"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"חוק גדעון סער" ישמור על רצון האזרחים

בדמוקרטיה מתוקנת, כמו בישראל, לא עולה על הדעת שבחסות חסר בחוק ניתן יהיה לבצע מניפולציה על רצון האזרחים • פרשנות

,עודכן
נתניהו וסער בימים טובים יותר // צילום: ארכיון: גדעון מרקוביץ'

ימים שבהם שולטת אווירת בחירות קשים לעבודת חקיקה. בחינה מהותית של הצעות חוק נזנחת ובמקומה נכנסים שיקולים אלקטורליים קצרי מועד. חברי כנסת משנים את דעתם, ראשי סיעות מפנים קריצה לסקרים, וחוקים חשובים עומדים מבוישים מפני להט חרב הבחירות המתהפכת. כך קורה ממש בימים אלה במגבלות חופש הביטוי, מתחם הענישה למחבלים וסוגיית גיוס החרדים שמלווה אותנו מאז הקמת המדינה.

אחת מהצעות החוק שנקלעה לתוך המערבולת הפוליטית עוסקת במתחם שיקול הדעת של הנשיא בבואו להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה לפי סעיף 7 לחוק יסוד: הממשלה. התקשורת מתוך חיבתה לספינים מכנה את הצעת החוק "חוק גדעון סער". במגמה להציג את התיקון המתבקש בחוק, כעניין פרטי של ראש הממשלה נתניהו. ולא היא!

השיטה הדמוקרטית מניחה שהרצון החופשי של בני האדם הוא מקור הסמכות העליונה. כל אזרח רשאי לתת ביטוי לרצון החופשי שלו בלי קשר לחוכמתו, השכלתו, דתו, גזעו ומינו. בהכנסת פתק ההצבעה לקלפי, כולם שווים, בין שמדובר בחתני פרס נובל או בחסרי ידע לקרוא ולכתוב. זהו יופייה וזוהי מהותה של הדמוקרטיה. ביום הבחירות האזרחים נותנים ביטוי לרצון שלהם באמצעות הצבעה לנציגים מטעמם שישבו בכנסת ויפעלו להגשמת המצע שבשמו הם זכו לאמון הבוחרים. כל ניסיון לבצע מניפולציה על תוצאות הבחירות הוא אחד הפיגועים הקשים ביותר בדמוקרטיה הליברלית. למותר לציין כי מי שעומד בראש המפלגה, מהווה מרכיב מרכזי ואין בלתו, בשיקול הדעת של הבוחרים בהחלטתם למי להצביע. רוב ניכר של הבוחרים מזהה את המפלגה עם מי שעומד בראשה.

בחוק יסוד: הממשלה מצוי חסר (לקונה) שיש להשלימו. אין מדובר בפגיעה בכבוד הנשיא, אלא בצורך חיוני למנוע אפשרות של הטיית רצון הבוחרים. על פי המצב המשפטי הקיים היום, נשיא המדינה רשאי להטיל את הרכבת הממשלה על מי מחברי הכנסת. מנוסח החוק עולה שאין לנשיא שיקול דעת על מי להטיל את הרכבת הממשלה. חובת ההיוועצות עם נציגי הסיעות בכנסת מספיקה לצורך קבלת החלטת הנשיא. לאורך כל שנות קיום המדינה, ללא יוצא מהכלל, נשיאי ישראל הטילו את הרכבת הממשלה על ראש המפלגה שקיבל את מספר הממליצים הגדול ביותר. בתיקון המתבקש אין חידוש דרמטי, אך יש צורך להבטיח שהפרקטיקה שהיתה מקובלת מאז הקמת המדינה לא תשתנה. פרקטיקה זו משרתת את רצון בוחרי השמאל והימין כאחד. בדמוקרטיה מתוקנת, כמו במדינת ישראל, לא עולה על הדעת שבחסות חסר בחוק ניתן יהיה לבצע מניפולציה על רצון האזרחים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר