מחקר חדש שנערך לאחרונה ברשות העתיקות גילה פתילה יחידה מסוגה ששימשה להדלקת נרות שמן למאור, מהקדומות המוכרות בעולם, המתוארכת לתקופה הביזנטית לפני כ-1500 שנה. על אף ממדיה הקטנים, חשיבותה של התגלית גדולה משום שהיא זוהתה באופן וודאי כפתילה, בשעה שמספר הפתילות המוכרות מועטות ביותר.
הפתילה נבדקה לראשונה במסגרת מחקר מקיף שעורכת אוניברסיטת חיפה, בהובלתם של פרופ' גיא בר עוז וד"ר יותם טפר, ביישובים הביזנטים בנגב. במסגרת המחקר איתר ד"ר טפר ממצאים שטרם פורסמו מחפירות המשלחת האמריקנית בראשות קולט, שנערכו בשנות ה-30 של המאה שעברה בשבטה שבנגב.
הפתילה נמסרה לבדיקה במעבדות רשות העתיקות. ד"ר נעמה סוקניק מרשות העתיקות, אשר חקרה את הפתילה: ״נראה כי הממצא הנדיר השתמר הודות לאקלים היבש השורר בנגב. נרות השמן שיחקו תפקיד מרכזי בחיי היום יום בעת העתיקה ואפשרו את הארתם של בתים ומבני ציבור גם בשעות החשכה. הנרות, העשויים חרס או זכוכית, נמצאים לעיתים קרובות בחפירות הארכיאולוגיות, אולם למצוא פתילות מהעת העתיקה, זה נדיר. הסיבות לכך טמונות, כנראה, בעובדה שמדובר בחפץ עשוי מסיבים צמחיים, שבדרך כלל מתפרק במהירות ונעלם באדמה, וכן בעובדה שמדובר בחפץ קטן ממדים, שעל פי רוב התכלה באש".
הפתילה נמצאה בתוך בית הפתיל שלה, מעין צינור קטן עשוי נחושת, אשר בתוכו הונחה הפתילה בעת הדלקתה. בדיקה מיקרוסקופית שערכה ד"ר סוקניק הצביעה על כך שהפתילה נעשתה מסיבי פשתן שהופקו מצמח הפשתה, המוכר מתעשיית האריגים והלבוש, ושסיביו התאימו בין השאר גם לבערה בנר והפצת אור.
"בפרק שהוקדש לנושא במסכת שבת שבמשנה, הנקרא "במה מדליקין", נדונו חומרי בערה וסוגי פתילות שניתן להדליק בהם נר שבת. גם שם מוזכר הפשתן כחומר גלם איכותי עבור הכנת פתילות, שכן בערתו ארוכה ויפה", ציינה ד"ר סוקניק. "פתילות אחרות המוזכרות במשנה, נעשו מסיבים שונים שאיכותם ירודה ועל כן נפסלו, ביניהם מוזכרים הסיבים שהופקו מצמח פתילת המדבר, הגדל עד היום באזור ים המלח. נראה שגם תושבי שבטה בחרו להאיר את מבני הציבור שלהם בפשתן, כיוון שצמח הפשתן אינו גדל בנגב סביר שהגיע למקום מחלקיה הצפוניים יותר של הארץ, בדרכי המסחר".
על פי הבדיקות שנעשו ואיכות הסיבים של הפתילה, מניחה ד"ר סוקניק כי תושבי שבטה בתקופה הביזנטית קנו פשתן פחות איכותי עבור הכנת הפתילות, בעוד שאת הפשתן האיכותי הותירו עבור תעשיית הלבוש. "הפתילה הנדירה שנבדקה שייכת לטיפוס נר זכוכית האופייני לתקופה הביזנטית – מעין כוס או קערת זכוכית שמולאה בשמן ואפשרה, באמצעות פתילת הפשתן, תאורה ארוכה גם בשעות החשכה. על אף גודלו המזערי של הממצא משבטה, שאורכו אינו עולה על סנטימטרים בודדים, הוא שופך אור על אחד החפצים החיוניים והשכיחים בעת העתיקה, שכמעט ונעלמו מן העולם, אך שרד בשבטה״, סיכמה ד"ר סוקניק. הפתילה וחפצים נוספים מחפירות קולט בשבטה, יוצגו החל מ-24 בינואר 2019 בתערוכה במוזיאון הכט בחיפה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
