לפני מספר ימים, ולאחר הפיגוע בכניסה לעפרה, שבעקבותיו נפטר תינוק והוריה נפצעו, פרסמתי כאן טור, ובו העברתי ביקורת על אפקטיביות הפעילות של צה"ל והתיאום עם הרשות הפלשתינית סביב המתרחש בציר 60.
טענתי שמאפייני האירועים בציר 60 חוזרים על עצמם, ומלבד זאת מתקשים לצוד את המחבלים. אמש (רביעי) פנה אלי קצין מילואים וטען כי כל הטור בעיניו הוא הבל הבלים. איני יודע כעת ממה נדרש להיות מוטרדים? מהמצב הביטחוני או מאלו שאמורים לתת לו מענה.
צה"ל עושה המון בגזרת איו"ש. המאמצים המושקעים באמת כבירים. אני יכול לומר מעדות אישית שקציני הצבא נותנים את כל מה שיש להם על מנת לאפשר אורח חיים תקין למתיישבים ביו"ש. זה לא מן השפה על החוץ, זה אמיתי. ואולם מה שמתחולל בשנתיים האחרונות באותה זירה מעיד על הידרדרות. והשבוע האחרון הדגיש זאת ביתר שאת – כוונות לחוד ומציאות לחוד.
גל טרור - סיקור מורחב
• פיגוע ירי סמוך לגבעת אסף: שני ישראלים נרצחו, שניים נוספים נפצעו קשה
• עד ראייה לפיגוע: "שמעתי ירי, ראיתי אישה בורחת והרכב נסע"
• פת"ח מברך על הפיגוע: "לא נשב בחיבוק ידיים"
• סמוטריץ': "רק גדיעת התקווה תמגר את הטרור"
• תיעוד פיגוע הירי בראשון: הרכב נעצר ליד הטרמפיאדה - והמחבלים פתחו באש
אני מרשה לעצמי לשער שמי שעומד מאחורי הפיגועים האחרונים הוא חמאס. לא בטוח שבהכוונה ישירה, אבל ההשראה ברורה. מה נותן מוטיבציה למחבלים יותר מלראות שאחיהם משיגים הישגים באמצעות כוח? מה יש לצפות שיעשו בני בליעל ביו"ש כשאחיהם בעזה משיגים מיליוני דולרים באמצעות הרתעת ממשלת ישראל? מישהו כאן מופתע?
יכולים צה"ל והקבינט להצטדק סביב ההחלטה להבליג על חצי שנת הגיהינום שעברה על תושבי העוטף בעזה. יכולים לספר לנו על עדיפות לצפון. יכולים לתקשר לנו מבצע פומפוזי כנגד מנהרות בגבול הלבנון. הכל נכון, הכל מוסבר, ומוצג ומנומק. אבל המציאות, אוי למציאות יש דרך משלה לטפוח על פנינו.
ובשפת העם ניתן לומר, שהבלגה על סטירת לחי בעזה מובילה די מהר לסטירת לחי ביו"ש – והנה זה מדבר וזה בא. וכשתשמיע דברי ביקורת על אפקטיביות מבצעית בירידה, ועל אובדן ההרתעה, יספרו לך שאתה לא יודע על מה אתה מדבר. שאתה לא יודע מה באמת מתרחש בצד השני. ומה מספר לנו המודיעין. חברים, צאו מהסרט.
כשההרתעה נשחקת - התוצאה מיידית
כשההרתעה נשחקת התוצאה היא מיידית – לא מפחדים מאתנו ומעיזים לפגע בנו, ועכשיו מה יש לכם לומר? אפקטיביות מבצעית חייבה את צה"ל להרים כוננות מיד סביב ציר 60 וכבר ביום שני האחרון. תגבור צירים מאסיבי ומעטפת איסופית מלאה. ברור שה"הצלחה" של יום שני חיפשה שחזור. והנה זה בא.
נכשלנו, ועכשיו כדאי ללמוד ולשפר מיידית. כדאי גם שמישהו ישלם את מחיר הכישלון הזה, שהרי ידוע שתקלה אחת אפשרית, שתי תקלות זה כבר מגמה, ותקלה שלישית זו כבר שיטה. אז בואו נגיד ביושר, המחבלים מצאו שיטה, וצה"ל מחפש פיתרון הולם. למה באמת חיכינו?
וכל זה מחזיר אותי לנקודה הראשונה והיא חמאס. יש לנו עסק עם ארגון שטני ורצחני. את חמאס צריך למוטט, להכניע ולחסל. אין מקום לארגון הזה בסביבתנו. אין שום סיבה שנהיה מוכנים לחיות עם זה, ושנקבל את מחיר הדמים הנוכחי, שלא לדבר על פגיעה באורחות החיים ובביטחון האישי. המצב הזה בו אנו מתפשרים עם חבורת מרצחים, מצב שהחל בחטא הקדמון של עסקאות חטופים, וסחר בגוויות, את זה צריך לשנות ולאלתר.
יש לנו יכולת לעשות את זה, יש לנו את העוצמות הדרושות לזה, אבל אנחנו מפחדים. כמאמר השיר "מהצל של עצמנו". והרי ברור, שההתפשרות של היום היא הנורמה של המחר – אז הגיע הזמן להפסיק להתפשר, לגייס את העוצמה הנדרשת ואחת ולתמיד להעלים מכאן את בני הבליעל – וכמאמר אותו שיר: "אנחנו זן נדיר". אז כדאי שנתחיל להתנהג כך.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו