מבצע "מגן צפוני" להשמדת מנהרות חיזבאללה הוא מבצע חיוני. העובדה שחיזבאללה פעל תחת אפינו ויצר לעצמו תשתית חדירה המאיימת אסטרטגית – אינה נסבלת. יתרה מכך, מדובר בהפרה חמורה של הריבונות, ועל כן יש להיות מוכנים – לא המנהרות הן הבעיה, אלא מה שעומד מאחוריהן.
מבצע "צוק איתן" חשף בפנינו את המשמעות של איום המנהרות – הקושי הטקטי לזהות אותן היה במרכז השיח, אולם האתגר האמיתי היה הכוונות ההתקפיות של ארגון הטרור. צה"ל הבין שחיזבאללה בצפון ינסה לשעתק את הרעיון, וגיבוש היכולת הטכנולוגית של זיהוי המנהרות, שהוקם מאז 2014, מומש ביתר שאת. התמונה נבנתה עם הזמן, וכעת הוחלט לפעול אופרטיבית כנגד האיום הצפוני.
השאלה הנשאלת היא מדוע כעת? האם זה צירוף מקרים ששבוע אחרי שנתניהו הפך לשר הביטחון צה"ל יצא למבצע? מה עומד מאחורי המבצע הזה?
בעשור האחרון צה"ל פועל ביתר שאת במסגרת המערכה שבין המלחמות, שתכליתה פגיעה במרכיבי ההתעצמות של חיזבאללה: פגיעה בשיירות נשק בסוריה, יירוט של אמצעי לחימה ועוד. מבצע המנהרות הוא חלק מהמערכה הזו – תכליתו למנוע מחיזבאללה יכולת חדירה לשטח ישראל. אבל האמת היא שלא חיזבאללה הוא הסיפור, אלא הפטרון שלו - איראן.
נשיא איראן חסן רוחאני. טהרן מתעצמת בגבולינו // צילום: רויטרס
המערכה מול איראן שמתקיימת הן בגבול סוריה, והן בגבול לבנון היא במרכז הפוקוס בשלב זה, והמבצע הנוכחי הוא חלק מאותה מערכה לאמור: "איראן רוצה להפתיע אותנו וליצור מאזן אימה אל מול הלחץ האמריקני – וישראל תשלם את המחיר" – צה"ל בהקשר הזה מקדים תרופה למכה.
מה עם המבצע בדרום?
אך לא ניתן לחמוק משאלה נוספת והיא תחת האמירה שהמנהרות בשלב זה אינן מהוות איום משמעותי – כיצד זה מתיישר עם אי המוכנות לצאת למתקפה בעזה תחת הסיבה שהצפון מטריד יותר. אם המנהרות לא אופרטיביות – מדוע זה מטריד עד כדי הימנעות ממבצע בדרום?
נסראללה. חיבזאללה למד מחמאס? // צילום: אי.אף.פי
התשובה לכך איננה נעוצה במצב המנהרות כפי שהוא כעת, אלא מהחשש שפעולה נגדן עלולה לגרור מלחמה. הגבול הצפוני נפיץ ביותר ברגעים אלו – כל תקרית אש מינורית, כולל פליטת כדור בשוגג, יכולה להדליק את כל הזירה הזו. מכאן, שמתחייב ריכוז מאמץ בצפון בכדי להרתיע את הצד השני.
וכאשר מסכמים את כל הנסיבות שתוארו כאן, אי אפשר להימנע מהשאלה – הכיצד מדינה שידעה לנצח לפני 50 שנה בשלוש חזיתות קשות, מתפשרת כיום, עם צבא לכאורה חזק הרבה יותר, מול ארגוני טרור?
הבעיה – מרדף אחרי שקט
והתשובה לכך היא שממשלת ישראל מורתעת, פשוט כך. אף אחד לא מוכן לקחת על עצמו היום סיכון בהפעלה של צה"ל בשתי חזיתות. המשמעויות של זה בעייני מקבלי ההחלטות היא קשה מידי, בטח נוכח התוצאות של העימותים בשנים האחרונות. ממשלת ישראל לא רוצה מלחמה, כי היא חוששת מיציאה אליה. היא תצא אליה רק כאשר היא תהיה עם הגב לקיר.
האם זה לגיטימי שנשב כאן בשקט כאשר מכוונים אלינו מאות אלפי טילים הרסניים, המצויים בידי ארגוני טרור. והתשובה היא "שקט. אנחנו רוצים שקט".
המרדף אחרי ה"שקט" הפך להיות רעה חולה, עד כדי כך חולה שאנחנו נותנים לצד השני לצבור ארסנל הרסני של כלי לחימה, שיבוא לידי ביטוי חזק מאוד הפעם הבאה. המלחמה הבאה תהיה קשה מאוד. העורף יסבול מאוד. זה לא הולך להיות פשוט בכלל. הגיוס, הנעת הכוחות והחיים של אזרחים רבים תחת אש – ובכל רחבי המדינה.
ההימנעות של ממשלות ישראל מאז 2006 מהשמדת יכולות הצד השני מטרידה, ואת המחיר על ההימנעות הזו רק אנחנו נשלם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
