שבועיים לא קלים עברו על יו"ר מפלגת מרצ, זהבה גלאון, אבל היא מתעקשת לשמור על אופטימיות ולהצהיר שבבחירות הקרובות מפלת שלושת המנדטים ממערכת הבחירות הקודמת לא תחזור. גלאון כבר לא מופתעת ולא כועסת על אשר מתרחש במערכת הבחירות הנוכחית. "אני מתאכזבת מחברים שלי שקרובים אלי, לא משלי ומציפי, שהן קולגות, ולכן אני גם לא מופתעת ממה שמתרחש ולא אופתע גם בעתיד", היא אומרת. אף על פי ששלי יחימוביץ' הפרה את הסכם העודפים בן 20 השנים עם מרצ ("מה שהתאים לרבין כנראה לא מתאים ליחימוביץ'"), דבר שאילץ את גלאון להתחבר בהסכם דומה עם התנועה ("אני חושבת שציפי כשלה כראש האופוזיציה, אבל מה עדיף, שניתן קולות לליברמן-") היא בטוחה שהפעם אפשר לדבר בביטחון על שישה מנדטים. בפנטזיות שבהן השמאל הישראלי כולו מתגייס לטובתה, היא מדברת בשקט על האופציה "לשלש את כוחנו". אבל זה כבר תסריט לסרט מדע בדיוני באקלים הנוכחי, שכן המציאות בשטח לא מזהירה: לפי תוצאות סקר "ישראל היום" מרצ מקבלת ארבעה מנדטים, אם כי סקרים אחרים השבוע ניבאו אף שלושה מנדטים. גלאון, שבעוד שלושה שבועות תחגוג את יום הולדתה ה-57, כבר חשבה שפוליטיקה והיא לא ילכו יחד כשלא נכנסה לכנסת בבחירות הקודמות. הצעות מהמגזר העסקי היו לה לרוב, אבל היא בחרה לחזור לספסל הלימודים ולעבוד על הדוקטורט שלה. עם פרישתו של חיים אורון התפנה לה מקום, ובפברואר 2012 גלאון מצאה את עצמה בראש גוש השמאל, שהיה אז בתהליכי גסיסה. "מה שקרה לנו בבחירות הקודמות נבע מחישובים אסטרטגיים של צעירים ושל אנשי שמאל, שהיו עסוקים כל כך בלחסום את ביבי, עד שהם לא חשבו על היום שאחרי ומיהרו להצביע לקדימה", היא מסבירה. "והנה קרה מה שחשבנו שיקרה למפלגת קדימה, אך גורלנו היה שונה. הנזק שנגרם למרצ הוביל להקמת ועדת חקירה, שחייבה אותנו להסיק מסקנות כואבות מאוד לקראת הבחירות הנוכחיות". גלאון אינה ממהרת לספק הסברים בנוגע לחלקה של המפלגה בכישלון, כשם שעשתה בנוגע לחלקם של מצביעיה הפוטנציאליים. כשהשיחה מעמיקה, היא מודה שהמפלגה ואנשיה הם שנרדמו בשמירה, ואם לא יתעוררו בבחירות הקרובות, הם ימצאו את עצמם מופתעים שוב. "אני מסכימה איתך שגם לנו יש חלק בכישלון - זה ברור. טישטשנו את העמדות שלנו עד כדי כך שהבוחר שלנו לא יכול היה לזהות אם אנחנו שמאל או לא, נהיינו דומים מדי למרכז והתרחקנו ממה שאנחנו אמורים לייצג", היא אומרת. לטענתי כי סוג הבוחרים שלה הוא כזה שגם ביום הבחירות לא יניח את הסיגריה המגולגלת שלו במאפרה וירוץ להצביע, היא עונה ש"אנחנו עושים מה שצריך בשביל שהפעם זה לא יקרה וכן יבואו להצביע. האם יש לי שליטה מלאה על זה? ברור שלא". גלאון מצביעה על גרעין מצביעים חדש ומפתיע. "יש דור של יוצאי חבר העמים שנולד כאן. יש נטייה לומר שהדור המבוגר מצביע רק לליברמן או למפלגות ימניות וצפונה, אבל זה ממש לא נכון, בטח כשמדובר בדור הצעיר שאני פוגשת ושמבטא דעות שמאלניות. בנוסף, אני חושבת שהעובדה שהמקום החמישי שלנו משוריין לערבי תעזור לנו להחזיר את המצביעים שלנו שברבות השנים נדדו למפלגות הערביות, לאחר שהרגישו שאין להם ייצוג במרצ. "ואם אתה רוצה עוד ניתוח של הבחירות האחרונות", מוסיפה גלאון, "הרי זו היתה הפעם הראשונה שחד"ש עברה את קו 10,000 המצביעים היהודים - הצביעו לה 12 אלף יהודים. אני חושבת שרובם הגדול יחזור בבחירות הקרובות למרצ". עוד לא קונצנזוס בסוף השבוע שעבר חברה גלאון לתדרוך של אנשי שלום עכשיו בשטח E1. בדרך לירושלים תחנות הרדיו, אתרי האינטרנט וערוצי הטלוויזיה מבקשים ממנה תגובות על ההחלטה לבנות באזור. גלאון חוזרת על המנטרות בקצב אחיד. היא למעשה כמעט הכתובת היחידה כשמבקשים לשמוע ביקורת על ההחלטה של ראש הממשלה. מפלגות האמצע מתחמקות מלתת תשובה, וחד"ש והמפלגות הערביות הן לא חלק בשיח התקשורתי בישראל. זהבה, מבחינתה, מקבלת עליה את התפקיד בכיף. "תכירו, ככה נראית שמאלנית", היא מכריזה בבר תל-אביבי יום קודם לכן, וגוררת גל צחוק בקהל, שלמען האמת מתפרש דווקא כעצוב משהו. ביום שני השבוע לקחה חלק בקונצרט עם אמנים למען זכויות אדם, שנערך בחסות מרצ. נראה שגלאון הולכת חזק על הקטע של השמאלנית בלי להתבייש, כי זהו כנראה אחד הדברים המרכזיים שמבדילים אותה משאר ראשות המפלגות האחרות. היא לא חשבה שתגיע לפוליטיקה, אבל שולמית אלוני סימנה אותה בגיל צעיר ודחפה אותה פנימה. "אני בכלל רציתי לעסוק בחינוך מיוחד", היא מגלה, "אבל שולה אמרה לי שאני אהיה פוליטיקאית. מצד אחר, אי אפשר להגיד שלא השתמשתי בלימודי החינוך המיוחד שלי בכנסת", היא מחייכת חיוך רחב. בחודש שעבר חגגה עם הדור הוותיק לאלוני יום הולדת 84. "העובדה שנהייתי יו"ר המפלגה היתה מבחינתי, ואני חושבת שגם מבחינת שולה, מעין סגירת מעגל. היום אנשים כמוה וכמו יוסי שריד נותנים לי את הגיבוי המלא ודוחפים אותי קדימה. אותי זה מרגש". אנחנו מגיעים למלון אמבסדור שבלב שכונת שייח' ג'ראח. מאז שנות ה-80 שימש המלון ששופץ מעוז למפגשים בין שני הצדדים. עכשיו, בשולחן הסמוך להתקהלות חברי המפלגה, יושב לו בדד גרשון בסקין וממתין לקולגה פלשתיני. הסיור של זהבה וחבריה ניצן הורוביץ ואילן גילאון זוכה בהתעניינות רבה יותר מצד התקשורת הזרה מאשר זו של התקשורת המקומית. צוות דרום-קוריאני מתלווה אלינו בשעה שאנו משקיפים על מעלה אדומים מתחת לתחנת המשטרה המבודדת שניצבת בלב ליבו של שטח E1, האזור ששמו "מבשרת אדומים". אנשי שלום עכשיו מבקשים מהנוכחים הלא רבים, בעיקר נוער מרצ וכאמור התקשורת הזרה, לשים לב לכמות התשתיות והכסף שנשפכו כאן, אבל בו בזמן כולם מדברים על הפוטש שעשה ליברמן לאנשיו. ניצן הורוביץ מתראיין בצרפתית שוטפת לכלי תקשורת אירופי, וגלאון מביטה בו. לאחרונה בקומה ה-12 בעיריית תל אביב ובברנז'ה של הפוליטיקה המוניציפלית השם של הורוביץ עולה חזק כמי שיתחרה ברון חולדאי בבחירות הקרובות. הוא עצמו מתלבט ובודק את השטח, אך לגלאון אין בכלל ספק שהוא צריך לעשות את זה. היא גם יודעת שזה יחזק מאוד את כוחה של מרצ בתל אביב, אולי המעוז האחרון שמרצ יכולה להרגיש בו בטוחה. אגב, גלאון גרה בכלל בפתח תקווה. "לא מתאים, נכון-" היא אומרת בחיוך, "כולם בטוחים שאני גרה בתל אביב או חושבים שאני צריכה לגור בה, אבל כל חיי גרתי בפתח תקווה, ואני לא חושבת לעזוב". ואכן, יש משהו בהלך הרוח הפרובינציאלי הזה שגורם לגלאון להיראות מוכרת-לא מוכרת כאשר אנחנו נכנסים לאכול חומוס באבו גוש. המלצרים משוחחים ביניהם בערבית ומתקשים להחליט מאיפה גלאון מוכרת להם. מהטלוויזיה? מהכנסת? אולי מהליכוד? בטח מהעבודה. אין עדיין קונצנזוס בנוגע לגלאון. היא עצמה מודה שהיא עדיין לומדת את השטח לא פחות ממה שאנשי השטח לומדים אותה. בערב הקודם הגיעו 200 צעירים לשמוע אותה בתל אביב הגשומה. "הוזהרנו מראש שאלה חבר'ה של קדימה, של העבודה ושל יאיר לפיד", היא מציינת. 24 שעות אחרי זה, כשאנחנו יושבים במסעדה על מסבחה וצ'יפס, גלאון והצוות לא מסתירים את הפתעתם מכך שאולי בכל זאת היא הצליחה להזיז כמה קולות מהמרכז שמאלה. "העובדה שלא נבחרתי לכנסת בשנת 2009 סימנה אולי יותר מכל את השבר של השמאל. מאותו רגע היה ברור שצריכים לעשות הכל בשביל להחזיר את השמאלנים הביתה, וככה הפכנו לכתובת היחידה בבחירות הקרובות לאנשי השמאל בישראל", היא קובעת. "שלי יחימוביץ' אומרת שלקרוא למפלגת העבודה מפלגת שמאל זה עוול היסטורי, ואילו אני לתומי חשבתי ש-45 שנות כיבוש הן עוול היסטורי", היא מציינת באירוניה. "באמצע מבצע עמוד ענן ציפי לבני דיברה על מבצע קרקעי. ברק, ביבי וליברמן לא מדברים על כניסה קרקעית והיא כן, ואחר כך היא מדברת על אוריינטציה של שמאל-מרכז. איזה שמאל זה בדיוק- "אני מעדיפה את הישירות של הימין שנמצא כרגע בממשלה ולא מסתיר את רצונותיו, קיצוניים ככל שיהיו, מאשר את ההסתתרות של מפלגת העבודה, של יש עתיד ושל התנועה, שמתקשות לנסח מה הן הכוונות האמיתיות שלהן ומהי השקפתן". "אנחנו לא מפלגת בוטיק" לא קל להוביל את מרצ בבחירות הללו. התקשורת עסוקה יותר בספינים הבלתי נגמרים, במפלגות הגדולות או באלו ההזויות. מרצ, שמביאה מצע כמעט אוטופי של שלום, של צדק חברתי ושל יחס מתחשב כלפי העובדים הזרים, זוכה מייד בכינוי "יפי נפש". גלאון מודעת לכך שלשמאל יש בעיה רצינית מאוד עם האישים שמייצגים אותו. כמו כן, הוא סובל מדימוי אנכרוניסטי לנוכח המסרים שלו, שלדברי אחד הנוכחים באותו בר תל-אביבי "מזכירים נאום זכייה בתחרות מלכת היופי". במערכון ששודר בתקופת מבצע עמוד ענן ב"ארץ נהדרת", גלאון הצטיירה כמנהיגה מנותקת, שבפיה עברית תקנית שנשמעת בלחש, לעומת העצבים של מירי רגב, שהעברית שבפיה קלוקלת. "מה שמצחיק הוא שבאותו יום באמת היינו זו מול זו באולפן של ערוץ 10. נו, מה אתה רוצה שאני אגיד-" היא לוקחת נשימה ארוכה. "אני מבינה לבד שהמסר שלנו מסובך, לא פשוט ודורש מחשבה. הרבה יותר קל להבין 'בלי נאמנות אין אזרחות'. כשאני באה ומנסה להראות לאנשים שיש קשר בין צדק חברתי ובין הכיבוש, זה מסר הרבה פחות נוח. "דווקא בגלל זה הייתי בין הראשונות להצהיר שכל עוד המחאה היא לא פוליטית, אין לה סיכוי להצליח. כולם ניסו להיות בסדר, כי איציק שמולי וסתיו שפיר כבר חשבו על הג'וב הבא שלהם בפוליטיקה. עכשיו אותם אנשים שצעקו צדק חברתי בבחירות, הם חלק ממפלגה שלא פוסלת ישיבה בממשלה. אל תדאג, הם יישבו", היא אומרת בביטחון. גלאון חובבת קולנוע ומשתדלת שלא להחמיץ את "הומלנד". עם זאת, זה נחשב בעיניה פשע נורא להקדיש זמן לדברים שכאלה בזמן בחירות. יריביה חורשים את הארץ, והיא וחברי המפלגה שלה, שכל כך מנסים להשתחרר מתדמית המנותקים, לא יכולים להרשות לעצמם להישאר מאחור. היא לא אוהבת שקוראים למפלגה שהיא ניצבת בראשותה "מפלגת בוטיק", היא כועסת על כך שמאשימים אותה ששתקה במהלך עמוד ענן, וטוענת שמדובר בהצגה לא נכונה של המציאות. אף שלאורך הפגישות שלנו היא חוזרת על כך שהיא לא כועסת על עמיתותיה יחימוביץ' ולבני, אפשר לעיתים להרגיש את הזעם שלה מתפרץ בין השורות, בעיקר כשאנחנו מגיעים לשיחה סביב הנושא המגדרי. "אני לא חייבת לאהוב אותן רק כי הן נשים חזקות בפוליטיקה, זה לא מספיק. עם זאת, אני שמחה שעוד נשים ראויות, כגון מרב מיכאלי, מוצאות את דרכן אל תוך הפוליטיקה. מבחינתי, זה תמיד מבורך. הפוליטיקה הישראלית היא עדיין מקום שוביניסטי, אף שאני חייבת לציין שחל שיפור אדיר בשנת 2012. מובן שזה עדיין לא מספיק לגמרי", היא מציינת. * * * מטה המפלגה, בדרומה של תל אביב, מוקף בבתי בושת ובבתי קזינו לא חוקיים שמוסתרים היטב בדירות, אבל ידועים לכל מי שחפץ בכך. הקמפיין הנוכחי של מרצ אינו עתיר כספים, ושלט גדול בכניסה לרחוב של המטה מצליח לרגש את זהבה. המפגש בתל אביב, הצעירים שנהרו אחריה להתנחלויות בירושלים והתגובות שהיא מקבלת מאנשי המפלגה שלה גורמים לה להיות אופטימית למרות הסקרים הלא מעודדים של השבוע האחרון. "אני לא מזלזלת בסקרים, אבל אני מרגישה את השטח ויש עוד זמן. אנחנו ניתן גז, ואתה תראה שאנחנו נגדיל את כוחנו. אני לא כל כך רחוקה מציפי לבני ומיאיר לפיד, אבל בניגוד לכל האחרים, אני היחידה בבחירות הללו שלא רצה לראשות הממשלה ואף מצהירה זאת", היא מציינת. "נראה לי פתטי שמפלגות עם שלושה-ארבעה מנדטים יותר ממני מצהירות על כך שהן באות להחליף את ראש הממשלה. אם אתה חושב שאני מתכוונת לוותר - אתה טועה, אני מלאת עזוז ואנרגיות ויש לי עוד הרבה מה להשיג".
