משפחת ברגותי שמאזור רמאללה היא כנראה בעלת הקילומטראז' הטרוריסטי האנטי־ישראלי הגדול ביותר. שלשום חוסל סלאח ברגותי, מבצע הפיגוע בעפרה. הוא בנו של עומאר ברגותי, פעיל חמאס ותיק מאוד. עומאר ברגותי אחר, צעיר יותר ומגוון יותר, מקסים את יהודי הקדמה בארה"ב, הקמפוסים, הרוג'ר ווטרסים. הוא היזם הראשי של ארגון ה־BDS. ומרואן ברגותי, הנמק בכלא, הוא הטרוריסט המועדף על חוגי שמאל בעולם הרחב ובישראל בתור המנהיג הבא של הפלשתינים.
השיוך הברגותאי של הפיגוע האחרון הוא כמעט בוודאות של חמאס. מומחים מציינים מאפיינים דומים בפיגוע לרצח בני הזוג הנקין לפני כשלוש שנים. בשני המקרים היתה פיקציה של קבלת אחריות בידי גדודי אל־אקצא; אך השיוך הארגוני מצביע על חמאס.
טעות לומר שהפיגוע הרצחני אתמול בגבעת אסף הוא מודל חיקוי. צריך לראות את שרשרת הפיגועים האחרונה בהקשר של המערכה שפתח בה חמאס כבר לפני חודשים. הסטטיסטיקה מטעה; נכון שלאורך השנה מספר ההרוגים מטרור ביו"ש נמצא בירידה. אבל מה שחשוב הוא שחמאס הנמיך במידה מסוימת את הלהבות בגדר של עזה אך עבר למתקפה באמצעים אחרים. אחרי הגדר והבלונים והטילים - חזרה לפיגועי ירי. זהו לחץ טרוריסטי שקיבל עידוד ממשלוחי הכסף הקטארי שישראל מאפשרת את העברתם, וחמאס רואה בו כדמי שתיקה.
"אי אפשר לדעת אילו אמצעים ישפיעו על חמאס", אומרים מומחים לטרור הפלשתיני. "חמאס הוא ארגון טרור רצחני שכל הזמן מתכנן איך לייצר עוד פיגועים. הלחץ הטרוריסטי משרת אצלו מטרה כפולה - גם לחץ על ישראל, וגם על הרשות הפלשתינית שחמאס מערער אותה באמצעות טרור ביהודה ושומרון".
הכאב על הנרצחים אתמול ועל התינוק שיולד ומת - הוא גדול. אבל חשוב שהמחבלים שביצעו את הפיגועים בעפרה ובברקן חוסלו. ישראל צריכה לנצל את ההצלחה המבצעית למעבר מהיר למתקפה; ההגבלות שישראל שמה על עצמה הוכיחו את עצמן רק במידה מוגבלת. השתררה תפיסה שסיכולים ממוקדים, דהיינו חיסולם של מנהיגים כמו סינואר וסלאח אל־ערורי, לא יועילו.
היבלית של המנהיגות הטרוריסטית תמיד תצמח. אבל הניסיון מצביע אחרת. כאשר ישראל השתוללה וחיסלה את סלאח שחאדה, את רנתיסי ואחמד יאסין - הדבר השפיע מאוד על דיכוי הטרור. החיסולים היו חלק מהשיטה היעילה שהורידה למשך תקופה ארוכה את הטרור מסדר היום של יו"ש, וגם של הקו הירוק.
הגל שהחל השבוע מזכיר את שרשרת האירועים שהובילה לפני כארבע שנים וחצי למבצע צוק איתן. גם אז אירע פיגוע החטיפה הדרמטי בצומת גוש עציון, שהסתיים ברצח שלושה נערים. חלפו שבועות רבים של סריקות וחיפושים ביו"ש שבעקבותיהם החל ירי רקטות.
אם ההנהגה בישראל תחליט ליטול את היוזמה ולעבור למתקפה נגד חמאס בעזה - זה יקרה כאשר מצבה טוב בהרבה ממה שהיה בצוק איתן. האופציה של המנהרות ההתקפיות מכיוון עזה כמעט נוטרלה; כך גם אופציית המנהרות של חיזבאללה; המתקפה המדינית נגד חיזבאללה, לבנון ואיראן היא אפקטיבית. לכן פעילות התקפית בעזה לא תגרום להסלמה בצפון.
אבו מאזן והרשות ניסו להבעיר מלחמה בין ישראל לחמאס. יכול להיות שחמאס רוצה להבעיר עכשיו מלחמה בין ישראל לרשות הפלשתינית ביו"ש. ישראל צריכה למצוא דרך לשבור את הכלים, אך לא להפוך לבריון הפתי שמשמש כלי משחק במאבקים הפנים־פלשתיניים.
כמו פנס לתוך המנהרה
את הדו"חות של אלוף (מיל') בריק צריך לראות כנורות אזהרה לעתיד
כלל ברזל של אחד מגדולי המנהלים בעולם החברות בארה"ב אומר: אל תפחדו מכישלון. לפעמים חיוני להיכשל. אבל אם אתם נכשלים, תעשו את זה מהר ובזול. ח"כ אלעזר שטרן, אלוף במילואים, שייך כנראה לזן המקובל יותר בישראל של הנכשלים באיטיות וביוקר.
השבוע מצא שטרן לנכון להשתלח בגסות נגד אלוף (מיל') יצחק בריק. "הגיע הזמן לומר לך: עם כל הכבוד, נמאס מההתנהלות שלך. ניסינו לתת לך את הכבוד שמגיע לך לאור העבר שלך, ניסינו להתייחס ברצינות לדברים שבדקת למרות שמעולם לא הוסמכת לכך... לצערי הרב, הדו"חות שכתבת הזויים... שחרר אותנו מפניותיך", כתב שטרן. קשה להבין כיצד שטרן יצא בשלום, שלא לומר בזול, לאחר שהדליף תיק אישי של חייל לעיתונאי יאיר לפיד. ראש אכ"א! ספק אם הוא ראוי להיות חבר בוועדת החוץ והביטחון.
את הדו"חות של בריק, בכל אופן, יש לראות כמו האזהרות וההתרעות החוזרות ונשנות לאורך כ־15 שנה בנושא המנהרות. צה"ל הכיר בבעיה, שהרי מנהרות גרמו לו לאסונות מבצעיים, אבל הוא לא הכיר בגודל האיום האסטרטגי שלהן. אם היינו היום תלויים בשיקול דעתו של יעלון לא רק המנהרות בצוק איתן לא היו מטופלות - גם המנהרות שחוסלו בשנתיים האחרונות היו נזנחות. אפשר לנחש מה היה קורה למנהרות חיזבאללה תחת מי מקודמיו של ליברמן שלאחרונה כולם תוקפים אותו.
דו"חותיו של בריק ממלאים בתוכן את האבחון החד אם גם מדכא שערך אל"מ (מיל') יהודה וגמן, במאמר גדול שפרסם במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב עוד באוגוסט 2007. וגמן ניתח את מצבו של צה"ל לאור מלחמת לבנון והאינתיפאדה השנייה וקבע כי "החל מאמצע שנות ה־90 הגיע צה"ל למצב שבו היה מעורב עמוקות בתהליכים מדיניים שהסיטו אותו מייעודו הבסיסי, מבולבל בתחום המושגים הקשורים להפעלת הכוח הצבאי וכן נוטה לשמור על עצמו יותר מאשר על האזרחים שהם מושא קיומו. באופן טבעי, התחום הבא שעליו עלה הכורת היתה חובת ההכרעה המהירה".
רא"ל חלוץ אמר בוועדת וינוגרד, "אני באופן אישי סבור שהמילים הכרעה והבסה נגד ארגון גרילה וטרור אינן רלוונטיות... אי אפשר להביס אידיאולוגיה. אי אפשר להביס ארגון טרור שחורת על דגלו טרור". גם יעלון בהיותו סגן הרמטכ"ל (2001) אמר כי "כל אחד מהצדדים מנסה להוגיע, להתיש את הצד השני... אין מדובר בהכרעה צבאית".
תפיסת העולם הזו, הקשורה לעולם המושגים של הסכמי השלום ואוסלו, גרמה ככל הנראה לניוון כוחות היבשה בצה"ל וכתוצאה מזה, יכולת התמרון וההכרעה. יצחק בריק מציב את המראה הזאת מול פני מקבלי ההחלטות, ויש רבים וטובים שחושבים שדבריו הם אמת. אם ניקח ברצינות את גישתו של לנגוצקי, מה שדרוש זה מהלך פנים־צה"לי שיכיר בבעיה ובאמצעות הגוף המתאים - מיפקדת זרוע היבשה? - יחולל את המהפך הדרוש.
יש אפשרות שהמהפך הזה יתרחש לנגד עינינו במערכה לבנונית; אמנם בעיני האליטות בישראל סיגרים יקרים מדם, אבל רה"מ נתניהו הוא משכמו ומעלה בניהול הווקטורים המדיניים של ביטחון ישראל. אפשר להניח שבפגישה המוקדמת עם מזכיר המדינה מייק פומפאו בבריסל הוא קיבל מסר פתוח של תמיכה מהנשיא דונלד טראמפ למקרה של אי נעימות בלבנון, ועכשיו הוא עושה את ההכנה מול ולדימיר פוטין. זה סוג של ביטוח כפול: מונע מלחמה, אבל אם הצד השני מאבד שליטה - מובטח חופש פעולה יחסי.
צפונה מכאן
ביקורו של מתאו סלביני הפיק רעשי רקע, אבל הוא מהווה משקל־נגד לזרמים האנטי־ישראליים באיטליה
הנשיא ריבלין אמר בראיון כי ישראל לא צריכה לקבל בזרועות פתוחות ראשי מפלגות ניאו־פשיסטיות. מתאו סלביני ומפלגתו "הליגה הצפונית", כמו גם מפלגות אחרות באירופה המכונות בתקשורת הישראלית "ימין קיצוני" - הן מפלגות "ציביליזציוניות". זה ניסוח מדויק שהמציא דניאל פייפס לתיאור אותן מפלגות שמרניות ימניות, שצמחו מתוך התנגדות להפיכתה של אירופה המערבית לאירופה הערבית.
חטאו של סלביני הוא שהוא תומך אפקטיבי מאוד בריבונות הלאומית. זה כנראה לא מוצא חן בעיני פוליטיקאים מהשמאל כמו תמר זנדברג.
אנשיו של סלביני, אגב, טענו לפני הטיסה לישראל כי לא תוכננה שום פגישה עם הנשיא ריבלין. כל הסיפור שנופח בישראל הוגדר כ"שטויות".
פיאמה נירנשטיין, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, שמכירה היטב את סלביני, אומרת שהביקור בישראל לא עשה הרבה כותרות באיטליה. "כולם מדברים באיטליה על המשבר הכלכלי. האם התוכניות הכלכליות יפגעו בכיסו של הציבור", היא אומרת. "מפלגתו של סלביני שינתה את סדר היום הישן שלה, שחתר לנתק את צפון איטליה העשיר מהדרום העני. היום הם פועלים ברמה הלאומית ושני הנושאים שהם נאבקים עליהם - הם ההגירה והיחסים בין איטליה לאירופה".
סלביני הוא אחד משני המנהיגים הדומיננטיים בממשלת איטליה הלא־יציבה. הוא מאוד פרו־ישראלי. סגן שר החוץ השייך למפלגתו ביקר בישראל, ואמר שצריך להעביר את קשרי התרבות בין המדינות לירושלים. הדמות השנייה החשובה בממשלה הוא די מאיו, שירש את בפה גרילו בהנהגת מפלגת חמשת הכוכבים.
מפלגתו של גרילו היא אנטי־ישראלית. גרילו נשוי לאישה איראנית ועוסק הרבה במתן לגיטימציה לאיראן של האייתוללות. כך שהקשר של ישראל עם סלביני ומפלגתו הוא אינטרס לאומי מובהק. סלביני הצליח לעצור את שיטפון ההגירה הבלתי חוקית למדינתו, והוא היום האישיות המועדפת בסקרים לראשות הממשלה באיטליה.
חדשות מצפון קוריאה
הקמפיין נגד רצח נשים הוא בסך הכל עוד מסע השחרה, שדאגה אמיתית לנשים ממנו והלאה
זה היה מהיר. המעבר מיריית הזינוק לקמפיין נגד רצח נשים ועד הכותרת הראשית באתר "הארץ" באנגלית, היה מהיר וחד יותר ממהלומת השוטו של פטריק קים. מה נאמר באותה כותרת: "הזנחה נפשעת: ממשלת ישראל אשמה ברצח נשים ערביות". כיוון שאני רגיש לאנטישמיות, אז הכותרת הזאת לא נקלטה אצלי טוב. הנה, היהודים שוב אשמים בכל תחלואי החברה.
קוראי "הארץ", בעיקר יהדות ה"ניו יורק טיימס" בארה"ב, כבר יודעים שראש הממשלה אחראי לטבח בבית הכנסת בפיטסבורג. אז עליית המדרגה שקובע ביטאון המפלגה בצפון קוריאה, שלפיה הממשלה אחראית לרצח הנשים במגזר הערבי, היא לא כל כך משמעותית. ואם אשמת רצח - מה בקשר לכל מעשי האונס במגזר הערבי? ומה בקשר לאשמת הממשלה במכת הפוליגמיה, שבה עשר נשים מפרנסות פטריארך בדואי שניזון מכספי הביטוח הלאומי?
אחת השאלות, כמובן, היא האם בעיית רצח הנשים כוללת גם את ניסיון הרצח של שירה איש־רן ליד עפרה? או שזו אלימות מוצדקת. רצח נשים יהודיות בידי פורעים ערבים, למשל דפנה מאיר, הוא מוצדק. מדובר במאבק לשחרור לאומי נגד הדיכוי הציוני; עכשיו קיבלנו תזכורת מעיתון "הארץ" כמה נורא הדיכוי הזה.
הבעיה עם קמפיין צפון־קוריאני שכזה היא הציניות האיומה. המאמץ המיוזע של שלי יחימוביץ' וחברותיה לפרוט את המצפון לעוד משרות, עוד גופים מתוקצבים, ועוד הטפה ועוד התקפה מהממת על התודעה, והכל על חשבון טרגדיות איומות שהרסו משפחות.
בינתיים יחימוביץ' מקפיצה לדום את חברי הכנסת שהופיעו לישיבת הוועדה לביקורת המדינה שעסקה ביום רביעי בדו"ח בריק. הקמפיין נגד רצח נשים הוא עוד מסע אופנתי של שטיפת מוח מטעם המפלגה. לפי הכותרת ב"הארץ" כבר ברור שמדובר בעוד אחד ממסעות ההשחרה, שדאגה אמיתית לנשים ממנו והלאה.
אני מניח שבשלב מסוים בוליביה שוב תרים את הכפפה כדי להציל את נשות ישראל, ותזמין למועצת הביטחון או למועצה לזכויות האדם את חגי אלעד ואת עאידה תומא סולימאן ואולי גם את הגברת וולוך, מזכ"ל נעמ"ת, כדי שימסרו עדות שדוחקת בעולם להטיל סנקציות על ישראל בגלל רדיפת נשים. הכל מועתק מהתסריט התעמולתי של הדמוקרטים: "המלחמה נגד הנשים".
נפל במלחמת המידע
בחירתו של ג'מאל ח'אשוקג'י כאיש השנה של "טיים" מעידה גם על פעולות החתרנות של ה־CIA
אין מה להכביר מילים על הרצח המטורף ביותר עד כה במאה ה־21. אבל בחירתו של ג'מאל ח'אשוקג'י כאיש השנה של המגזין "טיים" על תקן "עיתונאי נרדף" היא מטעה. הוא נרצח במסגרת מלחמת מידע קטלנית. המעניין יותר אלו המאמצים של ה־CIA ושל גורמים במערכת המשפט לחתור תחת הנשיא טראמפ על ידי שתי פעולות וזאת רק בזמן האחרון.
השער של "טיים"
הראשונה היתה ההדלפה ל"וושינגטון פוסט" של המידע המצוי בידי ה־CIA, שמפליל את מוחמד בן סלמאן ברצח. השנייה היא מעצרה בקנדה של מנג וואנז'ו הסינית, על פי בקשת משרד המשפטים האמריקני. "מדינת העומק" רוצה לחבל בהבנות בין טראמפ לנשיא סין - והתוצאה יכולה להיות אסון כלכלי עולמי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו