על יחסי רכוש בין בני זוג ודיני ירושה

צילום: //

בשיתוף ברק רום

ייעוץ משפטי - מאת עו”ד הילל בבייב- מגשר ובורר

כהמשך לכך, בסעיף 104(3) לאותו החוק נקבעה גם קדימותו היחסית של חוב המגיע לבן זוג לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973, או לפי הסכם ממון כמשמעותו באותו חוק. (ההדגשות שלי ש.ל.)

שני סעיפים אלה מיישמים עקרון יסודי בדיני הירושה והקניין, לפיו אדם אינו יכול להקנות, או במקרה של ירושה להוריש, את מה שאין לו. לפיכך, בעוד שבישראל לא מוכר המוסד של ירושה משוריינת[1] ומשום כך, בכפוף לדיני המזונות מן העיזבון רשאי אדם בישראל לקבוע בצוואה כיצד יחולק עזבונו, קביעת היקף העזבון כפופה למערכת הדינים העוסקת ביחסי הממון בין בני הזוג. כידוע, מערכת יחסי הממון בין בני זוג חורגת מדיני הקניין המקובלים, והיא קובעת הסדרי שיתוף מסוגים שונים בין בני הזוג גם במקרים שבהם הנכסים רשומים באופן פורמאלי על שמו של אחד מבני הזוג. ככלל, כאשר מדובר על בני זוג שלא ערכו הסכם ממון, טענות לשיתוף זוגי במתכונת קניינית, מעין קניינית או אף אובליגטורית בדרך של איזון משאבים מבוססות על שלושה מקורות מרכזיים:

ראשית, ככל שמדובר בבני זוג שנישאו לפני 1974 או בידועים בציבור, התביעות לזכויות ברכוש הרשום על שם בן הזוג מבוססות על “הלכת השיתוף” שמקורה בפסיקה.[2] שנית, ככל שמדובר על בני זוג שנישאו לאחר 1974 ונישואיהם פקעו,[3] יחסי הרכוש בין בני הזוג מבוססים על איזון משאבים הנערך על פי הפרק השני של חוק יחסי ממון-1974.[4]שלישית, לצד שני ההסדרים הקודמים, מכירה הפסיקה גם באפשרותם של בני זוג ליצור שיתוף בנכס נקודתי מכוח הדין הכללי (בעיקר דיני קניין וחוזים תוך ריכוכן של הוראות פורמאליות דוגמת הוראת סעיף 8 לחוק המקרקעין הדורשת כתב כתנאי להכרה בהתחייבות במקרקעין).

שיתוף זה רלוונטי במיוחד עבור בני זוג שנישאו לאחר 1974 אך הנישואים לא פקעו במובן המתואר בחוק יחסי ממון או גם לאחר פקיעת הנישואים, כאשר מדובר על נכסים חיצוניים (נכסים מלפני הנישואים, ירושות ומתנות) שעליהם לא חל הסדר איזון המשאבים.[5] על פי הפסיקה היקף העזבון כפוף לא רק לזכויות בן הזוג לאיזון המשאבים אלא גם לטענות לזכויות בנכסים שונים מכוח חזקת השיתוף, ומכוח כוונת שיתוף ספציפית המקימה שיתוף על פי הדין הכללי. משום כך, בהעדר הסכם נוגד כפוף העזבון וממילא גם חופש ההורשה לטענות הממוניות של בן זוגו של המנוח.[6]

הצורך בהסכם ממון למרות קיומה של צוואה

אם כן, בעוד שדיני הירושה והצוואה עוסקים בחלוקת העזבון, דיני הרכוש הזוגי עוסקים בקביעת היקף העזבון העומד לחלוקה. ככלל, דיני הרכוש הזוגי הם דיס-פוזיטיביים ועל כן לצורך תכנון כלכלי של המוות, נדרשים הן הסכם והן צוואה. הסכם - על מנת להסדיר את היקף העזבון, וצוואה על מנת לקבוע את אופן חלוקתו. עורך דין שיסתפק באחד מהם עלול לגרום לכך שרצונו של המנוח לא ימומש. טלו למשל, מקרה טיפוסי של אדם שנישא בנישואים שניים לאחר 1974.

הוא ממשיך לעבוד ולהרוויח תוך כדי נישואיו, מפרנס את בן זוגו החדש שאיננו עובד, ובני הזוג מתגוררים בדירת מגורים הרשומה על שמו. כעת נניח שהאדם פונה לעורך דין ומבקש ממנו לדאוג לכך, שכל רכושו יעבור לאחר מותו לילדיו. עורך הדין נענה לבקשה ועורך עבורו צוואה שבה מבהיר המצווה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי רצונו האחרון הינו שרכושו יעבור לילדיו.

