במאמרו של שאול פרבר שפורסם ב"ישראל היום", לאור שיתוף הפעולה בין הרבנות הראשית בישראל לוועידת רבני אירופה בנושא הכרת הגיורים על ידי הרבנות הראשית, נכתב כי מדובר במניע שמשרת אינטרסים פוליטיים, שנועד לנשל את הגרים באירופה מהכרה. במאמר יש שימוש במילה "שררה" שיוצאת כאמור מציון ואינה מטיבה עם העם היהודי. באוזני מיד הדהדו מילות העבר של דברי רבן גמליאל במסכת הוריות (דף י ע״ב) לתלמידיו : "לא שררה אני נותן לכם אלא עבדות" כלומר להיות רב זו אינה שררה אלא אחריות כבדה כלפי הקהילה.
אני תוהה איפה נעלמה ההתייחסות לבעיה העיקרית המכונה "התבוללות" שמתרחשת בקהילות באירופה חדשות לבקרים בעקבות אותם גיורים מזדמנים שמגיעים "על הדרך"? יש פה התעלמות בוטה מתופעה שעולה מדי שנה בכמה וכמה אחוזים ומתחזקת בעיקר בקהילות באירופה.
לצערי, במלחמה של פרבר נגד הרבנות הראשית לישראל, חיפשו קורבן ולכן במקום להתעסק בעיקר. הוחלט להבליט את נושא הגיור באירופה, ולשים על הגרדום את ארגון ועידת רבני אירופה שלא לצורך.
נושא הגיור קשור בקשר מהותי לנושא ההתבוללות, בדיוק כפי שסופר בספר בתנ״ך, במגילת רות, אשר התגיירה בעקבות נישואין עם בעל יהודי בניכר. ברוב הארצות באירופה, רוב הנישואין הם בין יהודים לנוכרים ובקהילות היהודיות הקטנות יותר, המספר יכול לעלות עד תשעים אחוז. במהלך הגיור הנורמטיבי, המשפחה המתבוללת עוברת תהליך תרבותי ודתי ועוזבת את הפריפריה של הקהילה למרכזה. לדאבוננו, בהרבה קהילות בעלי הממון ובעלי הזרוע, מפעילים לחץ על הרבנים לעשות גיורי אקספרס ולכן אנחנו רואים בהקמת בתי דין אזוריים צורך שנועד להוריד לחץ על רבני הקהילות לגייר באופן אקספרס.
הגיור "המהיר" הזה, ללא דרישות דתיות כלפי מועמדים, נותן מסר לנוער המתבגר כי התבוללות מותרת לכל ואין שום בעיה עם כך. הינה לכם דוגמא להמחשת חומרת הבעיה של "התבוללות בחסות הגיור". באיטליה למשל, במשך שנים רבות היה נהוג שילד יהודי מאימא קתולית יעבור גיור ללא האם, מדובר בנוהג שהופסק בגלל שבהרבה מן המקרים הזהות היהודית של הילד, נשארת חלשה ביותר. דבר אשר הוביל למצב בו קהילות שלמות נעלמו במשך הזמן, אולם בקהילות שבהם הרבנות דרשה מאת המשפחה המתבוללת להפוך מיהודים של יום אחד בשנה, ליהודים של 365 יום בשנה, עם התערבות מלאה בחיי הקהילה, המשפחה שעברה גיור, הפכה למורת דרך ולדוגמא חיה עבור שאר היהודים.
שנים על גבי שנים הגיעו אלי משפחות מעורבות שביקשו שאגייר את החלק הלא יהודי במשפחה, יהודים שלא ידעו מה זה אלף בית ולא ידעו מה זה יום כיפור, והיום הפכו משפחות אלה לרבנים למנהיגים ולמורי דרך ולדוגמא עבור שאר בני הקהילה.
ידידי פרופסור דה לה פרגולה אמר לי לא פעם שאם נסתכל על כל נושא הגיור בחו״ל מבחינה סטטיסטית, הגיור ״הליברלי״ (לא בהקשר של זרם דתי, אלא בהקשר של אי דרישה של קבלת מצוות) אינו מעלה משמעותית את מספר היהודים, ואחרי דור, התוצאות הם להיפך. כמו שהצבא ממונה על שמירת הגבול של המדינה והמשטרה ערבה לביטחון הפנים, כך גם רבני הקהילות בחוץ לארץ ״עבדים לעם ה'׳״ כלומר ממונים על שמירתה של הקהילה מפני התבוללות וכיליון.
יאמין נא הרב פרבר היקר – דרכו, שנראית סוגה בשושנים, תריץ כליה וסוף לכל חיי הקהילה היהודית בחוץ לארץ. ישנם רבנים לא מעטים שעזבו את משרתם הכבודה כאשר מצאו עצמם תחת לחץ גובר של ״ההון והשלטון״. אולי המוכר ביניהם הוא רבה הראשי של צרפת לשעבר הרב ד"ר רנה שמואל סיראט שפרש ממשרתו אחרי שסירב להכיר בגיור בזק שנעשה במרוקו על ידי אחד מבני משפחות האצולה היהודיים מצרפת.
מתמיה העובדה שמר פרבר שמבקר בשם הצדק, המשפט, השקיפות והקריטריונים את מוסדות הדת בארץ, מצא את עצמו דווקא בצד השני של המתרס של ההון והשלטון באירופה.
הכותב הוא נשיא ועידת רבני אירופה והרב הראשי של מוסקבה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו