הביקור בעיר ג'ירונה בחבל קטלוניה היה עבורי לא רק סיומה של עבודת שורשים, אלא ניסיון לסגור מעגל בחיפוש מה שעבר על בני משפחתי לפני שנים ארוכות. במהלך מחקר לעבודת גמר באוניברסיטת ת"א יצאתי לסלוניקי, עיר הולדתם של סבי וסבתי מצד אמי, כדי לעיין בכרכים הישנים של עיתון יהודי סלוניקי, "לה אפּוֹקה" (התקופה), שנכתב בלדינו בכתב רש"י. במהלך הביקור אמר לי ידיד המשפחה, סלומון מולכו, בעליה של חנות הספרים הגדולה בעיר, שאם אני באמת רוצה להגיע לשורשים של משפחתי, אני צריך לחפש אותם בג'ירונה שבקלוניה, צפון ספרד. משם הגיעה משפחתי ליוון אחרי הגירוש ההיסטורי בשנת 1492.
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום
בעשור האחרון חפרו הספרדים את ג'ירונה וחשפו את העבר המפואר של יהודי העיר. לפני כארבעים שנה התגלה הבית האחרון ששימש את יהודי ג'ירונה לפני הגירוש, ואשר לפי המסורת היה ביתו של הרמב''ן. בחצר הבית נותרו שרידים של מקווה טהרה מהמאה ה-15, וכן יחידת מגורים עם מרפסת וחצר נפרדת. עירית ג'ירונה רכשה את המתחם בשנת 1997 ולפני שש שנים הקימה בו מוזיאון לשימור זכרם ומורשתם של יהודי ג'ירונה. המקומיים גם רואים בהקמת המוזיאון מעין הבעת חרטה, חיצונית לפחות, על הגירוש המפורסם.
הפוגרומים שהחריבו את מרכז הדת התוסס
הרומן של היהודים עם ג'ירונה החל בסוף המאה העשירית, אז הורשו כמה מאות יהודים לעבור להתגורר בתוך חומות העיר. לפי התעודות, מהמאה ה-11 החלו יהודים לרכוש בתים וקרקעות מן הנוצרים, או לקבלם כנושים, וזכו בהם מחדש כאשר החייבים לא הצליחו לפרוע את ההלוואה. מלבד עיסוקם במסחר ובתעשייה קלה, בלטו היהודים כבעלי עסקים ויזמים, סוכני מניות, אגרות חוב וניירות ערך, מלווי כספים וממשכנים, גובי שכר דירה ומיסים, ומתווכים שעסקו בקצבאות ובנדל"ן. הרובע היהודי, שלא היה סגור כגטו, אלא שכונה, היה בחלק הדרומי של המשולש העירוני, שנבנה לפי תוכניות עיר רומיות. פעלו בו שלושה בתי כנסת ושני מקוואות גדולים.
צילום: אילן גטניו
היהודים הפכו את ג'ירונה למרכז דתי בעל שם עולמי. תרומתה של ג'ירונה להתפתחות הקבלה הייתה גדולה. המומחה מספר אחת לקבלה היה הרופא הפילוסוף רבי משה בן נחמן, או הרמב"ן, נולד בג'ירונה בשנת 1194. הוא שימש כרב העיר ולאחר מכן כרב הראשי של חבל קטלוניה. בביתו שב"קאל" (אולי "קהל" – א.ג.) עברו מחבר ספר הדקדוק העברי דוד קמחי, "החסיד" יונה בן אברהם (יונה הג'ירונדי), המתרגם יהודה אבן תיבון, פרשן התנ"ך והתלמוד יצחק הלוי, ואחרים. הרמב''ן שימש כיועץ למלכי ספרד הנוצריים והשתתף בברצלונה בוויכוח המפורסם בנושא דת ואמונה מול פבלו קריסטיאני. בעקבות הוויכוח, בלחץ האפיפיור, אולץ הרמב"ן לעזוב את ספרד ולהגר לארץ ישראל. הוא הגיע לירושלים ולאחר מכן לעכו, שם נפטר בשנת 1270.
בשנת 1276 היה הפוגרום הראשון בג'ירונה ובעקבותיו היו מדי עשר-עשרים שנה פוגרומים נוספים. בכל פעם גדל היקף הפוגרום. בלחץ האירועים הצטמצמה הקהילה היהודית והתרכזה במספר קטן של בתים בעיר. גם העשירים נאלצו לפנות את בתיהם הגדולים ולהצטופף בשכונה קטנה בדרום ג'ירונה. ב-10 באוגוסט 1391, ליל לורנצו הקדוש, (פרעות קנ''א) נכנסו מאות כפריים מאיזור ג'ירונה יחד עם תושבים מקומיים לרובע היהודי, והתנפלו על תושביו. מאות נרצחו בדם קר, רכושם נבזז ובתיהם נשרפו. שמונה ימים לאחר הטבח, בתירוץ שיש להגן כביכול על היהודים מפני הקנאים, כלאו הז`וראטס את מאות היהודים שנותרו בעיר בחצר מבצר הז`ירונלייה. רק אלה שהמירו את דתם הורשו לצאת מהמיתחם הצפוף. הכליאה נמשכה 17 שבועות ובסיומה גורשו היהודים מהעיר.
צילום: אילן גטניו
כאשר חזרו שרידי קהילת ג'ירונה לעירם, אחרי שנים של מגורים בכפרים בסביבה, הם אולצו להתגורר בקטע קטן של רחוב קאל, לאטום את כל החלונות והפתחים, מלבד יציאה אחת. מאוחר יותר הם חויבו לצאת מהרובע רק בבגדים יהודיים לשם זיהוי ודאי. ב-31 במרץ 1492 הוצא צו המלך לגירוש יהודי ספרד וב-13 ביולי של אותה השנה נטש היהודי האחרון של ג'ירונה את העיר. במשך שנים נרדפו האנוסים שנשארו בעיר ובשנים 1490-1505 הוצאו להורג 84 מאנוסי ג'ירונה, שנתפסו נוהגים מנהגים יהודיים.
הטראומה עדיין קיימת
אנה, מדריכת תיירים תושבת ג'ירונה, מאמינה שגם היא מצאצאי האנוסים. כשהיא מובילה אותי בסמטאות, ומצביעה על בתי היהודים שגורשו, היא מזכירה מסורת במשפחה שלה, לכבס בגדים ולתלות אותם בפרהסיה בכל שבת, "כדי שלא יחשבו שאנחנו יהודים". הטראומה עדיין שם, עד היום.
במוזיאון היהודי שהוקם בביתו של הרמב"ן נמצא בין היתר תעתיק של המפה העולמית ששרטטו בשנת 1376 הגיאוגרף אברהם קרסקס ובנו יהודה בביתם בפלמה דה-מיורקה. הימים הם עוד לפני קולומבוס, שהיה גם הוא כנראה מצאצאי האנוסים. השניים קיבלו משימה מחואן הראשון, מלך אראגון, לחבר מספר מפות ניווט של העולם המוכר, עם פירוט של כל "מזרח ומערב" ובפרט "על כל מה שקיים מערבה ממיצרי גיברלטר".
השניים שירטטו מפה של כל "העולם הישן" וכנראה ידעו שכדור הארץ הוא עגול, שכן בציור, הגרים בדרום עומדים הפוך על המפה. האטלס הקטלאני כולל לא רק מפות, אלא גם מידע באסטרונומיה ותיאורים של אזורים שונים בעולם כפי שהם נכתבו בספרי מסעות אירופאים, כולל אלה של מרקו פולו. עבור המפה קיבלו השניים מהמלך 150 מטבעות זהב אראגוני ו-60 פאונד מיורקי. על מפות האטלס יש תיאור די מדויק של חופי הים התיכון וחופי האוקיינוס ההודי. ערים נוצריות צוינו באטלס על ידי צלב. הממלכה המונגולית במיקומה הנכון במרכז אסיה, ויש גם פירוט של ערים מסוימות בסין. כמו במפות עולמיות אחרות מאותה תקופה, ירושלים מתוארת כיושבת במרכז העולם.
צילום: אילן גטניו
במוזיאון היהודי מוצגות כמה מצבות עם כתובות בעברית שהתגלו קבורות מתחת לערימות עפר במהלך בנייה של מסילה לרכבת המהירה לצרפת. הגיעו לכאן גם מצבות שנעקרו מ"הר היהודים", בית העלמין הגדול, כדי לשמש לבנייה ולעיטור מבנים. במבצע לאיתור כתבים עתיקים ותעודות יהודיות התגלו מספר ''כתובות'' ותעודות בעלות על רכוש וגם הן מוצגות במוזיאון המטופח.
חלק מהרובע היהודי עדיין נמצא מתחת לאבני הריצוף של הסמטאות הצרות. כשעוברים בהן, אנו רואים את חלונות הבתים צמודים לקרקע, מה שמצביע על שכבות שטרם התגלו ועדיין יש לחפור. בכל מקום שבוצעה חפירה ארכיאולוגית נמצאו חרסים, תעודות, כלים מסורתיים. כמה עשרות בתי מזוזה נמצאו חבויים במעמקי הבאר שבחצר המוזיאון.
המשקופים מספרים את הסיפור האמיתי
במשקופים רבים של בתים בעיר, בעיקר באיזור ה"קאל" נותרו ריקות הגומחות שנחצבו באבן כדי להכיל את המזוזות. לשווא חיפשתי בין השמות את שמות המשפחה של אבותיי. עברתי על הרשימות פעמיים, וכלום. את הקשר היחיד לסלוניקי שהיכרתי מצאתי בספרו של הרמב"ן, שנכתב גם הוא בלדינו ובכתב רש"י, כמו העיתונים של הקהילה היהודית בסלוניקי בתחילת המאה ה-20. המסורת הזו של לדינו בכתב רש"י התחילה כנראה בג'ירונה. הספר של הרמב"ן, עם ההקדשה בכתב יד, מוצג במוזיאון בתוך ארון זכוכית שקופה. עבורי זה היה הכי קרוב שאפשר לסגירת המעגל.
בין המוצגים במוזיאון היהודי עגילים ואבזמים מהמאה ה-13, כלים להכנת מצוֹת, שרידים מבית הכנסת, כתובה מהמאה ה-15, עדויות לשיגרת היום-יום של יהודי העיר בימי הביניים, דוגמיות הטלאי שאולצו לענוד לפני הגירוש; תיעוד של צווי האינקוויזיציה, ותיאור של הגלות מספרד. המוזיאון נמצא ברחוב פורסה 8, פתוח כל יום מלבד ימי שני ומחיר הכניסה 4 יורו לאדם (6 יורו לביקור מודרך).
צילום: אילן גטניו
המוזיאון היהודי אינו האתר היחיד שכדאי לבקר בג'ירונה. "בית המרחץ הערבי" ברחוב פראן, ליד הקתדרלה נבנה במאה ה-12 בהשראת המרחצאות הרומאיים. המבנה שומר ושופץ והאתר פתוח בכל יום. הקתדרלה המרשימה בחלק הגבוה של העיר עברה בשלב מסוים לשליטתם של המוסלמים הכובשים, ואחר שהוסבה לשמש כמסגד, הקימו הנוצרים בזיליקה, עם כיפה קטומה, במורד העיר, סמוך לנהר. הסיבות למבנה הכיפה הקטום לא ידועות, אך שתי השערות רווחות: האחת, שהכובד של האבנים סיכן את המבנה והשנייה, שנגמר התקציב לבנייה, ולכן הופסקה כמעט בסוף.
העיר העתיקה של ג'ירונה היא אמנם האטרקציה המרכזית לתיירים, ועשרות אוטובוסים מגיעים מידי יום. מחוץ לחומות, שנבנו לפני יותר מאלפיים שנה, מעבר לגשר, משתרעת ה"רמבלה" של העיר, באורך של כ-400 מטרים, ומקביל לה מדרחוב הקניות המרכזי סנטה קלרה, שמגיע עד לכיכר הגדולה, שבה אנדרטה לכובשי העיר מידי הצרפתים. הכיכר גם משמשת למפגשי המחאה של התושבים הקטלנים, שרוצים להתבדל ולהיפרד מן השלטון הספרדי במדריד.
אם מישהו חושב שהכול נרגע, ולא יהיה עימות, הוא טועה, אומרת המדריכה המקומית. הקטלונים הגאים אומרים שהם כבר עברו חמישה כיבושים, והכיבוש הספרדי, לטעמם, אינו שונה מקודמיו. המחאה השקטה היא רק למראית עין. מתחת לפני השטח ג'ירונה מבעבעת וממתינה לשעת הכושר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו