"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
"אלמנות": מותחן פשע מצוין
סרטו החדש של הבמאי סטיב מקווין ("12 שנים של עבדות") הרבה יותר מקורי, זועם ומורכב מסרטים אחרים בז'אנר • ביקורת
צוות שחקנים חלומי. "אלמנות"

"אלמנות": מותחן פשע מצוין

סרטו החדש של הבמאי סטיב מקווין ("12 שנים של עבדות") הרבה יותר מקורי, זועם ומורכב מסרטים אחרים בז'אנר • ביקורת

ישי קיצ'לס
, עודכן

"אלמנות", ארה"ב 2018

אחרי ששלושת סרטיו הראשונים ("רעב", "בושה", "12 שנים של עבדות") הפכו אותו ליקיר המבקרים, הבמאי האנגלי סטיב מקווין חובר לתסריטאית גיליאן פלין ("נעלמת") וחותך למיינסטרים עם "אלמנות" - מותחן פשע פמיניסטי, פוליטי וברוטאלי שמבוסס על מיני־סדרה בריטית נשכחת משנות ה־80.

אמנם לא מדובר בסרט מושלם, אך מכיוון שבמקווין עסקינן, התוצאה הרבה יותר מקורית, זועמת ומורכבת מזו שאנו רגילים לקבל בסרטי ז'אנר דומים כמו "אושן 8" או "מהיר ועצבני 7", לדוגמה, וגם הרבה יותר מרגשת, מספקת ומשמעותית מהם.

במרכז העלילה ניצבות ורוניקה (ויולה דיוויס), לינדה (מישל רודריגז), אליס (אליזבת דביקי) ואמנדה (קארי קון) - ארבע נשים (להלן "האלמנות") שמאבדות את בעליהן העבריינים בשוד שאפתני שאינו עולה יפה, ושמוצאות את עצמן חייבות כמה מיליוני דולרים לפושעים המסוכנים שאותם שדדו הבעלים.

לאחר שוורוניקה שמה את ידיה על מחברת סודית של בעלה המנוח (ליאם ניסן), שבתוכה מצויים כל הפרטים הדרושים לביצוע השוד הבא, היא מחליטה לגייס את יתר האלמנות ולהוציא את המזימה אל הפועל. מיותר לציין שלא הכל הולך לפי התוכנית.

מצד אחד, מקווין ופלין דוחסים אל תוך סרטם הרבה יותר ממה שהמתכון דורש. יש כאן סצנות של פוליטיקה מקומית מושחתת (שמזכירות את סרטיו של סידני לומט), סצנות שמדגישות את הקשיים הסוציו־אקונומיים של הגיבורים השונים, סצנות ששמות דגש על אלימות משטרתית ועוד. אך מצד שני, כמעט אין כאן סצנות שהייתם מצפים למצוא בסרט מסוג זה. במקום המונטאז' הקבוע שבו הגיבורים נצפים "מתאמנים" לקראת ביצוע השוד, למשל, הצופים מקבלים כאן סצנה שבה ארבע הנשים סוחבות תיקים מלאי אדמה על הגב, כדי להבין עד כמה כבד הכסף שהן הולכות לשדוד.

כל אלה, יחד עם סצנת הפתיחה המחשמלת, הכתיבה המושחזת והקומפקטית, זוויות הצילום יוצאות הדופן וצוות השחקנים החלומי (שכולל גם את קולין פארל, רוברט דובאל, סינתיה אריבו, דניאל קאלויה, בריאן טיירי הנרי, ג'ון ברנתאל וג'קי וויבר), אחראים לכך ש"אלמנות" אינו משעמם או צפוי לרגע.

חלק מהתפניות של התסריט אולי אינן זוכות לטיפול האופטימלי, אך העובדה שהגיבורות שלנו מתגלות כדמויות עמוקות, מעוררות הזדהות ובעלות נשמה - מקטינה את הנזק הפוטנציאלי ומסייעת לסרט להגיע ליעד המבוקש. אם מקווין ופלין ביקשו לאכול את העוגה ולהותיר אותה שלמה, אפשר להכתיר את הניסיון שלהם כהצלחה. לראיה, הסרט שלהם אינו מתקשה להיות מותחן הפשע המסחרי הטוב של השנה.

ציון: 8

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...