לפני שבועיים, כשחזרתי הביתה מהליכת הבוקר המרעננת שלי - מהמכולת, אם נהיה ישרים - תפסתי גנב ששוטט בחדרים וחיפש משהו לקחת.
אני הגעתי מהכניסה האחורית, והוא כנראה לא ידע על קיומה, כך שדי הפתענו זה את זה. שמעתי רשרושים מבפנים, והשרלוק הקטן שבתוכי לחש לי שאף אחד לא אמור להיות בבית, אז במקום לפתוח את הדלת ולעשות בלאגן, התקרבתי לחלון וראיתי אותו פותח מגירה ומחטט.
בחור גבוה ורזה. לא היתה לי שום כוונה לפתוח במאבק. אני לא מזוכיסט, ואין לי עניין מיוחד באתגור הכושר הגופני שלי מול עבריין בן 20. אין לי גם סקרנות מיוחדת לגבי החפצים שהוא עשוי לקחת איתו בכיס. הדבר הכי סביר שעלה לי בראש באותו רגע היה לשאול:
"מה אתה עושה פה?" (באותה מידה הייתי יכול להגיד לו "קר. קר. מתחמם").
"עובד", הוא ענה. מה שנכון, ככל הנראה.
הבחור העובד לא השאיר לי הרבה זמן להתרגש מהעובדה שבאמצע מערכת בחירות מישהו עונה תשובה קצרה וכנה לשאלה לא פשוטה. הוא פשוט הסתובב - בשלווה, עד כמה שיכולתי להתרשם - והסתלק מהמקום.
לא ניסיתי לרדוף אחריו. פתחתי את הדלת ורצתי לבדוק מה חסר. היה לנו מזל. הוא לא הספיק לקחת כלום. הוא גם חיפש במקומות הפחות נכונים.
מאוחר יותר התברר שחיכינו לאיזושהי חבילה, והשארנו מפתח במקום הרגיל. לא הצעד הכי גאוני, כשחושבים על זה. מתברר שהטריק המתוחכם והמקורי עד אימה כבר נחשף מזמן. לומדים אותו בקורסי מבוא לעברייני שכונה, והדבר הראשון שפורצים מתחילים פותחים זה את ארון החשמל. אם אתם שואלים אותי, תפסיקו להשאיר שם מפתחות.
* * *
עד כאן אירוע קטן ולא ממש מטלטל מחיי האישיים. הפורץ לא התרגש ממני במיוחד, לא נבהל ולא נתקל בדברים כשמיהר החוצה. מן הסתם גם לא ירד למחתרת. וכך גם אני - לא ממש נתתי לזה לשרוט אותי.
בדקתי קצת מה שלום הדברים שהוא יכול היה לגנוב והמשכתי בשגרת יומי. המחשב היה במקום. וכך גם האורכידיאה שקיבלנו במתנה ובחיים לא הייתי קונה לעצמי אחרי שקראתי מה מאיר שלו אומר על אנשים שאוהבים את הפרח הלא רלוונטי הזה. יודעים מה, חבל שהוא לא לקח את האורכידיאה.
לא התרגשתי גם כי זאת לא הפעם הראשונה אצלנו. כבר תפסתי פעם גנבת בתוך חדר הילדים שלי. השעה היתה אז אחר חצות, והילדים היו אז תינוקות. הסיבה היחידה שאני מוצא לנכון לכתוב כאן על אירוע כה קטן חשיבות היא שגם הפעם, כמו בפעם הקודמת, לא עלה בדעתי בכלל לצלצל למשטרה.
אני כותב זאת כי השבוע נבחר מפכ"ל חדש למשטרה, וכדאי שהוא יידע שברגע זה, לא רק שהעבריינים אינם חוששים כל כך מהארגון שהוא יעמוד בראשו, גם אנשים ישרים לא נוטים לבזבז את זמנם על פנייה אל המוקד.
אנחנו יודעים את המספר, אבל למה לנו לפנות? מה אנחנו, ילדים קטנים? דמויות בסרט של וולט דיסני? האם אנחנו לא יודעים איך זה ייגמר? בבלבולי מוח, ובאיסוף אינסופי של פרטים אישיים מיותרים אל תוך טופס שילך ויתכדרר לו אל מצולות השכחה וחוסר העניין לציבור. אנחנו אנשים עסוקים, אדוני.
מפכ"ל חדש ויקר, כג'קי אל צ'יקו, אני רוצה שתדע שמאוד הייתי רוצה לפנות למשטרה כשדברים כאלה קורים. הילד שלי מתרגש כשהוא רואה שוטר ברחוב, ואני לא מעיר לו שום הערה צינית על זה.
הייתי רוצה שהוא לא יגיע להערה הצינית גם בכוחות עצמו. משאלת ליבי היא לחיות במציאות שבה זה הכי טבעי לחייג 100 כשמשהו משתבש או לחפש את השוטר הכי קרוב. אבל לא זאת המציאות שאני חי בה. צר לי. רחוק מכך.
והאחריות לפער הקשה הזה בין המשאלה למציאות לא מוטלת באופן בלעדי על איזושהי בעיית תדמית מעורפלת שמלווה את משטרת ישראל. יש גם טיפ טיפה דברים בגו. וכן, אדוני, אני מסכים לגמרי עם השר שלך שקמפיינים לאומיים שמחבקים את כוחות הביטחון צריכים להזכיר במפורש גם את השוטרים. גם בתפילה לשלום חיילי צה"ל וזרועות הביטחון צריך לציין את השוטר והשוטרת. הכל טוב ויפה, אבל גם לכם יש עבודה לעשות, וכניסה של מפקד חדש היא הזדמנות מצוינת.
* * *
זה לא חדש, מר אדרי. אפשר היה לומר את הדברים האלה עצמם גם ברגע המינוי של עשרת המפכ"לים האחרונים פחות או יותר. משנה לשנה פחות ופחות אנשים רעים חוששים להתנהג בבריונות, לאיים, לצפצף על החוק ולעשות ככל העולה על רוחם.
העולם שלנו חשוף ומנוקד מצלמות יותר מאי פעם בעבר, אולי אפילו יותר ממה שג'ורג' אורוול ראה בחלומותיו הקודרים ביותר. אבל למרות שהכל שקוף ומצולם, אימת החוק לא מרחפת מספיק מעל ראשם של הרעים. איך אתה מסביר את זה? אתה יודע מה, תעזוב אותך מהסברים. שים לזה סוף.
אתה יודע מה הייתי רוצה, אדוני המפכ"ל הנכנס? הייתי רוצה שעם מינויו של מפקד חדש לכחולי המדים, אפשר יהיה להרגיש את זה באוויר. ביומיום של הולך הרגל והנהג. שהמנוולים האלה שמאיצים דווקא כשהרמזור מתחלף, ונכנסים אל הצומת באדום כהה כמו שור אל הזירה, יהססו קצת. לפחות בימים הראשונים לכהונתך.
שיהססו גם הנהגים האלימים שנדחפים שוב ושוב אל ראש התור שמחכה לפנות ביציאה הבאה ימינה, או לפני מחסום, כמו זה שבכביש 443. שתרעד להם היד, לכל אלו שמתכוונים לשלוף את הסלולרי תוך כדי נסיעה. אם היא לא רועדת מהפחד להיפגע או למחוק משפחה שבאה ממול, שלפחות תרעד מאימת החוק. הייתי רוצה שעם כניסתך ירוצו שמועות ברשת על כך שיש שריף חדש בעיר, והמסיבה נגמרה.
איור: אלירן הרושטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו