ספיידרמן החדש: עזבו את העלילה, האנימציה מסחררת

"ספיידרמן: ממד העכביש", ארה"ב 2018

קצת יותר משנה אחרי שקיבלנו את "ספיידרמן: השיבה הביתה", שאתחל מחדש את הסדרה וקשר אותה ליקום הקולנועי של מארוול, ושלושה חודשים אחרי שקיבלנו את "ונום", שבמרכזו אויבו הפופולרי של איש העכביש, אנחנו מקבלים כעת את "ספיידרמן: ממד העכביש" - עוד סרט ספיידרמן, רק בגרסה מצוירת.

האם אנחנו זקוקים לכל כך הרבה סרטי ספיידרמן? ברור שלא. אבל לזכותו של "ממד העכביש" ייאמר שהוא מספיק חמוד, מושקע ויצירתי כדי לגרש את המחשבה הזאת מהראש, וזה כל מה שמשנה, כנראה.

אחד הגימיקים של "ממד העכביש" הוא שהוא הולך בעקבות חוברות הקומיקס ומלהק בחורצ'יק חדש לתפקיד הראשי. הכירו את מיילס מוראלס: נער חצי־שחור חצי־היספאני מברוקלין, שאוהב לשמוע היפ הופ ולרסס גרפיטי. הוא הספיידרמן שלכם להיום.

גימיק חביב נוסף, שבוודאי יהיה מוכר למעריצי הסדרה "ריק ומורטי", משבש את ציר החלל־זמן כדי לאפשר למוראלס לפגוש חמש גרסאות אחרות של ספיידי (שתי בנות, שני בנים וחזיר), שכל אחת מהן מגיעה מממד מקביל, ולהילחם לצידן. כך שבפועל, יש לנו כאן שישה ספיידרמנים שונים במחיר של אחד. דיל לא רע.

אז גימיקים לא חסרים, וגם בדיחות פנימיות ורפרנסים המיועדים לגיקים תמצאו כאן בשפע, וכל אלה הופכים את "ממד העכביש" לסרט קליל, כיפי ומשעשע שעשוי להזכיר לכם את "לגו באטמן" או את "סרט לגו" (ולא במקרה. פיל לורד וכריס מילר, שביימו את "סרט לגו", נמצאים כאן על תקן התסריטאים והמפיקים).

עם זאת, גולת הכותרת האמיתית של הסרט - והסיבה העיקרית לצפות בו, בהנחה שגילכם אינו חד־ספרתי - לא קשורה לתוכן (הדי סטנדרטי) שלו. היא קשורה לאנימציה המרהיבה והמסחררת, שעובדת שעות נוספות כדי לגרום ל"ממד העכביש" להיות כמה שיותר דומה לחוברת קומיקס.

סגנונות הציור משתנים ומתערבבים ללא הרף; הצבעים נעים בין גוונים עזים לדהויים (באופן שמחקה באופן מושלם את אפקט הדפסת הצבעים על נייר); המסך מתחלק לא פעם לריבועים; מילים, נקודות וקווים מופיעים סביב הדמויות באופן אגבי; ובאופן כללי, הסרט מתהדר בווייב גמיש ופסיכדלי וב"זרימה" אחרת מסרט מצויר רגיל. "ממד העכביש" אולי אינו סרט גיבורי העל הטוב ביותר שקיבלנו השנה, אבל הוא ללא ספק הטריפי ביותר.

ציון: 7