אז נפתלי בנט לא יהיה בשלב זה שר ביטחון. הוא עצמו אמר אתמול לרינה מצליח כי זה לא עניין של ללכת לבחירות. "אין ממשלה ואין ימין. זאת לא ממשלת ימין".
באופן נורמלי, לא היתה צריכה להיות שום בעיה עם הליכה לבחירות בסוף מארס הבא. זה פחות או יותר לוח הזמנים שראש הממשלה צפה כבר לפני יותר משנתיים, כשנשאל על כך על ידי כתבים בתדרוכים מצוטטים שלא־לציטוט. אבל הבחירות המתוכננות בעקבות התפטרות ליברמן עלולות להכניס את המדינה לכאוס, שעה שראש הממשלה מחויב להתמקד באסטרטגיה אזורית שבמרכזה איראן. חמאס לא השיג שום יעד לאורך חצי השנה האחרונה, אבל הטלת המערכת הפוליטית לחוסר יציבות בגלל פעילותו הופכת להישג בלתי צפוי מבחינתו. צמרת צה"ל, שלא רצתה לפתור את בעיית משגרי בלוני התבערה מסיבות מוסריות, הפכה לאילמת בשבוע האחרון וקשה לה היום להסתכל בעיניים של תושבי מערב הנגב.
במצב הנוכחי עומדות בפני ראש הממשלה שלוש משימות קשות. האחת, לדבוק במאמץ העיקרי שנדרש בצפון ובהמשך מדיניות החוץ שהוא מנהל בממד האזורי; השנייה, לייצב את המערכת הפוליטית שנכנסה לסחרור. הרי בלעדיה אין לו שלטון ואין לו מדיניות; והמשימה השלישית היא ליצור טלטלה אדירה בצה"ל כדי שיהיה מסוגל לעמוד בייעודו.
מבחינת המצב הרצוי לישראל, עדיף לערוך את הבחירות בעוד כשנה, במועד הרשמי של הבחירות בנובמבר. בעדיפות שנייה - תאריך מרוחק יותר ממארס 2019. אביגדור ליברמן העריך בזמנו שבמארס השנה הממשלה תיפול והמערכת תנוע לבחירות. לפי התחזיות, הוא טעה בשנה.
אם עדיין אפשר לעצור את רכבת הבחירות הדוהרת, זה האינטרס הלאומי. בליכוד העריכו שכחלון לא יעז לפעול נגד האינטרס של נתניהו בעניין הקדמת הבחירות. אבל הנה, הוא יחד עם בנט וליברמן מדרדרים את המערכת במדרון. זה מאיים על עתידו הפוליטי של נתניהו ומערער את הקו המדיני־אסטרטגי שהוא עיצב נגד איראן, בשותפות עם מדינות ערב. בהתמקדות בעניין הפלשתיני - הימין והשמאל מאוחדים, בעוד נתניהו היה מבקש לבעוט את הנושא ליציע. אם נתניהו יחזיק בתיק הביטחון בחצי השנה הקרובה, הוא יוכל להמשיך לאזן בין מדיניות התגובות בעזה לבין היעדים העיקריים בצפון, תוך כדי הימנעות מפעולה רחבה שתצית מלחמה אזורית. אבל הוא לא יוכל לתקן את צה"ל, ולמדינת ישראל דרוש שר ביטחון במשרה מלאה.
וכן, גם נפתלי בנט יכול לעשות זאת.
לצה"ל דרושה מהפכה ערכית וארגונית. כל המועמדים לתפקיד שעלו בתקשורת אינם עונים לדרישה הזאת; הם כולם פקקים מסידור העבודה הישן. נתניהו צריך להשקיע מחשבה נטולת חשבונות כדי למנות מישהו שיהיה לו מנדט להחדיר רוח חדשה בצה"ל. אפשר לחשוב על דמות מסוגו של עמירם לוין. מישהו שמכיר בקיומו של המשבר המבצעי המקצועי, כפי שהדבר משתקף בדו"ח בריק. כל המועמדים האחרים לוקים בהיעדר ביקורתיות כלפי צה"ל ומחפשים לקבל ממנו בונוס פוליטי.
בתוך כך, מישהו צריך ללכת הביתה. אם היה מפקד בכיר אחד מוצלח בצוק איתן זהו תא"ל עופר וינטר. מי יכול לכפות את מינויו למפקד אוגדת עזה על הרמטכ"ל? האיום הקיומי על מדינת ישראל הופך למוחשי יותר ויותר; וצה"ל חייב לעבור במהירות מהפך, בדומה למה שקרה במוסד לפני 15 שנה.