הנה שוב מתקרב ה-31 בדצמבר ושוב מתחולל הוויכוח האינסופי בקרב הישראלים סביב השאלה האם לציין את הסילבסטר או לא? הטוענים בעד ציון החג, מסתמכים בעיקר על העובדה שמדובר כיום במסיבה גדולה לכבוד תחילת השנה הנוצרית החדשה; שבעצם המשמעות הדתית הנוצרית של החג נעלמה מזמן.
אל הטענות האלו מצטרף הרצון להיות חלק מהשמחה העולמית והמסיבה הבינלאומית ותחושה כי ההתנגדות לחג בטיעון שהוא מייצג דת שרדפה 2,000 שנה את העם היהודי היא "נודניקיות" לשמה והשבתת שמחות בלבד.
לכן החלטנו לרדת לשורש החג, להבין פעם אחת ולתמיד במה מדובר והאם יש בסיס להסתייגות מציון היום. ובכן מבחינה היסטורית סילבסטר הראשון פעל בתקופת הקיסר הרומאי קוסטנטינוס וככל הנראה היה בעל השפעה רבה מאד על הקיסר שהתנצר בסופו של דבר לקראת מותו. הוא נתפס על ידי הכנסייה, ככל הנראה בצדק, כאפיפיור הראשון (כיהן בין השנים 335- 314 לספירה) וכמי שהוגדר בצו על ידי הקיסר כראש הכנסייה הקתולית. בתקופתו נבנו הכנסיות החשובות והגדולות של רומא: הבזיליקה וכנסיית סן פייטרו הישנה בוותיקן.
האם סילבסטר הראשון היה אנטישמי?
בשאלה האם סילבסטר הראשון היה אנטישמי יש חוסר הבנה של יחס הנצרות ליהדות. הסיבה היא כי האנטישמיות, קרי שנאה ברורה, קיצונית וחסרת פשרות ליהודים, התקיימה עוד בשלביה הראשונים של הנצרות הרבה לפני סילבסטר. כבר בכתבי הקודש שלה. בבשורה על פי יוחנן (פרק ח', פסוק 44) היהודים מתוארים כבני השטן על שסירבו לקבל את ישו.
בוויכוח המתואר שם בין ישו ליהודים, שמסרבים לקבלו, הוא טוען כי השטן הוא אביהם, והם חפצים בתאוותו שהיא רצח ושקר. כמו כן בכל ארבע הבשורות של הברית החדשה, מתואר הממסד היהודי של אותה תקופה כמי שנטל חלק מסוים בהריגת ישו, אם בחריצת דינו, אם במסירתו לפונטיוס פילטוס, אם בקטרוג והסתה כנגדו, לבל יחון אותו העם, ואף בהוספה ללגלג עליו כאשר כבר נצלב.
עוד במדור יהדות
• קייסים לרה"מ: "משרד הדתות לא מעביר מיליונים שמגיעים לנו"
• בדקנו: מותר לאכול אוכל לא כשר ולירוק?
• חרדי ליטאי - ומשרת בטייסת כיבוי מבצעית
• מחזור תפילה נמכר ביותר ממיליון שקל
בבשורה על פי מתי אף מסופר כי פילטוס רחץ את ידיו לאות כי הוא נקי ממות ישו, והעם קיבל אחריות על הריגתו במילים "דמו עלינו ועל בנינו". שילוב דברים אלו בכתבי הקודש היה בסיס חשוב לשנאת יהודים. לשם המחשה מרקיון - שהיה תאולוג נוצרי שחי כנראה בין השנים 110-160 - החזיק בדעות אנטישמיות קיצוניות עד כדי כך שהוא קבע שהאלוהים היהודי של הברית הישנה, קרי התנ"ך, הוא השטן בכבודו ובעצמו. מרקיון אמנם בסוף נודה מהכנסייה אבל דבריו מייצגים את הרוח ששררה בנצרות כמעט מראשיתה ביחס לעם ישראל.
הגישה ליהודים בימי סילבסטר
בהמשך לכך עם הפיכת הכנסייה לדת הרשמית ברומא על ידי הקיסר קונסטנטינוס רעיון "הדחייה האלוהית" שימש צידוק לצמצום שיטתי בתנאים המגנים על היהודים תחת האימפריה הרומית. כאשר נמנעו מן היהודים זכויות מהן נהנו שנים רבות, והוטלו עליהם הגבלות ואפליות רבות, כדי להמעיט את השפעתם ולהשפילם. הכנסייה בראשיתה לא ראתה בעין יפה במיוחד את ההתנגדות היהודית למיסיון הנוצרי וכן את התייהדותם של עובדי האלילים הרומיים.
בנוסף לכך, לאחר שהמיר את דתו קונסטנטינוס לנצרות ולאחר ועידת ניקיאה, שלח האחרון מכתב תמיכה בהפרדת סעודת חג הפסחא מהפסח היהודי, וצוטט אומר: "זה נראה דבר לא ראוי שבחגיגות הסעודה הקדושה ביותר עלינו ללכת בדרכיהם של היהודים, שכפרו בטומאה את ידיהם עם חטאים עצומים, ולכן, הם בצדק מעונים... עם עיוורון הנשמה... הניחו לנו שלא יהיה לנו דבר מהמשותף עם ההמון היהודי הנתעב; שכן קיבלנו מגואלנו דרך אחרת".
במילים אחרות די ברור שסילבסטר, הקיסר הרומאי קוסטנטינוס ובני דורו החזיקו בדעות אנטישמיות קיצוניות, הצרו את צעדי היהודים ובהחלט ראו בהם במקרה הכי פחות גרוע עם נתעב.
גישה כוללת של שנאה סדורה
היחס העוין ליהדות שהחל כבר בברית החדשה, הלך עם הזמן והתמסד באופן המפלצתי ביותר: בישופים מהעידן הקדום של הכנסייה, כמו אמברוזיוס הגדירו את היהודים כתת-עם של אלו המיועדים לגיהינום. תלמידו אוגוסטינוס טען שהיהודים צריכים להישאר בחיים ולסבול כתזכורת מתמדת לרצח האל ישו על-ידם, לעיתים הוא אף זיהה את כל היהודים עם יהודה איש קריות. אבות כנסייה אחרים, כמו יוחנן כריסוסטומוס הלכו עוד יותר רחוק בגינוי היהודים; אפרים הסורי כתב במאה ה-4 פולמוס נגד היהודים, הכולל ההאשמה החוזרת ונשנית שהשטן שוכן ביניהם כשותף.
כתבים אלה התייחסו ליהודים כאויבי הנצרות וכשטן, ליהדות דת, כוזבת, שטנית, אלימה וגסה; כריסוסטומוס סבר, כיתר הכמרים בני זמנו, כי חטאיהם של היהודים הם קהילתיים ואינסופיים, כשהיהודים בני-זמנו הם הייצוג הקולקטיבי לכל הפשעים לכאורה שבוצעו על ידי כל היהודים שהתקיימו עד אז. כולם זכאים למחילה, ללא קשר לדתם, הפנה את הלחי השנייה, מלבד היהודים שאין להם אפשרות להימחל לאור חטאם ברצח ישו, כאשר כל חטאותיהם רק נערמים ומצטברים זה על זה, זאת עד שיתנצרו.
הפרוטסטנטים והיהדות – מעבר משנאה להשמדה
שנאת יהודים, היהדות וישראל שהתבטאה, בפרעות, עלילות דם, חטיפת ילדים, שריפת בית כנסת וספרים לא השתנתה גם בעת שהנצרות עברה תהליכים ושינויים וקמו בה תנועות רפורמיסטיות. מרטין לותר קרא בספרו "על היהודים ושקריהם", לרדיפתם, גירושם ואף להשמדתם של היהודים; זאת בשם המוסר וכביכול על מנת להציל את נפשם, תוך ציון כי "אנו אשמים שאיננו טובחים אותם". היסטוריונים שונים טוענים כי כתביו של לותר תרמו רבות להתפתחות האנטישמיות בגרמניה, ואף סיפקו בסיס אידיאלי להתקפות המפלגה הנאצית על היהודים, תוך סיפוק גורם מקל על אימוץ האידאולוגיה הנאצית בחברה הנוצרית.
הסילבסטר, חג המולד ורדיפת יהודים
יש לציין כי לאורך 1,700 שנות היסטוריה של עימות התחוללו בהובלת מנהיגים נוצריים מעשי רצח בקהילות היהודיות לאורך כל ימי השנה, חגים כמו פורים ופסח היו מנוצלים לעלילות דם למעשי השמדת קהילות וכן הלאה. כמו כן מרידות עממיות, מסעי הצלב, ומצבים של חוסר יציבות שנגרמו ממרידות, רעב, מגפות - כמו דבר והאבעבועות השחורות - הובילו כולם לרצח יהודים בקנה מידה מחריד.
מבחינה זו יש להודות כי הסילבסטר וחג המולד עצמם לא היו תמיד נקודת ציון בשנה לרצח יהודים באופן מיוחד, כי פשוט לא היה צריך. עם זאת בסילבסטר ובחג המולד התחוללו לא פעם התעמרויות קשות ביהודים, דרישה מהם להשתחוות לצלב, להודות בצדקת הנצרות וכן הלאה. המציאות הזו הייתה כה קשה עד שליל חג המולד נקרא "ליל הניטל", לילה שבו לא לומדים תורה במרכזים יהודיים.
הסיבה הראשונית המרכזית לכך הייתה שיהודים פשוט לא יכלו לצאת מהבית כדי ללמוד תורה בקיבוץ, כך יציאה לרחוב הייתה כרוכה בהטרדות, מעשי שוד וביזה, רצח לעיתים ושורה ארוכה של פגיעות ולכן הוחלט פשוט לא ללמוד תורה בלילה הזה בציבור. ספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים, מסוף המאה ה-19, מצטט בהקשר לכך בין היתר הסבר המיוחס לספרו של רש"י "לקוטי הפרדס", לפיו בליל חג המולד היו נפוצות התגרויות והצקות ליהודים שיצאו לרחוב, ולפיכך החליטו רבנים שלא לקיים לימודים בליל זה... מעבר לכך לאורך הדורות מיהרו משומדים אחדים לנצל מנהג זה כדי להבאיש את ריח היהודים בסביבתם החדשה.
בשנת 1616 העיד על המנהג המשומד האנטישמי דיטריך שוואב, בספרו הפולמוסי "המסווה היהודי"): "בזמן שאנו הנוצרים לפי מנהגנו הקדום והיפה חוגגים בכבוד רב, עם פעמונים מצלצלים, בתפילה, בשירה ובהודאה... והיהודים שומעים את הפעמונים מצלצלים הם אומרים דברי גידוף... "כעת הממזר זוחל בין הכיסאות והאשפתות, דהיינו בן הזונה חייב לזחול דרך כל בתי השימוש. ומטעם זה שומעים דפיקות בבית".... כמו כן אין הם מתירים לעצמם ללמוד או להתפלל בזמן ליל חג המולד, והסיבה לכך היא שהם מאמינים שבליל זה ישו בצער נורא ועל ידי כך שמונעים מלימוד ותפלה לא תהיה לו מנוחה ושלוה. על כך מעדיפים הם לשבת לבטלה ולקלל ולחרף אותו"
שורה תחתונה
נחזור לשאלה איתה פתחנו והיא האם סילבסטר היה אנטישמי? ברור שסילבסטר, כמו אחיו לאמונה היה אנטישמי. כאן נכנסת ההכחשה, רבים טוענים שלא היו פרעות דווקא בחג המולד כנגד יהודים והם די צודקים, למה? כי לאורך ההיסטוריה הנצרות רצחה אותנו כל הזמן ולא חיפשה דווקא תאריך אחד בלוח, אם כי יש סימנים שהיהודים לא נהנו ממנוחה גם בליל הסילבסטר.
כאן כמובן תיכנס הטענה שכיום ראש השנה האזרחי אינו נוצרי אלא חסר משמעות דתית, יש בטענה זו הרבה מן האמת אך לכותב שורות אלו קשה לראות אותנו חוגגים חג בין לאומי שהגרמנים הנאצים ייסדו כיון שכיום אין לחג משמעות נאצית. ואולי אני טועה, תחליטו אותם.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו