לא שווה להחמיץ: צפייה בדובים באלסקה

בשיתוף ברק רום

מאת: שירה חופש

השנה הייתה הפעם השניה שלי באלסקה, והפעם לא הייתי מוכנה לוותר. לראות דוב מרחוק דרך משקפת זה פשוט לא מספיק. אז נסענו להומר, עיירה קטנה בקצה היבשה, שופעת בתי קפה טובים ומאפים ששווה להגיע רק בשבילם. הרבה מסיורי הצפיה בדובים באלסקה יוצאים מהומר, שחוץ מבתי הקפה שלה ידועה גם בזכות העובדה שהיא שוכנת מעבר למפרץ שמפריד בינה לבין שמורת קטמאי ושמורת לייק קלארק, שתי שמורות טבע נידחות ומלאות דובים חומים (אם חשבתם על דובי גריזלי אז לא ממש טעיתם, הם בסך הכל די דומים, רק שדובים חומים חיים לאורך החוף ואוכלים הרבה דגים ודובי הגריזלי חיים בעומק היבשת וניזונים יותר מצמחים ובעלי חיים אחרים).

הסיורים תמיד מתחילים בטיסה – במטוס קל שנוחת על החוף, מטוס קל שנוחת על המים, או מסוק. לא משנה איזה סיור וכלי תעופה בחרתם, הנופים במהלך הטיסה יפייפים ולרגע אפשר לחשוב שזו האטרקציה העיקרית. לאחר טיסה שאורכת בין חצי שעה לשעה (בדרך כלל), נוחתים באחת מהמשמורות שהזכרנו, שם מחכים לבואכם מי אם לא הדובים.

אז למחרת ערב ההגעה שלנו להומר, עלינו על אחת מהטיסות האלו, לכיוון שמורת לייק קלארק. קצת לפני הנחיתה, הטייסת, שהייתה גם המדריכה שלנו, כבר הצביעה בהתרגשות על דובים. אנחנו עוד לא ראינו כלום.. לוקח זמן לזהות את הנקודות הקטנות ולהבין שאלו הם הדובים שמחכים לנו.

נחתנו בשמורת לייק קלארק ויצאנו מהמסוק ישר אל תוך העשב האלסקני הגבוה. לאחר התארגנות קצרה וחזרה על ההסברים שקיבלנו לפני ההגעה, איך אנחנו נשארים בטוחים ובאיזה שפת גוף משתמשים, התחלנו לצעוד ולהתרחק מהמסוק. לא חלפו חמש דקות וכבר ראינו במרחק דוב. התיישבנו כולם בין העשבים וחיכינו לראות אם הוא מתקרב. בקושי ספרנו עד שלוש והוא התחיל לרוץ לכיווננו! זהו, חשבתי לעצמי, עשיתי את הטעות שלי והנה הסוף שלנו…

המדריכה ראתה שאני מתוחה, ציחקקה מעט והרגיעה אותי תוך כדי תזכורות חוזרות ונשנות לצלם תמונות “כי בשביל זה באת!” הדוב כמובן עצר במרחק ממש בטוח מאיתנו, הוא בכלל לא רץ אלינו, זה סתם היה נראה כך. המתח והפחד התחלפו בהתרגשות ומשם המשכנו, מנוסים יותר, לטייל במרחבים. השעות הבאות עברו במהירות שיא, כשמדי פעם אנחנו נעצרים, מתיישבים או מתכופפים, וצופים בדובים הולכים במרחק, מרחרחים את האוויר, נעמדים על שתיים, נכנסים למים לשחיה, אורבים לסלמונים ומזנקים עליהם במהירות שיא.

כבר הבנו מי הדייגים הטובים יותר ועם איזה דובים אף אחד לא מעז לריב על הדגים. מדי פעם הסטנו מבט מהדובים לכיוון ההרים, הנופים האלו… כמעט לא אמיתיים. כאילו מישהו צייר אותם במכחול והכניס אותנו לתמונה. עצרנו להפסקת צהריים קטנה, לא שהרגשנו בכלל רעב או שעבר הזמן, ישבנו לפיקניק קטן בזמן שהמדריכה מתסכלת לכל כיוון לוודא ששום… היי! דוב עבר מאחורינו! לעומת הדקות הראשונות אחרי הנחיתה, בשלב הזה כבר ממש לא פחדנו, רק חיכינו שהם יתקרבו ושוב נוכל להצליב מבטים. המדריכה כמובן דאגה לוודא שאנחנו בטוחים, גם כשאכלנו וגם כשהם פשוט היו קרובים.

אחרי שצילמנו וטיילנו עוד באיטיות, ספרנו את הדובים שראינו ושאלנו רק עוד כמה שאלות והסתכלנו רק על עוד כמה דובים, עלינו חזרה למסוק. הטיסה חזרה לא איכזבה ביופיה וכשנחתנו בהומר הרגשנו שנחתנו מארץ החלומות. את הערב בילינו במעבר על התמונות, שליחה שלהן לקרובים אלינו שנשארו בארץ ושיחות בנינו שכללו שוב ושוב את המשפט “וואו, איזה מדהים היה!”. בלילה התקשנו להרדם, לא כי לא היינו עייפים וגם לא בגלל הבדל השעות מהארץ, אלא פשוט כי ההתרגשות של היום עוד לא עזבה אותנו.

אנחנו כבר חודשים אחרי אותו סיור ועדיין מתפעלים מהתמונות שצילמנו והחוויה שחווינו.

לעומת הסיור שלנו שכלל הליכה בשטח, יש סיורים שנוחתים במקומות מסודרים יותר עם שבילי הליכה מעץ. אחד המקומות המפורסמים ביותר הוא מפלי ברוקס בשמורת קטמאי, מקום שבטח יצא לכם לראות בנשאיונל ג’יאוגרפיקס או ברחבי הרשת, שם צופים ממרפסות תצפית בדובים תופסים סלומונים במפלים. קיימים באלסקה עוד סיורים לצפייה בדובים, בחלקם צופים בדובים מתוך סירה וחלקם נעשים בשמורות או איזורים שונים של אלסקה. כך או כך, החוויה של צפייה בדובים בין אם ממרפסת, מסירה או מהקרקע, בשמורת לייק קלארק, קטמאי או איזור אחר לגמרי, היא חוויה מיוחדת ומרגשת ובעיניי (ורבים אחרים) מאוד, מאוד מומלצת.

שירה חופש טיילה באלסקה בפעם הראשונה בשנת 2015, התאהבה וחזרה לסיבוב נוסף ב-2018. כשהיא לא חורשת את אלסקה היא עובדת בחברת “גלמונד מסעות גיאוגרפיים – טיול לאלסקה ולמערב קנדה“. החברה מציעה שירותי תכנון טיול, הזמנות לינה ורכבים, וכן טיולים מאורגנים באלסקה ובקנדה עם מדריכים ישראלים מצוות החברה. באתר האינטרנט תמצאו מידע נוסף, מפות, טיפים ומסלולי טיול.

בשיתוף ברק רום