כמו בסרט אימה: בשנת 2014 קנו דרק ומריה בורודס את בית חלומותיהם בווסטפילד, ניו ג'רזי ותכננו לעבור אליו עם שלושת ילדיהם הצעירים. אך רצף מכתבים מאיימים שקיבלו גרם להם להימלט מהמקום ולזנוח את התכנית.
הפרשה החלה כשדרק בא לבחון את עבודת השיפוצניקים ששכר ומצא בתיבת הדואר מעטפה הממוענת "לבעלים החדשים". בתוך המעטפה מצא דרק מכתב מודפס. "שכנים חדשים, הרשו לי לברך אתכם עם הגעתכם לשכונה", נפתח המכתב שלא סיפק אף רמז לגבי זהות שולחו.
"בית מספר 675 היה תחת השגחת משפחתי במשך עשורים וכעת, לכבוד יום הולדתו ה-110, אני הוצבתי לשמור עליו. סבי שמר על הבית בשנות ה-20 של המאה הקודמת ואבי שמר עליו בשנות ה-60. עכשיו תורי", המשיך הכותב, "אתם יודעים מה קרה בין קירות הבית ולמה אתם פה?".
בהמשך סיפר הכותב על תצפיותיו ועל ממצאיו. "אני רואה שמילאתם את הבית בשיפוצניקים כדי שתוכלו להרוס אותו", פירט, "מהלך שגוי, אתם לא רוצים להעציב אותו". המכתב כלל גם התייחסות לילדי המשפחה ואיום: "ברגע שאדע את שמותיהם אני אקרא להם ואמשוך אותם אלי".
את המכתב חתם "הצופה" במילים: "מי אני? אולי אני באחד ממאות הרכבים שחולפים בשדרה כל יום. אולי אני באחד החלונות בבתים הסמוכים. אולי אני נמצא בין האנשים המהלכים בשדרה".
דרק המבוהל מיהר להזמין את המשטרה ואף פנה לבני הזוג שמכר להם את הבית כדי לברר האם נתקלו במקרים דומים. להפתעתו התברר כי במשך 23 שנים קיבלו המוכרים רק מכתב מאיים אחד, זמן קצר לפני עסקת הרכישה.
שבועות ספורים לאחר מכן, מצאה אשתו של דרק, מריה, מכתב נוסף בתיבת הדואר. הפעם, שמותיהם הופיעו על המעטפה. במכתב התרברב הצופה בפיסות המידע שאסף. "אני שמח לדעת את שמותיכם ואת שמות הדם הצעיר שהבאתם לי", כתב, "הבית להוט לקראתכם. עברו הרבה שנים מאז שדם צעיר שלט במסדרונותיו".
הכותב הוסיף איום כלפי הילדים גם במכתב הזה: "האם הדם הצעיר ישחק במרתף או שהם מפחדים לרדת לשם לבד? אני הייתי חושש אם הייתי הם. זה רחוק מאד מיתר חלקי הבית ואם תהיו למעלה, לעולם לא תשמעו אותם צועקים".
בני הזוג נחרדו מהמכתב והחליטו שלא לעבור לגור בבית, אך עד היום הם לא יודעים מי היה אחראי למכתבים וגם למשטרה אין קצה חוט. בני הזוג ניסו למכור את הבית, אך ללא הצלחה ולבסוף נאלצו להשכירו.
שנתיים וחצי לאחר מכן הגיע, כשהם חשבו שהצופה יצא מחייהם לתמיד, הם נחרדו לקבל מכתב נוסף. "הבית שרד את ניסיון התקיפה שלכם ועמד איתן בזכות צבא התומכים שחסם את שעריו", כתב, "החיילים שלי בשדרה עקבו אחר ההוראות שלי, הם הוציאו לפועל את המשימה ושמרו על הנשמה של הבית לפי הוראותיי. הייל הצופה".
ארבע שנים לאחר האירועים, דרק שבר את השתיקה וסיפר בראיון למגזין "קאט" איך חיי המשפחה התהפכו בגלל ההודעות. "הייתי שבור ומדוכא. לפעמים אני מתעורר באמצע הלילה ותוהה איך היו נראים חיי אם זה לא היה קורה". גם מריה סיפרה שעד היום היא חולמת על הצופה קורא לילדיה "כשהוא נעול במגפיים וחמוש בקלשון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו