מוצאי השבת שעברה היו אמורים לספק את המשחק הגדול ביותר בתולדות מועדוני הכדורגל בדרום אמריקה. כזה שסוחף אחריו מיליוני חובבי כדורגל גם מחוץ ליבשת, מי שמאסו בכדורגל האירופי המהונדס לטובת זה הרגשי והיצירתי. גמר גביע הליברטדורס (המפעל המקביל לליגת האלופות האירופית) הפגיש בין שתי הקבוצות הגדולות של ארגנטינה והיבשת: בוקה ג'וניורס וריבר פלייט. שתי השכנות השונאות מבואנוס איירס - הראשונה בצהוב־כחול המזוהה עם העם הפשוט ומשחקת באצטדיון הבונבוניירה, והשנייה באדום־לבן, עם הכינוי "המיליונרים", בשל העובדה שבאופן מסורתי היא אהודה על תושביה המבוססים של הבירה.
גומלין הגמר היה אמור להיערך באצטדיונה של ריבר, ה"מונומנטל", הזכור לצופי הטלוויזיה הישראלית הוותיקים כמגרש שאירח את משחקי גביע העולם בשנת 1978, הוצף בקונפטי עוד לפני שריקת הפתיחה והביא בצוותא עם החונטה הצבאית את המזל ואת הזכייה הראשונה של נבחרת ארגנטינה אי פעם במונדיאל.
המשחק הראשון בגמר הליברטדורס נערך לפני כשבועיים באצטדיונה של בוקה, המועדון שבו שיחק וגדל דייגו ארמנדו מראדונה. אחרי 2:2 מרתק, עברה ההכרעה לצד השני של השכונה. 66 אלף בני מזל (מתוכם 20 ישראלים שקנו חבילות תיור ביותר מ־3,560 דולר) שמו ידם על כרטיס וצעדו לאצטדיון המאובטח. רק שאז התגלה שכמו תמיד בדרום אמריקה, העסקים יצאו במהירות משליטה והאוטובוס של בוקה הותקף על ידי כמה מאוהדי הקבוצה המקומית.
זה הסתיים בחלונות שבורים, גז מדמיע ולקינוח שחקנים פצועים, חבולים ודומעים של בוקה. תחילה ניסו העסקנים של התאחדויות הכדורגל השונות, אלו המושחתים מדרום אמריקה ואלו מאירופה, לכפות על השחקנים להתייצב למשחק נוכח המחויבות לבעלים האמיתי של הכדורגל המודרני: הטלוויזיה. אבל אז החלה מהומת אלוהים ושחקני בוקה הודיעו שלא יתייצבו תחת אלימות שכזו לשום משחק כדורגל.
כמעט שבוע לאחר מכן, אור ליום חמישי בבוקר שעון ארגנטינה, איש אינו יודע אם והיכן ישוחק משחק הגומלין, על אף ההחלטה לא לקיים אותו במגרשה של ריבר פלייט. עבור העיתונות האירופית, היתה זו הוכחה לעליונות המוסרית של היבשת, שבה, כידוע, הכל שקט ורגוע במשחקי הכדורגל. לכאורה.
ומדוע לכאורה? ביום שלישי השבוע נפגשו במסגרת ליגת האלופות האירופית קבוצת אא"ק אתונה וקבוצת אייאקס אמסטרדם. אל הבירה היוונית הגיעו האוהדים ההולנדים כשהם מחוזקים באוהדי קרקוביה הפולנית ופנאתינייאקוס, היריבה המקומית של אא"ק. המטרה היתה לאחד בין כל קבוצות האוהדים המזוהות עם ה"יהודים", במטרה לפגוע באוהדי הקבוצה המארחת. האתונאים, מצידם, הצטיידו באוהדי פרטיזן מינסק ובדגלים של חמאס ואש"ף. לא צריך להתרגש, זה לא באמת קשור אלינו: קרקוביה ואייאקס מזוהות בעברן כקבוצות יהודיות, אבל עבור החוליגנים זה בסך הכל תו זיהוי כדי לעורר את האלימות והרצון להפוך את משחק הכדורגל לביטוי לרגשות הפאשיסטיים, האלימים והיצריים הטמונים בתוכם. אוהדי אא"ק לא באמת יזהו ישראלי או יהודי אם יבחינו בו, אבל בשל העובדה שאוהדי אייאקס תולים דגל ישראל, הם מגיבים בדגל חמאס.
ערב המשחק אתונה בערה, ומספר אוהדים נפגעו קלות במהומת האלוהים. הניצחון, כך נדמה, היה של האורחים מאמסטרדם. רק שבמשחק עצמו, הצליחו אוהדי אא"ק אתונה להבעיר את יציע האורחים בחזיזים, רימוני עשן ואבוקות שהעלו באש את כיסאות הפלסטיק וגרמו לפציעתם של כמה הולנדים. "זה מה שמגיע ליהודים", סיכמו האוהדים בשירה אדירה באצטדיון. וכל זה כאמור, במפעל הדגל של היבשת שאמורה להיות המודרנית והמתקדמת יותר.
שחקן בוקה ג'וניורס שנפצע במהומות // צילום: AFP
העיקר לשחרר קיטור
"ספורט הוא פופולרי כי הטיפשות פופולרית", כתב פעם חורחה לואיס בורחס - אולי הסופר הארגנטינאי החשוב ביותר, שלא הסתיר את העובדה שלדעתו עם קריסתה של התרבות המערבית בשנות השלושים של המאה הקודמת, כפי שהכרנו אותה עד כה, קרס גם הכדורגל המקומי. התמימות נעלמה והמשחק היפה הפך לכלי בידי שליטים ואמצעי לבעלי הממון לשלוט על ההמון הנבער. ארגנטינה, המערבית בארצות דרום אמריקה, אינה שונה בהתנהלותה ובטירוף אוהדי הכדורגל שבה מהמקבילות האירופיות.
קחו לדוגמה את החודש האחרון באירופה הקלאסית: יום העצמאות הפולני הפך למפגן עוצמה של ארגוני ה"אולטראס" - אותם אוהדים שרופים של קבוצות הספורט, בראשותם של אוהדי קבוצת לגיה ורשה - כאשר אלפי אבוקות האירו את שמי העיר ואת הרחובות. על אף הניסיון להימנע מתכנים לאומיים, הרי השימוש המוקפד של רשויות החוק באותם מוקדי כוח בקרב האוהדים, היה מכוון כמובן כדי לשרת את הממשלה במסווה של חוליגנים שהגיעו בכלל מהכדורגל. במקביל, בשבוע האחרון בפריז, אותן קבוצות "אולטראס" מקומיות מעיר הבירה ומשאר חלקי המדינה, שמחו להצטרף להפגנות הרבות ולהשתמש בשלל הפירוטכניקה, במסווה של שמירה על הדמוקרטיה והזכות הטבעית להפגין.
הכסף שוב ינצח?
ובחזרה לדרום אמריקה. "אני דורש למצוא אשמים, אך המשחק חייב להתקיים", אמר נשיא פיפ"א, ג'יאני אינפנטינו, תוך שהוא מתעלם בהפגנתיות מהמתרחש ברחובות בואנוס איירס. משיקולי אבטחה הוא העדיף לקיים את המשחק בזריזות. הסיבה: ועידת ה־G20 שהחלה במדינה ביום שלישי. משלא התאפשר הדבר, היה ברור שהשליטה המערבית על הכדורגל המקומי רק תגבר: משחק הגומלין יועתק כנראה מארגנטינה לאזור שבו יש קהילה ארגנטינאית גדולה, בין שבדרום אמריקה, בארה"ב או באירופה. יכול להיות שכמו תמיד, הכסף הגדול ינצח והמשחק יועבר לאבו דאבי או לקטאר, שם מתגוררים השליטים החדשים של קבוצות הכדורגל המובילות בעולם, ללא הבדל יבשת כזו או אחרת. את התשובות נקבל כבר בסוף השבוע הקרוב, כי המשחק אמור להיערך בסוף השבוע הבא וההחלטה חייבת להתקבל.
מכל מקום, מהשנה הבאה גמר הליברטדורס יהפוך למשחק אחד, ממש כמו משחק הגמר האירופי. הוא יהיה אפור יותר, משעמם יותר ומסחרי יותר. בדיוק כמו שהמערב היה רוצה לראות - לא רק את הכדורגל בדרום אמריקה, אלא את המדינות כולן. "זה נחמד שמחליטים עבורנו מתי והיכן לשחק, אבל עד שלא ימצו את הדין עם האשמים, אנחנו לא עולים על כר הדשא בשום מקום", הודיע נשיא בוקה ג'וניורס, דניאל אנג'ליסי, להתאחדות הדרום־אמריקנית. אנשי ריבר טענו: "אי אפשר לחשוב על אפשרות שהגומלין לא יתקיים בבית שלנו, אסור לתת לחוליגנים לנצח". נשיא ההתאחדות הדרום־אמריקנית, אלחנדרו דומינגס, תקף את השניים ואמר: "אל תמשיכו לדבר על כדורגל, כי מה שהתרחש ביום שבת האחרון לא היה קשור לכדורגל. יש כאן מחלה ממארת שהגיע הזמן לקטוע אותה. האלימות לעת עתה, מנצחת את הכדורגל".
ואולי הכדורגל, כמו תמיד, רק משמש תירוץ לאותם רגשות לאומיים ואלימים, אשר מתקשים למצוא פורקן בשדות פעולה אחרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו