מצב הרוח הקודר אתמול בחלק מהשכונות החילוניות של ירושלים, הזכיר מעט את האמרה שיוחסה לפני שנים רבות לאחד ממנהיגי תנועת העבודה, יצחק בן אהרון, אחרי המהפך שבו עלה מנחם בגין לשלטון ב־1977: "אם זה רצון העם אז צריך להחליף את העם". אחדים אפילו זכרו לצטט את הדברים הללו, שלשם הדיוק ההיסטורי, צריך לציין, נאמרו מעט אחרת. "העם" הירושלמי החילוני מכל מקום, אכן אמר שלשום את דברו, אלא שהיה זה רק "חצי עם". החצי השני נשאר בביתו, והצביע ברגליים. באדישותו או עצלותו הוא זה, שכנראה העניק לליאון את הניצחון, ואין לו לבוא בטענות אלא לעצמו.
מהנתונים שעיבד אתמול מכון ירושלים למחקרי מדיניות, עולה כי ברקוביץ, למרות פריסת מתנדבים כמעט הרואית ומעין מבצע "הקש בדלת", לא הצליח להגדיל את שיעורי ההצבעה במרבית השכונות החילוניות של העיר. יתרה מזאת - בחלק מהשכונות החילוניות כמו גילה, ליאון השיג תמיכה לא מבוטלת.
המפתח בסיבוב השני של הבחירות בירושלים היו הרבבות שהצביעו אלקין בסיבוב הראשון. ברקוביץ כשל בניסיונו להעביר אליו את מרביתם. חלק אמנם הצביעו עבורו וחלק עבור ליאון, אבל רובם כנראה פשוט לא הצביעו.
ברקוביץ, שהשיג את תמיכתו של "הפלג הירושלמי" הקיצוני, שבסיבוב הקודם תמך באלקין, בנה גם על תמיכה של מצביעי דייטש והחסידויות. אלא שרק חלק קטן ממצביעי דייטש בחרו ברקוביץ. רבים יותר, שהצבעה עבור המועמד של "דגל התורה" היתה יותר מדי בעבורם, פשוט לא באו להצביע, והדבר ניכר בשיעורי ההצבעה הנמוכים בקלפיות, שבסיבוב הקודם הצביעו דייטש.
מנגד, תפקדה היטב הברית בין ליאון לבין ש"ס ודגל התורה, זאת למרות שגם בריכוזים מובהקים של "דגל", כמו רמת שלמה, היו מצביעים שזלגו לברקוביץ. התמיכה של הציבור החרד"לי בליאון גדלה ועובתה בסיבוב השני בקולותיהם של חלק ממצביעי הבית היהודי, שבסיבוב הקודם נתנו את קולותיהם לאלקין. משה ליאון ניצח הפעם לא רק בקריית משה החרד"לית, אלא גם בגבעת מרדכי, שחלק מתושביה הם דתיים לאומיים.
ליאון שבסיבוב הראשון כמעט לא זכה בקולות ציונים, קיבל הפעם לפחות 30 אלף כאלה. ברקוביץ, שבסיבוב הקודם זכה רק במעט קולות חרדים, קיבל כנראה 20 אלף כאלה. בעתיד יהיה מעניין לבדוק באיזו מידה השפיעה תווית השמאלן שניסו להדביק לברקוביץ במערכת הבחירות הזאת על התוצאה הסופית. ברקוביץ עצמו הקל על יריביו, בהתעקשותו שלא להבהיר את עמדתו בסוגיית שלמות ירושלים או חלוקתה בעתיד, ואף סירב להתחייב שכראש עיר, יפעל אקטיבית למניעת חלוקתה. ייתכן ששמר על החלק השמאלי ב"בייס" שלו, אך לבטח הפסיד גם קולות ימניים כתוצאה מכך.
עתה, לאחר שהבהיר שפניו לאחדות ושבכוונתו להיות ראש עיר של "כולם", ליאון צריך להציע לסיעה הגדולה במועצת העיר, סיעתו של ברקוביץ, להצטרף לקואליציה. זה מבחנו הראשון, עוד קודם שייבחן כושר עמידותו בסוגיות שבין חרדים לחילונים בירושלים, על רקע תלותו המוחלטת ברוב החרדי בעירייה.
הטור המלא יתפרסם מחר ב"ישראל השבוע"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו