מדובר בפרויקט הביטחוני היקר ביותר בהיסטוריה; משהו בסביבות 400 מיליארד דולר, והמילה האחרונה עוד לא נאמרה. אם הכל ילך כשורה, תספק חברת לוקהיד מרטין במסגרת הפרויקט 3,100 מטוסי F-35 חמקנים לצבא ארה"ב ולעוד עשרה לקוחות בינלאומיים, ובהם ישראל. ישראל הזמינה 19 מטוסים מהדגם המיועד לחיל האוויר האמריקני, בעלות של 2.75 מיליארד דולר, ובידה אופציה לרכישת 75 מטוסים מסוג זה בסך הכל.
צילום: יח"צ
עלות כל מטוס עומדת כיום על כ-150 מיליון דולר ליחידה. אם אכן ייוצרו כל 3,100 המטוסים, היא תרד ל-70 מיליון לאחד. אלא שהפרויקט הזה מתנהג יותר כנדל"ן ישראלי: הוא תמיד במגמת עלייה.
ראשוני המטוסים אמורים להגיע ארצה ב-2016, והם יהיו חוד החנית של חיל האוויר בעשורים הבאים; מטוס מתקדם שכזה אין עדיין בזירה. מטוס מסוגה עילית, שיכול לשמש את ישראל לתקיפות ארוכות טווח הרחק מעבר לגבולותיה. החמקנות הופכת את ה-F-35 לבלתי נראה למכ"ם האויב, ובכך מאפשרת לו לבצע משימות עדינות - ועדינות פחות - בלי להתגלות.
החמקנות מושגת גם באמצעות החומרים שמהם הוא בנוי, קווים מעוגלים ללא פינות וצביעתו בצבע בולע קרינה. הוא מגיע למהירות של 1.6 מאך, ולטווח שיוט של 2,200 ק"מ, ללא צורך בתדלוק אווירי. אולם יכולת התדלוק האווירית שלו מעניקה לו למעשה טווח בלתי מוגבל.
הוא רב-משימתי, ומצויד גם בטילים לקרבות אוויר, גם בתותח וגם בפצצות. כדי לשמור על תכונת החמקנות, ה-F-35 נושא את החימוש בבטנו. יש לו מערכת ייחודית לזיהוי איומים ולדירוגם, מכ"ם קבוע, מיפוי ברזולוציה גבוהה, והתוכנה שלו כתובה בשפת ++C המאפשרת שדרוג מתמשך ותוספות "מן המדף". מערכותיו המתקדמות מעניקות לטייס את היכולת לראות ראשון את האויב, לירות ראשון ולהפיל.
למעשה, אין במערב מטוס קרב בעל יכולת חמקנות כמו זו שמציע ה-F-35 - למעט, אולי, אחיו הבכור, ה-F-22 הדו-מנועי, ש-187 שכמותו סופקו לצבא האמריקני גם כן על ידי לוקהיד מרטין. קו הייצור של ה-F-22 נסגר, ומשרד ההגנה אינו מאשר לייצא אותו.
אבל, ה-F-35 אינו רק בעל יכולת חמקנות מפותחת. זוהי מערכת נשק מתקדמת ביותר, מהפכנית, המכניסה מימד חדש לשדה הקרב האווירי המודרני. "מטוס לדור האייפד", הגדירו אותו טייסיו, שאותם פגשנו בבסיס חיל האוויר "אגלין" שבפלורידה, שבו נמצא מרכז האימונים של ה-F-35. בצעד של פתיחות נדירה איפשר חיל האוויר האמריקני ביקור של קבוצת עיתונאים ישראלים בבסיס, וניתנה לנו האפשרות הנדירה עוד יותר לשוחח עם הטייסים ועם אנשי התחזוקה של המטוס.
ה-F-35 הוא מטוס שתוכנן בצורת חשיבה אחרת, ומתנהג בהתאם. תא הטייס, לדוגמה, מתבסס על מסך מגע (המופעל על ידי רשת אינפרה-אדום, המוקרנת לפניו, ולא על מגע פיזי). התחושה היא ממש כמו תפעול של אייפד. האינפורמציה מוקרנת על המסך לפי הצורך, ומחווני המנוע, הדלק ושאר המחוונים הנוגעים להפעלת המטוס מוצגים רק על פי דרישה (או כדי להתריע על תקלה). בכך מתאפשר לטייס להתרכז רק במחווני המשימה המבצעית שלפניו, ללא הפרעות.
על פי עדות טייסיו, תפעול המטוס הוא אינטואיטיבי (ובזה הוא שומר על העקרונות המקודשים של חברת אפל), וקל מאוד ללמוד להטיס אותו. עד כדי כך, שאין למטוס שום דגם דו-מושבי. אפילו לא להדרכה. יש רק דגמים חד-מושביים. דגם A מיועד לחיל האוויר האמריקני, דגם B מיועד למרינס, והוא מסוגל להמריא ממסלולים קצרים (800 מטרים) ולנחות אנכית (בדומה להארייר), ודגם C, המיועד לצי, ומסוגל להמריא ולנחות על נושאות מטוסים.
המטוס מופעל על ידי מחשבים מהירים, המאתרים, מחשבים, מחליטים ומפעילים מערכות במהירות שמוח האדם אינו מסוגל להגיע אליה. לדוגמה, יכולות התקשורת ושיתופי המידע של המטוסים הללו - בינם לבין עצמם ובינם לבין הקרקע - הן כמעט בלתי מוגבלות במושגים של ימינו. בלוקהיד מרטין מדגישים כי יכולות אלו הופכות מבנה של מטוסים כאלה למכונת מלחמה שאי אפשר לעצור.
"הביצועים של מטוס בודד פחות חשובים", אמר קולונל טומאסטי, סגן מפקד כנף 33 בבסיס אגלין. "מה שחשוב באמת הוא היכולת של זוג או רביעיית מטוסי F-35 לבצע משימה יחד. לא מדובר בסתם הבאת יותר נשק אל שדה הקרב. כאן באמת אחת ועוד אחת שווה שלוש. מבנה של מטוסי F-35 הוא כמו עדת זאבים (Wolf Pack)". בלי שזה ייאמר מפורשות, אפשר להבין כי יכולת זו מגיעה עד כדי הפעלת מערכות במטוס אחד מתא הטייס של מטוס אחר.
ממריא גם במחיר
ללוקהיד מרטין אין מתחרים במערב. יצרנית המטוסים הצבאיים היחידה שנותרה מלבדה בארה"ב, בואינג, מסיימת את הייצור של מטוסי F-15 ו-F-18, שכפי הנראה כבר מיצו את כל מעגלי השדרוגים והארכת החיים האפשריים. בעולם קיימים עוד שני פרויקטים של מטוסי קרב מדור חמישי, שה-F-35 משתייך אליו: ה-J-20 הסיני וה-T-50 הרוסי. השניים הם היריבים הפוטנציאליים - גם המסחריים וגם בשדה הקרב האווירי - של ה-F-35; אבל מאחר שמדובר במטוסים שמפותחים בגוש המזרחי, רב הנסתר על הגלוי והרבה מן המידע על אודותיהם מתבסס על הערכות ועל ספקולציות. במקרה של ה-J-20 מופרחות גם האשמות של העתקה וגניבת טכנולוגיות.
עם זאת, עוד בטרם עבר טבילת אש כבר נאלץ ה-F-35 להיאבק על חייו. מלחמת ההישרדות שלו היא בהתייקרות התלולה של הפיתוח שלו, שגורמת ללקוחות ואפילו לשותפים לבחון מחדש את נחיצותו. האחרונה בסידרה היא קנדה, מהשותפות המקוריות לפרויקט, שאמורה לקבל 65 מטוסים.
קנדה התכוונה להשקיע 9 מיליארד דולר ברכש המטוס העתידי שלה, אך דו"ח שנערך לאחרונה על ידי משרד רואי החשבון הבינלאומי KPGM בהזמנת ממשלת קנדה צופה כי עלות המטוסים על פני כל שנות חייהם (42, לפי ההערכה) תגיע לכ-40 מיליארד דולר - סכום דמיוני, שגרם למחאה ציבורית סוערת ולהאשמת הממשלה הקנדית בהסתרת האמת. התוצאה: קנדה הודיעה כי היא בוחנת מטוסי קרב נוספים. גם שותפות מקוריות נוספות, דוגמת אוסטרליה ודנמרק, מהססות.
ה-F-35 פותח באופן ייחודי על ידי קבוצה בינלאומית, שכוללת מלבד ארה"ב, קנדה, אוסטרליה ודנמרק, גם את איטליה, הולנד, בריטניה, נורבגיה וטורקיה. ישראל, בדומה ליפן ולסינגפור, היא מצטרפת מאוחרת. "תוכנית הפיתוח של המטוס עלתה כ-60 מיליארד דולר", סיפר סטיב אובראיין, סגן נשיא לוקהיד מרטין. "ותוכנית הפיתוח הזו היתה המפתח ליצירת דור 5".
בזמנו הוצע לישראל להצטרף לפרויקט, שנקרא במקור JSF - Joint Strike Fighter - אולם היא סירבה, משום שהיה כרוך בכך תשלום של דמי השתתפות בסך 100 מיליון דולר. סירוב זה עולה היום לישראל במגבלות בהכנסת מערכות ישראליות (דוגמת מערכת ראיית לילה של אל-אופ או טילי פיתון 5 של רפאל, הנחשבים לטובים מסוגם בעולם) למטוס.
האמריקנים נכונים הרבה פחות, כשמדובר במטוס הזה, להיענות לדרישות של ישראל לשלב בו מערכות משלה - גם בשל הצורך לשמור על מבנה "חלק" כדי שלא לפגוע ביכולת החמקנות שלו, וגם משום שמשולבת בו טכנולוגיה מתקדמת ביותר, המשותפת לכל הלקוחות, ומשמשת בסיס לתחזוקה אחידה ולזרימת אינפורמציה ביניהם.
יוצאים מן הכלל הם הקסדה של אלביט והכנפיים של התעשייה האווירית. כמו כן, באחרונה נמסר כי שיפורים ישראליים מסוימים יוכנסו גם במערכות הל"א והקשר של המטוסים המיועדים לישראל, אבל אלו עדיין פירורים בהשוואה למחיר העיסקה, בייחוד אם תמומש במלואה.
למרות זאת, אומר אובראיין, "ישראל תהפוך את ה-F-35 למטוס טוב יותר. המטוסים הישראליים הם מבלוק ייצור 4, שמיליארד וחצי דולר הושקעו בשדרוגו. ישראל השקיעה חצי אחוז מזה - ותקבל 100 אחוזי שדרוג". סגן נשיא לוקהיד מרטין הוסיף עוד כי "עצם ההימצאות של מטוס כזה בידי ישראל מעניק לה הרתעה אסטרטגית, מעבר להרתעה הטקטית".
קינג קונג בשמיים
טייסת 58 מכנף 33, המוצבת בבסיס אגלין, היא הטייסת המפעילה את המטוס החדש, ואחראית להסבת הטייסים, בוגרי F-15 ו-F-16. לרשותה עומדים כבר היום 22 מטוסים (מספרם יגיע ל-59), שעליהם יתאמנו כ-100 טייסים בו בזמן.
לוטננט קולונל לי קלוס, מפקד הטייסת, מלא הערכה ל-F-35: "כטייס F-16 אני אומר לך שלא הייתי שמח לפגוש באוויר יריב בדמות ה-F-35". על תפעול המטוס סיפר כי "זה כל כך פשוט, שזה כמעט מרגיש כמו לרמות במשחק מחשב. ההטסה אינטואיטיבית, הקסדה מורידה הרבה מעומס העבודה ובאוויר אתה קינג קונג".
מייג'ור פלקינגטון, טייס בטייסת, הוסיף כי "המטוס חכם ומנטר כל אירוע. אפשר כמעט לומר שהמנוע מתקן את עצמו. הוא אף חוזה בעיות עתידיות - מה ששום מטוס אחר לא עושה".
הקסדה אכן נראית מרשימה ביותר, כאילו נלקחה מסרטי מלחמת הכוכבים. כל המערכות הנחוצות לטייס מוטמעות בה, ולכן לא צריך להרכיב עליה דבר. רק כבל אחד מחבר אותה למטוס ולמערכותיו. הקסדה היא אישית, ויצוקה על פי מבנה ראשו של כל טייס ומתאימה לו בדיוק. לכן, מעידים הטייסים, התמונה שהיא מציגה יציבה הרבה יותר מקסדות בנות דורות קודמים.
סניור איירמן (רב"ט) דארין קוטראן סיפר כי תחזוקת המטוס אינה כוללת שום סוג של נייר. "יש לפטופ לתחזוקה - וזהו. התחזוקה קלה ויעילה מאוד". אחת הדרישות מיצרנית המטוס, לוקהיד מרטין, היתה כי את כל פעולות התחזוקה אפשר יהיה לבצע "בצל המטוס", כלומר בלי צורך לשנע חלקים למוסך, אלא על המסלול עצמו. לפחות לפי עדות הטכנאים שפגשנו, כך אכן זה מתבצע.
פס הייצור של המטוס נמצא במפעלי לוקהיד מרטין בטקסס. הייצור מתבצע באמצעות רובוטים משוכללים, והמטוס מועבר מתחנה לתחנה, כשבכל תחנה מוסיפים לו רכיבים כאלה ואחרים - עד שהוא יוצא מחוץ למבנה הענק לתחנת הצביעה ולמבדקים הסופיים לפני מסירתו ללקוח. ¬
* * *
כיפת ברזל לא לבד
טילון מוסיף המון
בעוד רוב תושבי מדינת ישראל הנמצאים בטווח הרקטות של חמאס נהנו בזמן מבצע עמוד ענן מהגנה יעילה של מערכת כיפת ברזל, דווקא יישובי עוטף עזה, הקרובים יותר מכל היישובים האחרים לגבול הרצועה, נותרו ללא הגנה. בטווח של עד 4.5 ק"מ מהגבול כיפת ברזל אינה יעילה, ולפצמ"רים (פצצות מרגמה) היא אינה אמורה לתת מענה כלל.
הפצמ"רים, אגב, היו איום ממשי גם על שטחי הכינוס של כוח המילואים הקרקעי. רבבות חיילים, שלא הופעלו בסופו של דבר, שהו בשלהי המבצע באוהלים חשופים, ללא הגנה ממשית מפני פצמ"רים ורקטות קצרות טווח. רק בנס נרשמו שני קורבנות בלבד בקרב הכוחות, ונמנע אסון גדול. יש לצפות כי צה"ל יתחקר את האירועים ויסיק את המסקנות.
פתרון אפשרי להגנה מפני איומים בטווח קצר, 8-1 ק"מ, מציעה תוכנית EAPS האמריקנית. התוכנית, שהושקה בשנת 2008, הקציבה מענקי פיתוח לשני מתחרים: לוקהיד מרטין ונורת'רופ גראמן. במארס השנה בחר הצבא האמריקני להתקדם לשלב הפיתוח השני עם הפתרון של נורת'רופ גראמן, אולם לוקהיד מרטין ממשיכה לפתח את המערכת שלה.
מדובר בטיל קטן מימדים, 68 ס"מ בלבד אורכו ו-2.3 ק"ג משקלו. זהו טיל קינטי (Hit to Kill) שאינו מכיל חומר נפץ, אלא משמיד את מטרתו באמצעות פגיעה בה. לא מדובר בברזל "טיפש", אלא בטיל מונחה מדויק מאוד (הוא אמור לפגוע פיזית במטרה קטנה כמו פצמ"ר), מהיר (שני מאך), חצי אקטיבי, הרוכב על קרן לייזר, ומכיל חיישנים ומעבד משוכללים.
לדברי אנשי לוקהיד מרטין, מערכת אחת מספקת הגנה ברדיוס של 4X4 ק"מ, ושקולה לסוללות פלאנקס אחדות (תותח מהיר ירי, המשמש גם הוא להגנה מפני פצמ"רים). עקב אכילס של המערכת הוא העלות: 16 אלף דולרים לטיל אחד. "נכון שעלות פגז פלאנקס נמוכה יותר", אמרו בלוקהיד מרטין, אבל בהתחשב בכמות הפגזים שיש לירות כדי להבטיח פגיעה במטרה, לעומת טיל אחד - ה-EAPS זול יותר".
למרות המחיר הגבוה מערכת כזו יכולה לספק פתרון ששווה לחשוב עליו להגנה על אסדות קידוחי הגז.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו