שלוש, ארבע ו... צו גיוס לעבודות חובה

בתקופה הזאת לפני 70 שנים מנה סדר הכוחות של צה"ל לא פחות מ־100 אלף מגויסים, דבר שהטיל על המשק הישראלי מעמסה כלכלית כבדה, כשהמונים נאלצו לנטוש את מקום עבודתם הקבוע בשל צו הגיוס שקיבלו. בחלק מבתי החרושת, כמו גם בחקלאות ועוד, הידלדלה מצבת העובדים בצורה קיצונית כל כך עד שהעמידה בסכנה את יכולת התפקוד של מקום העבודה. שירותים חיוניים רבים כגון הדואר, נמלי הים, הרכבת וחברות הדלק עמדו בפני שוקת שבורה בשל מחסור דרסטי בעובדים ונאלצו לצמצם את פעילותם באופן משמעותי.

כבר לאחר תחילת מלחמת העצמאות בחורף 1947, שהביאה לגיוסם של רבים, העלה מזכיר מועצת פועלי חיפה ולימים ראש העיר המיתולוגי, אבא חושי, את הרעיון להקים "חטיבות עבודה צבאיות", שבהן יאומנו המגויסים במשטר ובארגון צבאיים - אך יהיו מרותקים למקום עבודתם. חודשים ספורים לאחר מכן נתן ראש הממשלה הזמנית דוד בן־גוריון את הסכמתו לרעיון, שהוגדר כ"מיליטריזציה של כוח העבודה", מתוך מחשבה לארגן כוח עבודה במסגרת צבאית לצורך תפעול מערכות כלכליות ואזרחיות.

חטיבות העבודה הצבאיות פעלו באזור חיפה רבתי, שהיה משופע כבר אז במפעלי תעשייה רבים, אולם הדרישה לכוח אדם התפשטה במהירות בכל רחבי הארץ, עד שהממשלה הזמנית נאלצה להוציא "צו חובת עבודה" שהושת על אזרחים שלא גויסו מסיבות שונות. על פי הצו, אותם אזרחים נדרשו להתייצב לעבודה חיונית במקומות שהיו, על פי קביעת הממשלה, "בעלי חשיבות ממלכתית".

לניהול משימת הגיוס לעבודה הוקמה, זמן קצר לאחר הקמת המדינה, "הלשכה לפיקוח על כוח האדם", שבראשה הועמד מ' באדר, איש השומר הצעיר וחבר קיבוץ מזרע. נגד המסרבים להתייצב במקומות העבודה כפי שנצטוו נקבעו עונשים, והיו אף עונשים לאלה שעליהם דיווחו הממונים כי הם "מתרשלים בעבודתם".

במסיבת עיתונאים שהתקיימה ב־16 בנובמבר 1948 דיווח המפקח כי "מאז הקמת המנגנון הממשלתי המטפל בהפעלת צווי חובת העבודה הושלמו כבר שלושה מחזורי גיוס שכאלה, שיצרו יחדיו יותר מ־80 אלף ימי עבודה, חלקם של מגויסי עבודה על פי צו וחלק אחר של אנשים שהתנדבו לעבודה בלי שנדרשו על פי צו". המפקח ציין לשבח במיוחד את חברי "גדוד בני טוביה", 350 בחורי ישיבות מירושלים שהתייצבו כאיש אחד כמתנדבי עבודה ו"שימשו דוגמה ומופת למגויסי עבודה רבים בחריצותם, במסירותם ובעבודתם היעילה". עוד מסר המפקח על כוונת לשכתו להתמקד בתקופה הקרובה באיתור נשים שיוכלו להחליף גברים שנאלצו לנטוש את מקום עבודתם בשל גיוסם לצבא, בעיקר בתור נהגות, חרטות ורתכות.

נאחזים באוויר: ילדי תל אביב רכשו אווירון אמבולנס למד"א

ב־15 בנובמבר 1948 נערך בשדה התעופה דב שבמבואותיה הצפוניים של תל אביב טקס, שבו נמסר למגן דוד אדום אווירון אמבולנס שנרכש מכספי תלמידי בתי הספר העירוניים בעיר. היתה זו יוזמה של מנהל מחלקת החינוך של תל אביב, ד"ר ברוך בן־יהודה (אביה של לוחמת הפלמ"ח נתיבה בן־יהודה), שהעלה את הרעיון בפני ראש העיר ישראל רוקח, במגמה, כפי שכתב ביומנו, "לחבר את בני הדור הצעיר לענייני דיומא בוערים".

מפעל תרומה זה עורר התלהבות רבה: סניף הסתדרות המורים בתל אביב קיבל על עצמו להסביר לתלמידים את חשיבות השתתפותם ב"מפעל לאומי ציוני זה, שיציל נפשות" - וילדים רבים הפקידו לאורך חודשים את דמי הכיס שלהם בקופות איסוף הכספים בבתי הספר. לטקס מסירת האווירון הוזמנו "פונקציונרים" רבים מהעירייה, מהסתדרות המורים, ממגן דוד, מהצבא, מהממשלה ועוד ועוד - ורק את הילדים כמעט שכחו. רק בודדים מהם קיבלו הזמנה לאירוע, ואלה נבלעו כליל בקרב המוזמנים הרבים שהתייצבו לצילום קבוצתי לצד המטוס.

מגן דוד אדום, שזכה כאמור השבוע לפני 70 שנים באווירון אמבולנס זה, החל את פעילותו 18 שנים קודם לכן, ב־1930, בשם "אגודה לעזרה מהירה". לרשות האגודה עמדה מרפאה קטנה ברחוב מזא"ה בתל אביב, וממנה יצאו רופאים מתנדבים שחשו, רכובים על אופניים, לבתיהם של אלה שחשו ברע. עם תחילת מלחמת העצמאות נענה מד"א לבקשת בן־גוריון לשמש הזרוע המסייעת של "השירות הרפואי הצבאי" (לימים חיל הרפואה), ובראשו הועמד ד"ר חיים שיבא. מד"א העביר לצבא 50 אמבולנסים, שהתקבלו כתרומה מיהדות ארה"ב, וסייע בהכשרה, בלימוד ובאימון של צוותי הרפואה הראשונים של צה"ל.

שר המסחר מכריז: זהב בים המלח

בישיבת הממשלה הזמנית, שהתקיימה השבוע לפני 70 שנים, העלה לדיון שר המסחר, התעשייה והאספקה פרץ ברנשטיין את נושא "עתיד ים המלח". השר ביקש לפרט בפני חברי הממשלה את סיכום דו"ח ועדת המומחים שמינה לאחרונה, שתפקידה היה "בדיקת האפשרויות לניצול ים המלח והאזור סביבו והצעת תוכניות לעתידו, מתוך הכרה שהאזור יהיה תחת שליטת ישראל כשייקבעו גבולותיה הסופיים של המדינה", אמר השר לחבריו סביב שולחן הממשלה.

התברר שעבודת הוועדה היתה קלה: כל שעליה היה לעשות הוא לרכז וללמוד את פרטי המחקרים הרבים שנעשו במהלך עשרות השנים האחרונות על ידי שלטונות המנדט הבריטי, נציגי המעצמות וחברות הנפט העולמיות הגדולות. "ים המלח וסביבותיו מכילים אוצרות תת־קרקעיים עצומים ובלתי נדלים, המשוועים לפיתוחם", הקריא השר מסיכום דו"ח הוועדה, "כאלה היכולים להצעיד את כלכלת מדינת ישראל להישגים עצומים". ברנשטיין הדגיש את תוצאות מחקרו של גיאולוג צרפתי, שקבע כי "מאגרי זהב עצומים טמונים בקרקע שבקרבת ים המלח", והוסיף שעל פי הערכת משרדו, "כריית הזהב בים המלח תכניס למדינה יותר מ־3 מיליארד לירות לאורך 15 שנים".

"אולם לא רק זהב יש באזור, כי אם גם נפט", אמר השר בהתרגשות, "מחקרים נוספים מצביעים על כך שבאזור ים המלח קיימים גם מרבצי נפט בלתי נדלים, שיהפכו את ארצנו למדינה עשירה ביותר". ואולם, למרות כל המחקרים, ההבטחות, החלומות והחזיונות - באזור ים המלח פעל אז מפעל אחד בלבד, של חברת אשלג ארץ־ישראלית. המפעל, שהוקם ב־1929, נוהל על ידי משה נובומייסקי ועסק בהפקת מינרלים מים המלח. כיום עדיין מניב ים המלח אך ורק את אותם מינרלים, ועל זהב ונפט עדיין חולמים...

מתכוננים לבחירות הראשונות - ולבניית בית לפרלמנט הישראלי

השבוע לפני 70 שנים זימן יוסף שפרינצק, יו"ר הממשלה הזמנית, מסיבת עיתונאים בקריית הממשלה בשרונה כדי לדווח על נושא הבחירות הקרבות. "בימים הקרובים תאשר מועצת המדינה את חוק הבחירות לאסיפה המכוננת, שיתקיימו 48 ימים לאחר אישורו", אמר שפרינצק. על פי הערכות העיתונאים שנכחו באירוע, הבחירות הראשונות היו צפויות להתקיים

ב־10 בינואר 1949, ולבסוף התקיימו ב־25 בינואר. "ברצוני גם לגלות לכם שזה זמן עוסק צוות מומחים בתכנון משכן לפרלמנט הישראלי, הצפוי לשכון בבית מרווח של לא פחות מ־40 חדרים, שיספקו מרחב עבודה נוח ל־120 הנבחרים".

"כדי שלא יהפוך בעצמו לחולה": רמת גן רוכשת מכונית לרופא המקומי

בישיבה של מועצת רמת גן, שהתקיימה ב־16 בנובמבר 1948, שאל אחד המשתתפים, "מדוע הוציאה לאחרונה המועצה כספים יקרים לצורך רכישת מכונית עבור המרפאה העירונית, בזמן שרופא המרפאה הולך ברגל לבקר את החולים בביתם, או נעזר באופניים?"

על פי תשובת ראש המועצה, התברר שבעוד מכסת ביקורי הבית של רופא עומדת על מקסימום של 20 ביקורים ביום, מבצע רופא המועצה, ד"ר לייבוביץ, יותר מ־40 ביקורי בית בממוצע ביממה, והמכונית נרכשה כדי להקל את עבודתו, "שהרי אין אנו מעוניינים שהרופא המסור של רמת גן ייהפך לחולה".

בשל הוצאות מלחמה בלתי צפויות: מס חירום על תושבי תל אביב

עיריית תל אביב הודיעה ב־12 בנובמבר 1948 על כוונתה להטיל בתוך ימים ספורים על תושבי העיר מס מיוחד לשעת חירום, הנדרש ל"כיסוי הוצאות גדולות ובלתי צפויות שנגרמו בשל המלחמה".

חברי המשמר האזרחי, כך נמסר, יעברו החל מה־28 בחודש בבתי כל התושבים בעיר ויגבו מהם את המס, שייקבע על פי מספר נפשות בכל חדר בדירה. ככל שמספר הדיירים בחדר אחד גדול יותר - כך יהיה המס נמוך יותר. בעבור ארבע נפשות בחדר ישולם מס של לירה אחת, ואילו על נפש אחת בחדר ישולמו ארבע לירות.