נטישת סוריה עלולה להתברר כטעות טרגית

אם אכן הנשיא טראמפ נחוש בדעתו להכריז על ניצחוןבמערכה נגד דאע"שולהוציא את שארית הכוחות האמריקניים מסוריה - בניגוד לעמדות (ולמסרים) של חלק משריו הבכירים - זו החלטה שעלולה להתברר כבכייה לדורות.

יש סיבות להניח שבנושא זה דעתם של שר ההגנה מאטיס, שר החוץ פומפאו והיועץ לביטחון לאומי בולטון, הסתייגו מהנסיגה בסוריה ועשו כמיטב יכולתם כדי להניא את הנשיא טראמפ מכך, זאת למרות שכבר צייץ בנושא זה עוד בראשית כהונתו.

מאטיס, שאנשיו לחמו שכם אל שכם עם הכורדים בסוריה לאורך תקופה ארוכה; פומפאו, שמאמציו ממוקדים בהדיפת השאיפות האיראניות באזור; ובולטון, שעמדותיו בעבר מעידות עליו שאינו נרתע משימוש אמריקאי בכוח - לא הצליחו לשנות את דעתו, והמהלך האמריקני, כפי שנראה כרגע, יצא לפועל.

משמעות המהלך בשטח היא הפקרת בעלי בריתם הכורדים, מה שמכונה "הכוחות הדמוקרטיים הסוריים", לגורלם מולמשטר אסד, האיראנים והתורכים. מעבר למימד המוסרי, יש כאן מסר בעייתי ביותר לכל מי שיידרש בעתיד לבחור אם לסייע לארה"ב ולמערב במערכות עקובות מדם, רק כדי לגלות שמבחינת וושינגטון זו היתה רק שותפות התלויה בדבר.

יתרה מזאת: פינוי המאחז האמריקני בתנף שבגבול סוריה-עיראק, תקל מאד על איראן לבנות את אותו גשר יבשתי אל הים התיכון שישראל רואה אותו מאד בדאגה. כך גם קריסה אפשרית של הכורדים והידוק אחיזתה של איראן (באמצעות המשטר הסורי) בכל רחבי סוריה.

נותר רק לקוות שגורמים אחרים, ובראשם מדינות ערב המתונות, יתגייסו בפועל - כפי שאולי טראמפ מנסה לדחוק בהם שיעשו - כדי לאפשר לכוח עצמאי להחזיק במרחבים שממזרח לנהר הפרת ולשלול מאיראן את חופש התימרון בסוריה.

זו עוד סיבה להידוקקשריה של ישראלהן עם מדינות המפרץ והן עם שותפותיה במזרח הים התיכון, יוון וקפריסין. שעם מנהיגיהן צפוי להיוועד ראש הממשלה נתניהו מחר בבאר שבע.

הכותב משמש סגן נשיא מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים (JISS) ומרצה במרכז שלם; שימש כס' ראש המועצה לבטחון לאומי ובכיר באמ"ן