חרף הצוואה, במקרה כזה חשוף המנוח, או ליתר דיוק עזבונו, לכך שהאלמן או האלמנה יגישו תביעה לאיזון משאבים על פי חוק יחסי ממון כנגד העזבון ובמסגרת התביעה ידרשו לקבל מחצית מהנכסים והחסכונות שנצברו במהלך הנישואים מעבודת המנוח. יתרה מזו, חרף קביעתו המפורשת של סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון לפיה שווים של נכסים מלפני הנישואים לא יאוזן, מסתמן בפסיקה קו חשיבה הנוטה להסיק על קיומו של שיתוף ספציפי מכוח הדין הכללי בדירת המגורים של בני הזוג.[7] באחד המקרים אף קבע בית המשפט בניגוד למשתמע מן החוק כי ברירת המחדל הינה הכרה בשיתוף בדירת המגורים וכי אם חפץ הבעלים הרשום לחרוג מברירת המחדל היה עליו להתקשר בהסכם ממון.[

8] משום כך, חרף הרצון המובן של מורישים רבים להסתפק בצוואה (שכן צוואה היא מסמך חד צדדי שאינו דורש את הסכמת בן הזוג ואפילו את ידיעתו), על עורך דין אחראי להבהיר למוריש כי אם לא יחתמו שני בני הזוג על הסכם ממון, יורשיו חשופים לתביעה מצד בן/בת זוגו למימוש זכויותיהם ברכוש הזוגי.

יתרה מזו, מנסח אחראי של הסכם ממון כזה לא יוכל להסתפק בניסוח הסטנדרטי המקובל אצל עורכי דין רבים, המחריג נכסים מסוימים או אף את כלל הנכסים מאיזון המשאבים, אלא עליו לשלול במפורש את האפשרות ליצירת שיתוף מכוח הדין הכללי על ידי הכללת סעיף לפיו: “בין בני הזוג הוסכם על הפרדת רכוש, כי רכוש הרשום על שם אחד הצדדים יוותר בבעלותו וכי הצדדים אינם מתכוונים ליצור באופן כללי, ובדירת המגורים באופן ספציפי, שיתוף מסוג כל שהוא, ובמידה וירצו בעתיד ליצור שיתוף ספציפי יעשו זאת באמצעות הסכם שיאושר בבית המשפט, ולכל הסכמה אחרת לא תהיה תוקף”.

הסכם ממון השולל את תחולת חזקת השיתוף הן לגבי הנכסים שנרכשו במהלך הנישואים ואפילו לגבי הנכסים החיצוניים (נכסים מלפני הנישואים, ירושות ומתנות) נדרש כמובן גם לבני זוג שנישאו לפני 1974,[9] כמו גם לבני זוג ידועים בציבור.[10]

בכל מקרה - פנו לקבלת ייעוץ משפטי.

האמור בכתבה זו אינו מהווה יעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי.

כל הזכויות שמורות למשרד עו”ד הילל בבייב.

למשרד עו”ד הילל בבייב התמחויות במגוון רחב של תחומי משפט, דבר המאפשר לו להעניק ללקוחותיו שירותים משפטיים מגוונים ומתן פתרונות משפטיים יצירתיים ובלתי שגרתיים.

המשרד עוסק בעיקרו בתחומים:

משרדנו שם לו למטרה להעניק ללקוחותיו שירותים משפטיים ברמה המקצועית הגבוהה ביותר, תוך הקפדה על מתן יחס אישי ללקוחות, השירות המקצועי מותאם באופן פרטני לצרכיו של כל לקוח ולקוח, הידע, הניסיון והמוניטין שצבר המשרד במתן שירותים משפטיים באיכות גבוהה ובתחומי משפט רבים, מאפשרים מתן מענה משולב וכולל לצרכים המגוונים של הלקוחות.

המשרד חרט על דיגלו מתן יחס ושירות אישי לכל לקוח וטיפול מעמיק ויסודי בפתרון כל בעיה משפטית שעולה על שולחנו.

אנו כאן בשבילכם, נשמח לייעץ לכם בכל נושא משפטי.

לינק לאתר: http://law-justice.co.il/

מספר טלפון: 074-7020683

לחצו כאן לפרופיל המלא של משרד עו”ד הילל בבייב

בשיתוף ברק רום

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

ערוץ המומחים