רות אסרסאי: "הגיע הזמן שיהיו על הבמות כאן יותר שחקנים מהעדה האתיופית"

אם שואלים את רות אסרסאי מהו אחד הדברים שהיא הכי רוצה, התשובה שלה תהיה: "להרים את הראש ולראות אתיופים בקהל". השחקנית המוערכת חושבת שהגיע כבר הזמן שיספרו גם את סיפורם של בני העדה שלה, "שירגישו שהם חלק מהנרטיב, ואז אולי יהיו גם יותר שחקנים אתיופים. שלא ירגישו שסוגרים בפניהם את הדלת".

בראיון חשוף, שיתפרסם מחר במוסף "שישבת", מתייחסת אסרסאי להפגנות האלימות של בני העדה, לפני שנתיים: "אותם אנשים שאומרים שזה פגע בתדמית שלנו, על איזו תדמית הם מדברים? תדמית של שקטים ומנומסים? חייבים להבין שגדל פה דור שאומר 'אני שווה בין שווים, אני שחור, אני ישראלי, ואני דורש את זכויותיי".

החל מהערב תככב אסרסאי בהצגה "לילה לבן", בתיאטרון הקאמרי, בתפקיד אם שחורת עור שמחפשת את בנה הנעדר ונתקלת ביחס מפלה בתחנת המשטרה, בהשוואה לבן זוגה הלבן. לדבריה, היא מרגישה שהערבוב בין החיים לאמנות חזק אצלה הפעם יותר מתמיד.

"אני מניחה שלכל אמא שמחפשת את בנה, ולא משנה אם היא שחורה או לבנה, זה קשה. אבל אצלי זה מתחבר עם ההיסטוריה הגדולה של נשים שאני באה מהן, כמו הדודות שלי. אמנם לא חוויתי את זה אישית אצלנו במשפחה, אבל אני מכירה סיפורים של אנשים קרובים שזה קרה להם, ששוטרים נטפלו אליהם. זה קיים, וחשוב לי שיבינו.

"בכל דמות אני צריכה למצוא את הנקודות המוכרות, להבין במה היא דומה לי ומה אני אוהבת בסיפור שלה. כאן זה הפוך: אני צריכה ללכת אחורה, להתרחק מהדמות. לפעמים אני מרגישה עירומה, מחפשת לצאת מתוך האמוציות שלי, שזה לא יקפיץ לי את המקומות האישיים שלי".

בראיון מתייחסת אסרסאי גם לנישואיה עם המסעדן צחי מימון, שעימו הביאה לעולם את בתה התינוקת, רנה: "נישואים מעורבים הם דבר יותר נפוץ כיום, אז אין עם זה כל כך עניין. אישית לא זכיתי לשמוע הערות". מסבירה מה יחסה לגברים שחוששים להחמיא לה, ומגלה מה תגיד למי שינסה להטריד אותה מינית ("יש בי אולי משהו שמשדר 'אל תתקרב אליי'").