולכן גויסו מייד עם תחילת מלחמת העצמאות. "כדי לתת מענה לצורכי התחבורה הגוברים של הציבור איתרנו נהגים ותיקים, אך אנו במחסור גדול, ואלה היושבים על ההגה קורסים מעומס עבודה של 12 שעות ביום לפחות", דיווח חבר הנהלת דן שאול סוסליק.

התפוזים מישראל - לים

אונייה שמיהרה לעשות את דרכה מישראל לבריטניה, להספיק לשווק מטען תפוזים מפרדסי השרון לקראת חגיגות הכריסמס, עלתה השבוע לפני 70 שנים על שרטון בקרבת נמל היעד באנגליה. בניסיון לחלצה נאלצו המלחים להשליך יותר מ־7,000 תיבות פרי לתוך הים, אך הצעד לא הועיל, והאונייה נותרה תקועה.

הפרדסנים הישראלים מיהרו לברר אם יזכו לקבל את כספם על משלוחי התפוזים, אך לצערם נמסר ש"יש בעיה עם הביטוח".

פלישה המונית בחיפה

עשרות משפחות, חלקן של עולים, פלשו לארבעה בתי מלון בעיר התחתית בחיפה, תוך כדי שימוש בכוח, שבירת מנעולים וגרימת נזקים נוספים. רוב המשפחות נענו לדרישת המשטרה שהוזעקה למקום והתפנו באופן שקט, ואילו אחרות נכנסו למאבק עם השוטרים - ונעצרו.

בעליו של אחד מבתי המלון ביקש מהמשטרה שתאפשר לו לשכן באופן זמני, וללא תשלום, את העולים מקרב הפולשים. הללו הודו לבעל המלון בהתרגשות על נדיבותו הגדולה.

העקורים פונים לצ'רצ'יל

ב־23 בדצמבר 1948 נשלחה טלגרמה (מברק) ממחנה העקורים בקפריסין אל סר ווינסטון צ'רצ'יל. במברק ביקשו העקורים מראש האופוזיציה בפרלמנט הבריטי להשפיע "כדי שנוכל לעלות סוף סוף למדינתנו, ישראל".

בדצמבר 1948 עדיין שהו במחנות הבריטיים בקפריסין 12 אלף יהודים מנוּעי עלייה.

יש לכם תמונות או מזכרות מהתקופה שלפני קום המדינה? כיתבו לנו:shishabat@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר