בשבוע האחרון, מאז נחשפה השערה שטלטלה בשנית את הציבור בישראל סביב פרשת הרצח האכזרי של הילדה תאיר ראדה לפני 12 שנים בתא השירותים בבית הספר "נופי גולן" בקצרין, נדמה שכולנו הפכנו לרופאים משפטיים. לאחר שחוות הדעת של המכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר קבעה כי פרופיל השערה שנמצא על גופתה של ראדה יכול להתאים לעשרות אלפי בני אדם, והמליצה לערוך בדיקות נוספות, מונחים כמו דנ"א מיטוכונדריאלי או ראיה פורנזית עולים שוב ושוב בשיח, כשביניהם מתגלגל על הלשון שמו של המכון שלא זוכה בדרך כלל לאור הזרקורים.
סיפורה של תאיר ראדה העלה שוב את שאלת חשיבותו של המכון לרפואה משפטית, הנמצא תחת אחריותו של משרד הבריאות, כמו גם את השאלה כיצד משפיע המקום שבו נקבעות סיבות מוות באופן דרמטי על החיים בישראל. מי שיכולה לשפוך אור על הנושא היא מאירה וייס, פרופסור אמריטוס לאנתרופולוגיה של הרפואה באוניברסיטת תל אביב, שלימדה שנים רבות גם באוניברסיטה העברית בירושלים, שימשה יו"ר הקתדרה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של הרפואה ויו"ר האגודה לאנתרופולוגיה הישראלית, ועבדה שנים רבות גם באוניברסיטת ברקלי בארה"ב.
פרופ' וייס ליוותה את עבודת המכון מקרוב במשך כעשור, שאחריו פרסמה את הספר "על גופתם המתה - כוח וידע במכון הלאומי לרפואה משפטית" (רסלינג, 2014). הספר מבוסס על מחקרה האנתרופולוגי, שכלל שהייה ותצפית משתתפת במחלקות השונות של המכון - חדרי נתיחות, משרד קבלת משפחות, מעבדה ביולוגית ועוד - לצד ראיונות עם צוות המכון ועם מי שקשורים אליו וכן ניתוח מסמכים.
"למכון לרפואה משפטית הגעתי כשכתבתי ספר אחר, שיצא בהוצאה של אוניברסיטת סטנפורד ועסק בגוף הישראלי", מספרת פרופ' וייס, "קראתי לספר 'הגוף הנבחר: הפוליטיקה של הגוף בחברה הישראלית' (The Chosen Body: the Politics of the Body in Israeli Society), וכשעבדתי עליו שמתי לב שחסר לי העיסוק בפיגועים. ראיינתי לצורך זה את מנכ"ל מד"א דאז, והוא אמר לי 'כדאי לך ללכת למכון לרפואה משפטית' והכיר לי את מי שהיום עומד בראש המכון, ד"ר חן קוגל, שהיה אז בן 36. ראיינתי אותו, ותוך כדי ראיון הבנתי שזה המחקר הבא שלי. זה היה בשנת 1996 או 1997, קיבלתי אישור ללוות את עבודת המכון באופן צמוד - וכך עשיתי". וייס ישבה במכון ונכחה בפעילותו, כולל נתיחות הגופות. "נכנסתי בעובי הקורה של המקום", היא מוסיפה. "ביליתי שם שעות על גבי שעות וראיינתי גם המון אנשים מחוץ למכון בנושאים שקשורים אליו".
חותמת גומי מדעית
למקרה של תאיר ראדה, אומרת פרופ' וייס, חייבים להתייחס באופן רחב יותר. "למשל, קח את העדות של הרופאה המשפטית מאיה פורמן, שהעידה כעדה מומחית מטעם ההגנה של רומן זדורוב וקבעה שתאיר ראדה נדקרה בסכין משוננת, בעוד שעל פי הודאתו של זדורוב כלי הרצח היה סכין יפנית פשוטה. העדות שלה הפכה את התיק והובילה לכך שבית המשפט העליון אילץ את שופטי המחוזי לדון שוב בראיות, אבל סביב כל זה היה לחץ עצום של הפרקליטות להרשיע שוב את זדורוב.
"ד"ר פורמן, שהיא רופאה מבריקה, נאלצה לספוג אווירה עוינת מצד השופטים, שפקפקו בחוות דעתה ואפילו לעגו לה. חמור מזה, הסנגורים של זדורוב רצו לזמן את ד"ר חן קוגל, היום ראש המכון לרפואה משפטית, שתמך אז בגרסתה של פורמן. אלא שבית המשפט קיבל את התנגדות הפרקליטות לזמן אותו לעדות ובפסק הדין שלו - שהרשיע שוב את זדורוב - העביר ביקורת קטלנית על מקצועיותה ומהימנותה של פורמן".
פרופ' מאירה וייס. "המון סימני אזהרה" // צילום: יהושע יוסף
לדברי וייס, "מעבר למקרה עצמו, מה שחשוב כאן הם המון סימני האזהרה. בראייה היסטורית, הבולטות של המכונים לרפואה משפטית קיימת בעיקר במדינות לא דמוקרטיות, שבהן הם משמשים עלה תאנה. כל משטר, גם הרודנויות הקיצוניות ביותר, חייב שתהיה לו לגיטימציה. אם יותר מדי אנשים נעלמים, למשל, בלי הסבר למה, זה רע מאוד לשלטון, שצריך להסביר את זה. יש לו לגיטימציה מדעית? מה טוב. ואם יש פונקציה שבה יושבים רופאים במכון לרפואה משפטית ואומרים שפלוני אלמוני מת מוות טבעי? עוד יותר טוב. יש חותמת מדעית שלא הרעילו או רצחו אותו.
"אלינו למכון הגיעו, בין היתר, אנשים מהמכונים לרפואה משפטית בבריה"מ לשעבר שבה הם פרחו. ראיינתי אותם, ויכולת לראות את הרוח הנושבת מהם. הם בעצם קיבלו הנחיות מפוליטיקאים ושימשו עלה תאנה".
במדינה מתוקנת, מה תפקידו של המכון לרפואה משפטית ומה נדרש כדי שיוכל למלא אותו כראוי?
"למכון יש תפקיד נכבד מאוד, למשל לקבוע את סיבת המוות, מקום המוות, זמן המוות וכולי. המכון אמור להיות מיומן בזה, ויש היום הרבה מאוד ערעורים על המיומנויות הללו, אבל למכון יש כיום מעבדות ביולוגיות ואנתרופולוגיה פיזית, שעוזרים במקרים של זיהוי עצמות למשל. אגב, נושא הזיהוי חשוב מאוד במדינה כמו ישראל, בעיקר בהקשר לטרור, כי לפעמים מגיעות למכון גופות שקשה לזהות. לצד זאת יש סכנה עצומה שאם המכון לא יהיה עצמאי אנו עלולים למצוא את עצמנו כמו אותו עלה תאנה, כשהמכון לרפואה משפטית מספק חותמות גומי על פי הזמנה, והיו דברים מעולם".
וייס סבורה ש"המקרה של תאיר ראדה הוא אחד המקרים הטיפוסיים שמראים מה קורה כשלמכון אין עצמאות, וכשהוא עובד בשיתוף פעולה, או יותר נכון משת"פיות, במקרה הזה עם הפרקליטות והמשטרה אבל במקרים אחרים למשל עם הצבא או עם השב"כ. בהקשר הזה, אני יכולה לומר למשל שבמכון יכולים לדעת אם אדם נכפת לפני שהוא נורה, ולפעמים יש מי שיש לו בעיה עם בדיקה כזו או עם התוצאות שיכולות להיות לה".
היית עדה למקרים שבהם בדיקות או ממצאים של המכון כן גרמו לשינוי?
"מקרה ידוע היה עם גופת הפלשתיני עבדל צאמד חריזאת, שמת באפריל 1995 באמצע חקירות בשב"כ. ד"ר קוגל ניתח אותו, והגיע למסקנה שחריזאת לא מת מוות טבעי אלא כתוצאה משטף דם במוח שנגרם מכך שטלטלו אותו. בעקבות זה הוגשה עתירה לבג"ץ, הוקמה ועדת לנדאו והטלטולים הופסקו".
"אין כמעט רופאים משפטיים"
מקרה נוסף שבו היה למכון לרפואה משפטית חלק נכבד הוא ככל הנראה מקרה הרצח הידוע ביותר בתולדות המדינה, שהשבוע נציין 23 שנים להתרחשותו.
"ראיינתי שני אנשים שניתחו את רבין אחרי הרצח", מספרת פרופ' וייס, "את פרופ' יהודה היס, שעמד אז ובמשך שנים רבות בראש המכון, ואת עוזרו בניתוח. שניהם מאוד התרגשו מהנתיחה הזו ותיארו אותה במונחים אפוקליפטיים כמעט. הם סיפרו לי, למשל, שלרבין היה דם של ילד בן 12, צלול מאוד, והלב שלו, למרות שהוא עישן סיגריות, היה לב של אדם צעיר לגמרי. היס אמר 'הלוואי שלי היה לב כזה'. הם ראו את רבין בצורה רגשית, אוהבת, עם גוף מושלם לחלוטין... הם לא רצו, למשל, שהתפרים ייראו כדי לא לפגום בשלמות גופו. עם זאת, יש פרוטוקול נתיחה שכולל למשל את הוצאת כל האיברים החוצה ואת שאיבת הדם, כי אז אפשר לראות את מסלול הקליע בתוך הגוף. או למשל לנתח את הקרקפת, הוצאת המוח ובדיקות שונות בו. החלקים הללו בפרוטוקול לא בוצעו בנתיחה שנערכה לרבין. כששאלתי למה לא בוצע הפרוטוקול במלואו, אמרו לי 'יצאת מדעתך? השתגעת? שאנחנו נשאיר את רבין ריק? שנפתח לו את הקרקפת?' השיקולים לכך היו מתוך אהבה לאיש, שלא רצו לפגום בשלמות גופו, אבל בעצם לא בוצע פרוטוקול מלא.
"בדרך כלל כשאומרים לאדם 'אתה רוצח', נתיחת המכון מסייעת להוכיח זאת. היו מקרים, למשל, שאדם נדרס ברחוב אבל נורה שניות לפני כן, ואז אפשר להראות שמה שלמעשה סיים את חייו היה הירייה. במקרים אחרים, אנשים נורו אבל מתו מהתקף לב בזמן הירי. במקרה של רבין, כדי לדעת שהכדור של יגאל עמיר הוא זה שסיים את חייו, צריך היה לעשות את כל הפרוטוקול, או בכל אופן זה מה שנטען בבתי המשפט לגבי מקרים דומים אחרים. עכשיו תמשיך אתה לעסוק בהשוואה ולדון בשאלה אם אפשר או אי אפשר לקבוע את סיבת המוות של רבין.
תאיר ראדה ז"ל
"הלחצים שהמכון לרפואה משפטית עומד תחתיהם הם בלתי נסבלים, ומגיעים מצד המון גורמים", מסכמת פרופ' וייס, "בין שזה הצבא ובין שאלה הפרקליטות והמשטרה. זה אולי לא מגיע עד לדרג הפוליטי, אבל אלה לחצים פוליטיים במובן שהמכון אינו עצמאי".
אז מה הפתרון?
"הכרחי שהמכון לרפואה משפטית יהיה עצמאי, ולשם כך הכרחי שיהיו כמה מכונים לרפואה משפטית, כי אם אין עוד מכונים אין למעשה משמעות למכון הקיים. מכונים נוספים יכולים גם להתמחות כל אחד בתחומים שונים, וכך היה אפשר תמיד לקבל חוות דעת שנייה. בברקלי, למשל, יש כמה מכונים, אחד מתמחה בגנטיקה, שני בתחום אחר. הרי גם כשאנחנו הולכים לרופאים אנחנו רוצים עוד חוות דעת. כאן חשוב להעיר שהרפואה המשפטית היא כמובן חלק מדיסציפלינת הרפואה, שבה אין אף פעם קביעה חד־משמעית. ברפואה, גם של אנשים חיים וגם של אנשים מתים, זו תמיד פרשנות. אם היו בישראל עוד מכונים לרפואה משפטית, עצם האפשרות לבדוק כל דבר גם במקום אחר, היו גורמים לכך שהתמונה במקרים רבים היתה אחרת לגמרי.
"עוד בעיה היא שבגלל שאין עוד מכונים, גם אין כמעט רופאים לרפואה משפטית, למרות שזה תחום מרתק. חשוב לעודד רופאים ללמוד רפואה משפטית, כמו שאגב עושה ד"ר חן קוגל, וחשוב שהללו יהיו אנשים טובים וישרי דרך". נוסף על כל אלו, וייס מציינת שהדבר החשוב ביותר הוא לעגן בחוק את עצמאות המכון. "הכרחי שיהיה פיקוח. אי אפשר 'להאשים' אדם כזה או אחר שעומד בראש המכון שאינו עומד בלחצים, שהם בלתי פוסקים, אלא חייבים לשמור על עצמאותו".
תגובת המכון הלאומי לרפואה משפטית
"זכינו להבעת אמון מטעם התביעה וההגנה כרשות מוסכמת וניטרלית לביצוע הבדיקות בתיק המנוחה תאיר ראדה ז״ל. הסכמה זו של הצדדים היא ההוכחה לכך כי המכון פועל וימשיך לפעול כגוף עצמאי, אובייקטיבי ובלתי תלוי שמשרת אך ורק את האמת המדעית שעולה מן הממצאים שלפניו. המכון כיום זוכה לאמון המערכת המשפטית - הן התביעה, הן הסנגוריה והן בתי המשפט. כל ניסיון לדחוק את המכון לעמדה מוטה לטובת אחד הצדדים, מצביע על חוסר הבנה של ההליך הפורנזי, ועל הפער בין הדיוק המדעי אל מול הפרשנות המשפטית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו