רוני קצת אחרת
"בהתחלה כתבו שאין לי כריזמה, שאני עציץ" • "אני לא מוכנה עדיין לילדים משלי, מאמינה שזה יגיע" • "הפקות חנוכה הן טירוף - ותיאטרון לכל דבר. ילדים הם לא פראיירים" • "לא חוויתי הטרדה מינית - אבל חייבים לשים גבולות" • הסודות של רוני דלומי
פחדים
"המילה 'חרדה' לא מבהילה אותי" | "אני מתחילה לשחרר"
"אני לא חושבת שאני אדם חרדתי, אבל אני מכירה ויודעת היטב מה הן חרדות, והמילה 'חרדה' כבר לא מבהילה אותי. הפחד אצלי נעוץ במקום של 'אני רוצה להיות בסדר' עם כולם. אני מפחדת להגיד מילה לא במקום ושזה יפגע במישהו. מובן שזה קשור לדברים עמוקים יותר, אבל זה משהו שאני לומדת איך להתמודד איתו בכל פעם יותר טוב וממש מרגישה שאני משחררת. עשיתי עם עצמי עבודה ממש רצינית בלהגדיר מחדש מה זה 'בסדר', ואני מרגישה שככל שאני משחררת ונותנת לעצמי את המקום, כך ההתמודדות נעשית קלה יותר. אני כבר בתהליכי פרידה מהמקום הזה".
חברות
"הכי טוטאלית" | החברים שלי בתעשייה
"יש לי את המעגל של החברות הכי קרובות, יש חברים מהבית, מהצבא, וכמובן מהתעשייה: מיקי קם, חנה לסלאו, ישראל קטורזה, דפנה דקל, רויטל זלצמן, דניאל מורשת, טל מוסרי ותובל שפיר - אלה רק חלק מהאנשים שאני מרגישה שהעשייה המשותפת שלנו הובילה אותנו לחברות אמיתית ועמוקה, שמזמן כבר לא נמצאת תחת ההגדרה של 'חברים מהתעשייה'. במקצוע הזה, ובעיקר בתיאטרון, יש קרקע פורייה לחברות אמיתית. קשה לי לשמור על קשר, אני אדם מסודר אבל מאוד אסוציאטיבי ולפעמים אני מפספסת הודעות ושיחות, אבל מי שמכיר אותי טוב יודע שזו חולשה שלי ונשאר קרוב. למרות זאת, אני הכי טוטאלית ואוהבת שיש כלפי החברים שלי".
שמלה: Studio Pasha, עקבים: סטיב מאדן // צילום: אפרת אשל
חנוכה
"הילדים מתבגרים יחד איתי" | מרים ואני
"חנוכה זה ממש כמו מכונת כביסה: את נכנסת, יש טירוף, ואז בבום זה נעצר. כבר כמה שנים שאני מופיעה בחנוכה; השתתפתי בפסטיגל, ב'מסביב לעולם ב־80 יום', ב'מותק של פסטיבל', ב'הקוסם' וב'פיטר פן' - וגם אם זה יישמע מגוחך, אני מתייחסת להפקות חנוכה כאל תיאטרון לכל דבר. אני באמת מאמינה שאני עושה דברים איכותיים עם מסר. השנה אשתתף ב'שובם של המכבים' - הפקה של מעיין צלנר יחד עם עוז זהבי, אגם בוחבוט, מייקל לואיס וחן אמסלם. מדובר במחזמר מקורי שבו אני מגלמת את מרים, אשה שרוצה להילחם עם יהודה המכבי נגד היוונים, ולא מאפשרים לה להילחם כי היא אישה. אני אוהבת לגלם נשים חזקות ולהשתתף בהצגות עם משמעות שמשפיעות על ילדים. הם לא פראיירים: הם מגיבים, הם אותנטיים ואם הם צופים במשהו טוב, הם נשארים. אני חושבת שאני מתבגרת בעצמי וקהל של ילדים מרגיש לי מאוד טבעי ונוח, הם מתבגרים יחד איתי. אני מרגישה את זה בהופעות: הילדים שחגגו בר מצווה כשהסינגל 'תן' יצא לרדיו, נמצאים היום בצבא. אני עוברת איתם תהליך מיוחד".
דלומי עם חבריה ל"שובם של המכבים" // צילום: אילן בשור
ביקורת
"לא זקוקה לאישור מבחוץ" | "אני למודת ביקורת"
"הפריצה שלי כידוע היתה ב'כוכב נולד 7' לפני תשע שנים, שבה זכיתי במקום הראשון. בתחילת התוכנית קיבלתי ביקורות לא טובות מהשופטים, וזה היה אישיו בשבילי כי נחשבתי למתמודדת חלשה והייתי ממש צריכה לעשות על עצמי עבודה. אמרתי לעצמי שהם חמישה אנשים ולכל אחד יש דעה אחרת, והייתי בת 17 וידעתי שאני צריכה לקבל את האישור קודם כל מעצמי. היה שלב שבו אחרי שסיימתי לשיר הייתי מחכה לראות את הפנים שלהם, והלב שלי היה נשבר כי ראיתי שהם הולכים להגיד משהו לא טוב. אבל עברתי תהליך, ובשלב מסוים סיימתי את השיר ולא הסתכלתי עליהם. הייתי נותנת לעצמי את הפידבק ואז מקשיבה להם, ובאיזשהו מקום למדתי להזדקק פחות לאישורים מבחוץ ולסמוך על עצמי יותר.
כשבתיאטרון היו ביקורות טובות, ממש פחדתי. כמישהי שלא למדה משחק בצורה מקצועית פחדתי שזה יהיה בעוכריי, אבל זה עבר בשלום. אני למודת ביקורות מכל הסוגים: בתחילת דרכי במוזיקה כתבו עלי למשל שאין לי כריזמה, שאני עציץ, אבל בזכות הכלים שקיבלתי ב'כוכב' זה לא עשה לי כלום. קראתי את הביקורת שטענה שאני עציץ, יצאתי להצגה או להופעה וחשבתי על זה בצחוק שהנה, עוד שנייה אני נכנסת לעשות סלטה על הבמה - אז עציץ אני כנראה לא, והמשכתי הלאה. בסופו של דבר, זאת דעה של איש אחד, אבל אני עדיין מזכירה לעצמי שאני צריכה לעבוד קשה בכל יום כדי לשכנע עוד 1,000 איש שיאמינו לי".
הטרדות מיניות
"צריך להציב גבולות" | "גוננו עלי"
"לשמחתי, לא חוויתי הטרדות מיניות מעולם, אבל ברור ששמעתי מסביב על מקרים רבים. ניצול הכוח הוא דבר נוראי ואני שמחה מאוד על קמפיין Meetoo# ועל הממדים העצומים של המודעות שהוא עורר. נכנסתי לתחום הזה בגיל 17 ואין ספק שגוננו עלי. היום יש אזורים אפורים רבים וצריך להציב גבולות".
שמלה: Style For Rent, עקבים: סטיב מאדן, שרשרת: INK // צילום: אפרת אשל
במה
"הזדמנות לשחרר" | "אוהבת את הדינמיות"
"בחיים יש מקומות מסוימים שבהם אני נזהרת ומחושבת, אבל על הבמה אני הכי משוחררת. זה מקום מרפא ואני אוהבת את הדינמיות שבו. תמיד ידעתי שהבמה זה המקום שלי, וכבר בכיתה ג' בטיול השנתי, כשהמורה שאלה מי רוצה לשיר במיקרופון, כל האוטובוס צעק 'רוני' ומצאתי את עצמי שרה שירים של נעמי שמר. מאז השתתפתי בפסטיגלים, במחזמר 'צלילי המוזיקה' ולפני שנתיים ב'עלובי החיים' בהבימה. בעבר חשבתי שנועדתי להיות זמרת ושכשחקנית אהיה גרועה. בתיכון היו לנו מגמות תיאטרון ורדיו, וכשהייתי צריכה לבחור אמרתי שאלך לרדיו במקביל לחוג הדרמה שבו הייתי, אבל אז הבנתי שאתחרט אם לא אלך למגמת תיאטרון. בדיעבד, הכניסה למגמה היתה אחד הדברים המשמעותיים שעיצבו לי את החיים, באותה מידה כמו ההשתתפות ב'כוכב נולד'. עם זאת, אני לא רואה את עצמי עוצרת הכל והולכת ללמוד שלוש שנים בבית ספר למשחק, זה פחות מתאים לי. בהתחלה הייתי שחקנית די גרועה, אבל בכיתה י"ב שיחקתי נערת ליווי צרפתייה וזה שחרר אותי ועשה לי טוב. זה אחד התפקידים שאני הכי גאה בהם.
מעניין אותי לשחק גם בתיאטרון ולא רק במחזות זמר, ואני מאמינה ומקווה שגם זה יגיע. נוסף על כך, אחת השאיפות הגדולות שלי היא קולנוע. שיחקתי בסרט 'ארבע על ארבע', שבו הבאתי לידי ביטוי את הצד הקומי שלי, ונהניתי מאוד. למדתי ערבית בשביל התפקיד והיה בסרט קאסט מדהים שכלל את עוז זהבי, אושרי כהן ואליאנה תדהר, והיתה חוויה לעבוד איתם. אני רוצה לשחק בעוד סרטים וממש מכוונת לשם. אני לא יודעת אם אגיע לברודוויי או להוליווד, אבל כן יודעת שאני עובדת קשה ושמה שצריך לקרות קורה. זה אולי קלישאתי, אבל מרגיש לי נכון".
דלומי עם הראל סקעת ב"עלובי החיים" // צילום: ז'ראר אלון
רשתות חברתיות
"אני אוהבת להציץ" | "זה מנתק אותי ואז אני לא נוכחת"
"יש לי חשבון פייסבוק אישי, דף אמן ואינסטגרם. מצד אחד, אני אוהבת להציץ. מצד שני, כשאני נמצאת בסיטואציה מסוימת קשה לי לעצור ולהתחיל לצלם. זה מנתק אותי ואז אני לא נוכחת. זה נכון בעיקר בחוויות אישיות, למשל דייט עם אלון. במסגרת עבודתו כרופא הוא יצא מהבית בשש בבוקר כל השבוע, ואני שיחקתי בנהריה וחזרתי כל יום בשתיים בלילה. לא התראינו ארבעה ימים ברצף.
ביום שישי בערב יצאנו ואמרתי לעצמי שהיום אני עושה לנו סלפי משותף. אבל כשהגענו זה הרגיש לי לא טבעי ובסוף לא צילמתי. אני מבינה שצריך לעבוד בזה והרבה פעמים אנחנו מצטלמים מאחורי הקלעים, לפני הצגה או בחזרות, זה הרבה יותר קל. אנחנו משתטים וזה כיף, אבל כשמדובר על רגעים אישיים זה פחות טבעי לי".
מוזיקה
"זה מי שאני" | "מעמד האלבום השתנה"
"בגיל 18 יצא האלבום הראשון שלי 'קצת אחרת' (2010), אחריו יצא 'תחזיקו' (2013) ואת האלבום השלישי, 'תסתכל עליי', הוצאתי לפני שנתיים וחצי. עכשיו אני עובדת על האלבום הרביעי, שבו כתבתי את מרבית הטקסטים, יחד עם אורי אבני והסינגלים הראשונים מתוכו, '12 בלילה' ו'זה הזמן', יצאו לאחרונה. אני יודעת שיש היום אמנים שמוותרים על הקונספט של האלבום אבל בשבילי זו לא סתם אסופת שירים, אלא ממש טיים ליין של מה שעובר עלי בתקופה ספציפית בחיים שלי. עם זאת, אני בהחלט מבינה שמעמד האלבום השתנה, אבל עדיין בוחרת להתמיד בפורמט הזה".
בטקס קבלת זמרת השנה של רשת ג' וערוץ 24 בשנת 2010 // צילום: קוקו
דיאטה
"לא סופרת קלוריות" | התפקיד שהכניס למודעות
"עד גיל 19 לא חשבתי על אוכל ועל המשמעות שלו בחיים שלי. לא נשקלתי וזה לא העסיק אותי. כשהתקבלתי לסדרה 'אופוריה' קראתי את תסריט ובעמוד האחרון היה כתוב שזו הפעם הראשונה שרואים את הדמות לבושה, אז אמרתי לעצמי, אוקיי, אלך לתזונאית. רציתי להתחטב, לא לרזות. מאז פיתחתי מודעות למה שאני מכניסה לפה. למרות זאת, הגעתי למסקנה שאני לא רוצה שהילדים שלי יראו אותי סופרת קלוריות. אם זה אומר שאעלה קצת במשקל הטבעי, אז סבבה. הפסקתי להתעמל לתקופה ארוכה, ראיתי שאפשר גם לשחרר, ולאחרונה חזרתי להתאמן שוב וכיף לי. אני חושבת שכל הנשים צריכות לשחרר, אבל יודעת שזה לא פשוט".
אהבה
"החבר הכי טוב שלי" | "לומדים להשתפר יחד"
"אני נשואה לאלון (ויסמן, מ"כ), רופא עיניים בתל השומר, כבר שנתיים וחצי. הוא ראה אותי ברחוב כשהייתי בת 19, בתקופה שבה השתתפתי בפסטיגל. הוא לא תפס אותי ברחוב, אבל הכיר את אחת הרקדניות בפסטיגל שסיפרה לי עליו - ויצאנו לדייט. אחרי הדייט הראשון הייתי בטוחה שזה נגמר ושהוא לא מעוניין בי. הוא החבר הכי טוב שלי ואנחנו באמת לומדים איך להשתפר ולהיות עוד יותר טובים יחד. אני מאוד אוהבת אותו.
לגבי ילדים, אני מרגישה שאני עדיין לא מוכנה. בשנה האחרונה עברתי עם עצמי תהליך, שבו אני נותנת לעצמי את המקום להיות כל מה שאני רוצה. בעלי אלון לא לוחץ כי שנינו באותו הראש. אני מאמינה שזה יהיה בשנים הקרובות ורוצה להגיע מוכנה, שלילדים שלי תהיה אמא בשלה".
בחתונה עם הבעל אלון // צילום: ניר פקין