"הכי מחמיא לי שחבר'ה צעירים רוצים סלפי איתי"

יפית גרינברג || בת 64. אשת עסקים. תושבת תל אביב. נשואה לד"ר בנימין ארד, אם לאייל וסבתא לשלושה. החלה את דרכה כפרסומאית במודעות בעיתונים ועם עליית הערוץ המסחרי (לימים ערוץ 2) החלה לפרסם בו מוצרים. יו"ר קבוצת G תקשורת ומבעלי סטימצקי. פעילה בידידי אקים ובמעגל ידידות מד"א  

 מתי בפעם האחרונה חזרת לבית ילדותך? 

"לפני שנה ביקרתי במקום שבו הוא עמד. בית ילדותי בבני ברק היה בניין בן שתי קומות, והיום הוא בניין עם 14 דירות. אהבתי לגדול שם. היתה לי ילדות מאושרת. היינו חמישה אחים, אני הצעירה שבהם. אחי חיים היה מלך בני ברק, היינו מקובלים ואהובים. לא היינו עשירים או עניים ולא מסכנים, אלא שמחים בחלקנו. אף אחד לא הרגיש שחסר לו או שהוא מדוכא. הכסף לא היה המהות, הוא היה חשוב רק כדי לחיות, וההורים עבדו מהבוקר עד הערב. אמא השתדלה להיות בבית כמה שיותר ואבא השתדל להביא פרנסה כמה שאפשר, ולי היה מפתח משלי מגיל צעיר". 

 מתי בפעם האחרונה היית בפעולה של בני עקיבא?

"כשהייתי בכיתה י"א. הייתי חניכה של התנועה מכיתה ה' עד סוף י"א, וגם הפכתי למדריכה ולמרכזת סניף. תמיד הייתי קצת יותר פעלתנית מאחרים, וכך קרה שהקמתי את סניף התנועה בגבעת שמואל. בשבתות הלכתי ברגל מבני ברק לגבעת שמואל, שם היתה מועצה דתית, והיו הרבה תלמידים שחיפשו  מסגרת. לא היה להם כלום. היה מאוד כיף להעביר להם פעולות, התחברתי שם לבית הספר ועשינו שיעורי ריקודי עם. קיבלתי דרגה בתנועה כמו של סרן כשהייתי רק טוראית". 

 מתי בפעם האחרונה שינית את שמך?

"הייתי יפה מיימון ותמיד קראו לי יפית, אני לא יודעת למה, זה היה מין טרנד כזה. כשהתחתנתי החלפתי בתעודת הזהות את שם המשפחה, ואז שיניתי את שמי הפרטי מיפה ליפית, זה היה ב־1971 בערך. אמא שלי קראה לי יפית, רק אבא קרא לי תמיד יפה. אבי נפטר כשהייתי בהיריון עם אייל. הייתי צעירה, בת 22. אמי נפטרה ב־2006, כשהיתה בת 99. זכיתי. היא הרווח הכי גדול שלי". 

 ומתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?

"בשבת בבוקר, ביום שהלכה לעולמה. אמי אסתר, אסתר המלכה, גרה איתי עד יום מותה. בשבת היא קראה לי, 'בואי, שבי לידי'. היא שתתה תה ואני שתיתי קפה. היא החזיקה לי את היד וסיפרה לי שחלמה חלום נהדר על אבא, שהיה לבוש יפה והביא מתנות לכולם. היא העניקה לי תחושה שכיף וטוב לה, ויצאתי לריצה. באמצע הריצה בני התקשר אלי ואמר שהיא איבדה את ההכרה". 

 מאיפה ההורים הגיעו לארץ?

"מטריפולי. הם היו מהחלוצים האמיתיים. אמי היא בת למשפחת סופר, משפחה נחשבת מאוד באיטליה ובטריפולי, ואבי בן למשפחת מיימון, שתיהן משפחות שורשיות מאוד עם המון ערכים. הם התחתנו בטריפולי ולא היו להם ילדים, ורק כשהגיעו לארץ באו הילדים. בישראל הם הגיעו לעקרון, הם היו ב'שומר' ועברו לבני ברק, שם נולדתי. אנחנו היינו בני ברק לייט, היתה לנו טלוויזיה למשל". 

 מתי בפעם האחרונה פגשת את בנך, אייל? 

"היום, במשרד. אייל הוא מנכ"ל רשת סטימצקי, שאני מהבעלים שלה. אנחנו שותפים ואנחנו לא מסכימים על הכל. אצלי הכל מעורבב, אני לא מפרידה בין היותי אמא לעסקים. כשאני רואה אותו אני נותנת לו נשיקה, לא מעניין אותי אם זה בישיבה. היום היו תפוחים בישיבה, אבל גם הבאתי לו אוכל חם".

 מתי בפעם האחרונה חשבת להיכנס לפוליטיקה?

"לא חשבתי על זה. חברה בריאה זה דבר שמאוד חשוב לי, אבל יש דברים שאני יכולה להשפיע עליהם ולשנות ויש דברים שלא. הפעילות הקהילתית חשובה לי, אבל החיים הפוליטיים לא בשבילי. אני לא בנויה להיות עד 9 בערב בכנסת ולא לישון בבית. אני יודעת מה אני לא אוהבת, וברוך השם אני לא צריכה להיות שם. מצד שני, לקטול כל פעילות שנעשית בכנסת ובממשלה זה לא לעניין. מי שרוצה לשנות שילך, יעשה ויעבוד. מי שלא הולך לעסוק בפוליטיקה - שיסתום את הפה". 

 מתי בפעם האחרונה רבת עם חברה?

"אני לא רבה ולא ברוגז. אני פשוט מתנתקת ממקום שיש בו רעל. צריך הרבה ניסיון כדי לגלות איפה יש רעל. ברגע שיש לך חברה שכל היום רק מייעצת שהכל לא טוב לך ורק היא טובה לך, זאת בעיה". 

 חברים חשובים לך מאוד.

"מאוד. אצלנו מתכנס שולחן שבת בכל יום שישי, משפחה וחברים קרובים שבאים לקידוש ולארוחת ערב, שהופכת לערב שלם שבו כולם נהנים ואני ברקיע השמיני. שישי זה היום שלי".

 מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות חברתיות?

"כל הזמן. אני פעילה בפייסבוק. יש לי כמה דפים, חלקם מנוהלים על ידי אנשים אחרים, אבל בכל שישי בבוקר אני כותבת בעצמי על פרשת השבוע. אני כותבת משהו אקטואלי, ומדי פעם משתפת אם יש לי משהו אישי לומר - כתבתי כשאחי נפטר וכאב לי, או כשהיינו באירוע או במקום שהיה וואו - אבל זה לעיתים רחוקות ובלי תמונות שלי. פעם אחת שמתי תמונה של אוכל שבישלתי לארוחת שבת". 

 אפרופו אוכל, מה הסוד שלך?

"אני לא אוכלת גלוטן. אני לא אלרגית, אבל צריך לחיות במסגרות, וזה עזר לי מאוד. אני בלי לחמים ובלי מנות אחרונות, אבל כן אוכלת קינואה, כוסמת ופריכיות תירס טעימות, ואני בכלל לא רעבה".

 מתי בפעם האחרונה טבעת מטבע לשון?

"אני לא זוכרת, היו כמה. ב'נ־קו־דה!' השתמשו כולם. הנקודה הזאת באה ב־1995 ממלחמות החיתולים, וזה הפך למטבע לשון כשראש הממשלה ברק השתמש בזה בזמנו. אחר כך היו לי עוד מטבעות לשון כמו 'זה כדאי!' וזה רץ בחיקויים שלי". 

 החיקויים שעשו לך ב"קומדי סטור" וב"ארץ נהדרת" הצחיקו אותך?

"מאוד. אהבתי אותם והם הצחיקו אותי, וזה הפך אותי לממסד. לא רק שהם לא הפריעו לי, להפך. אמרתי רק שיעשו את זה עוד ועוד. ברגע שאתה ממסד זה אומר שמכירים אותך, ובזכותם הצעירים מתים עלי. החיקויים לא היו מעליבים, צחקו על זה שאני עושה פרסומות וזה היה בסדר גמור".

 מתי בפעם האחרונה בילית עם הנכדים?

"אני עוד מעט בורחת לך מהראיון כי יש לי פגישה עם אחד מהם. יש לי שלושה נכדים, בני 3 וחצי, 10 וחצי ו־13 וחצי, ואני איתם שלוש פעמים בשבוע. לוקחת לג'ודו, למשחקי כדורגל, להכל". 

 מתי בפעם האחרונה התפללת?

"בכל יום - בבוקר ובחצות. זה הקטע שלי, והחברים שלי יודעים שאני בחצות בבית. אני מתפללת בטקס, אבל זה דבר פרטי. בעבר הייתי נוסעת בשבת, אבל אמא שלי ביקשה ממני להפסיק עם זה".

 מתי בפעם האחרונה קראת ספר?

"אני קוראת כפייתית. בגלל זה קניתי את סטימצקי כשהייתה על סף פשיטת רגל. היום אני יכולה לומר שהיא כבר מפליגה בבטחה".

 מתי בפעם האחרונה שמחת שאת ישראלית?

"בכל בוקר, ובעיקר לפני שבועיים. הייתי בלונדון בסיור עבודה בחנויות והחלקתי ברחוב בגשם. שברתי את כתף ימין, וניסינו להזמין שם אמבולנס ללא הצלחה. בעלי רופא, והוא הסביר להם בטלפון בדיוק מה קרה בשעה שאני הייתי עם כאבי תופת, אבל ביקשו לשוחח איתי ולא הצלחתי להסביר להם בטלפון מה קרה, איפה ואיך החלקתי. הם טרטרו אותנו, ורק רציתי אמבולנס וטיפול רפואי. אחרי שדרך פרוטקציות הגעתי לטיפול שאלו אותי אם אני רוצה ניתוח, ולא הסכמתי שינתחו אותי שם. אמרתי, 'אני חוזרת הביתה, פה יטפלו בי'. ברגע הזה הבנתי עד כמה אני שמחה להיות ישראלית". 

 מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט עם בעלך?

"אנחנו בדייט בכל יום. מדי יום שישי הוא שולח לי פרחים, ובכל יום אנחנו אוכלים ארוחת ערב יחד. הכרנו בטיסה לפלמה דה מיורקה בליל הסדר לפני 35 שנה. הוא ראה אותי במטוס, הוא לא ידע מי אני, אבל החליט שאני אהיה אשתו, ממש כמו בסרטים. בהתחלה הוא ניגש לחברה שלי, שחשבה שהוא מתחיל איתה, אבל הוא רק רצה פרטים. מבחינתו היה ברור שנהיה יחד, מבחינתי לקח זמן עד שהשתכנעתי שהוא מתאים לי כבן זוג. חיינו הרבה זמן יחד בלי חתונה, עד שהוא עבר תאונת דרכים קשה שלאחריה נשבעתי שאתחתן איתו. אמא שלי לחצה עלי וגם אייל בני אמר לי שנדרים מוכרחים לקיים, והתחתנו בסוף בלחץ הילדים וההורים ב־1 בינואר 2006, בחתונה רוחנית בהילטון". 

 מתי בפעם האחרונה הרגשת שלא מבינים אותך?

"אני מאוד ברורה ובהירה, אין דבר כזה שלא מבינים אותי. אני חושבת שיש אנשים שמקבלים אינפורמציה לא נכונה ופועלים לפיה, ואין לי כוח להסביר להם שבלבלו להם את המוח. אז לא שלא מבינים אותי, רק שאין להם המידע הנכון וצר לי עליהם". 

 מתי בפעם הראשונה הרגשת מפורסמת?

"כשהתחלתי בטלוויזיה ובאנו לבת מצווה באשדוד. זה היה ב־1994, וכל הילדים באו עם נייר ועיפרון שאחתום להם. זה היה מוזר אבל כיף. היום כבר לא רוצים חתימות, רק סלפי. מבקשים ממני כל הזמן ברחוב סלפי, ואני עושה. בדרך כלל זה נעים, לפעמים זה מעצבן, אבל אני מבליגה. הכי מחמיא לי שחבר'ה צעירים מהתיכון שנמצא ליד ביתי רוצים סלפי איתי. הם אומרים לי שגדלו עלי, או שהם אוהבים אותי, וזה ממש מחמם את הלב. הם באים באהבה רבה, אי אפשר לעמוד בזה". 

shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו