קשה למצוא מלים דרמטיות מספיק כדי לתאר את תיק 3000, הוא פרשת הצוללות. אמנם המלצות המשטרה כשמן כן הן, המלצות בלבד, אבל ממה שנחשף וידוע עד כה על הפרשה, גם בהסתמך על חקירת המשטרה, מדובר לא רק בתיק השחיתות הביטחונית החמור בתולדות המדינה אלא ברעידת אדמה שאמורה לטלטל את כל מי שמדינת ישראל יקרה לליבו.
בליבת הפרשה, כך ממצאי המשטרה, קבוצה של בכירים, קשורים ומקושרים, שפעלו מתוך בצע כסף כדי להשפיע על החלטות שאמורות להתקבל אך ורק ממניעים מקצועיים ועניינים. נסו עכשיו לשכנע את האמא של מפעיל הסונאר בצוללת (או של הטנקיסט, התותחן, ובעצם כל לוחם אחר) שהכלי שהבן שלה משרת בו נרכש כי הוא חיוני ונחוץ, ולא כי מישהו גזר על זה בדרך קופון.
וזה, בתמצית, עיקר הנזק: פגיעה באמון הציבור במערכות. הידיעה שהכל למכירה, שעל הכל אפשר לעשות סיבוב, ששום דבר כבר לא קדוש. אפילו לא עסקאות הנשק הרגישות ביותר. שבקצה כל "זרוע אסטרטגית" יש מאכער אסטרטגי שגוזר קופון אסטרטגי למקורביו האסטרטגים, ושכל היתר יכולים לטבוע במצולות. הכל כמובן לכאורה ועל פי החשד, עד להגשת כתבי אישום והרשעה, אם וכאשר.
המלצות המשטרה בתיק 3000 - סיקור נרחב:
• פרשת הצוללות: המלצות לכתבי אישום נגד עו"ד דוד שמרון ואליעזר מרום
• המעורבים בפרשת הצוללות מגיבים: "ההמלצות הן רק המלצות"
• בכיר גרמני על פרשת הצוללות: עניין ישראלי פנימי
הטרגדיה היא שהצוללות באמת נחוצות. והצוללות שצה"ל רכש הן באמת מהטובות בעולם, ובוודאי שהן המתאימות ביותר לחיל הים. ואולי גם הספינות שנרכשו כדי להגן על המים הכלכליים הן הראויות ביותר. אבל מרגע שהתהליך זוהם – ואין ספק שהוא זוהם – ההחלטות מוטלות בספק; ולא יעזור שמי שקיבלו אותן – בצה"ל, במשרד הביטחון, בקבינט – לא חשודים בדבר: מתברר שהיו מי שהפעילו אותם כמו מריונטות.
כמו בכל פרשה, גם בזאת יש צדדים חיוביים. למשל העובדה שלמרות אזהרותיה המוקדמות כי תבטל את העסקה אם יתברר כי היא היתה נגועה בפלילים, ממשלת גרמניה לא ממהרת לעשות זאת. או העובדה שהחקירה העלתה שאף גורם בצה"ל לא חשוד בדבר: זה אומר שלמרות הכסף הגדול, יש לאנשים מצפון ומוסר והגיון בריא. וגם העובדה שראש הממשלה נותר מחוץ למעגל החשדות: אוי לה למדינה שהיה מתברר בה אחרת.
ועדיין, העובדה שאנשים בדרגים כל כך בכירים, במקומות כל כך רגישים, ערבבו בנחת, צריכה להדיר שינה מעיניו של כל אזרח, גם של זה שיושב בלשכת ראש הממשלה. היא בוודאי מחייבת כינוס מיידי של הקבינט כדי לקבוע כללים ברורים של פיקוח ודיווח, ומתן סמכויות מוצקות יותר לוועדת המשנה (להצטיידות ולרכש) של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ובדיקה יסודית של מי מתווכים פה ובמה כדי לוודא שאין עוד טיפוסים מסוגו של מיקי גנור שמשחקים בקודש הקודשים, והקפדת יתר בצבא שכל מיני לשעברים לא מסתובבים במסדרונות ומשפיעים על קבלת ההחלטות.
התיקון צריך להיות גורף. זה אינטרס של הממשלה והעומד בראשה, ושל מערכת הביטחון והעומד בראשה. לא מדובר בעניין פלילי בלבד, כי אסור לבחון הכל רק על פי הראיות: יש ערכים, ומינהל תקין, והתנהלות ראויה והגיון בריא – שלל עניינים שנפקדו בפרשה הנוכחית, וחייבים ללוות את המערכות בכל החלטה דומה בעתיד.
"תדע כל אם עבריה" זועק המשפט המפורסם של בן־גוריון. הדברים נכונים לא רק לפיקוד הצבאי, אלא גם להנהגה האזרחית. פרשת הצוללות היא הזדמנות לטיפול שורש. בחלקים הפליליים שלה תטפל מערכת המשפט, אבל נכון יהיה להסתייע בה כדי לעשות סדר במגזר הציבורי בכלל, כך שיעסיק פחות את חוקרי המשטרה ומדורי הפלילים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו