ח"כ מיכל רוזין (מרצ) היתה בשבוע שעבר אחת הח"כיות המאושרות בכנסת. יחד עם כמה מחברותיה מסיעות אחרות הן התחבקו, התנשקו והצטלמו במשותף כדי לבטא את שמחתן על אישורה בקריאה ראשונה של הצעת חוק לאיסור צריכת הזנות בישראל.
כשנפגשנו יומיים לאחר מכן, היא היתה עדיין נרגשת מההישג, אך כפוליטיקאית מנוסה, שזו הקדנציה השנייה שלה כח"כית, היא מודעת לכך שהמאבק הוא רק בראשיתו. "לפתור או למגר את תופעת הזנות הן מילים גדולות, אבל אני מאמינה שאכיפה, חינוך ושיקום נשים מזנות יהווה את המעטפת שתפחית מאוד את ממדי הזנות".
מדוע החלטתם להטיל עונשים רק על צרכני הזנות?
"כיום כל המעטפת של תעשיית הזנות שכוללת סרסרות, שידול ופרסום אסורה בחוק. לעומת זאת, נושא הלקוחות נשאר פתוח. כלומר כולם נענשים, אבל הצרכנים נשארו ללא עונש".
את מאמינה שקנס כספי שיוטל על פי החוק על צרכן זנות, ירתיע גברים מלעשות זאת?
"ההצעה המקורית היתה להטיל סנקציות פליליות, אבל שרת המשפטים התנגדה לכך והסכימה רק לקנסות כספיים. בפעם הראשונה יוטל על הצרכן קנס של 1,500 שקלים ובפעם השנייה 3,000 שקלים. הרעיון חשוב כי הוא מעביר מסר לצרכני זנות".
יש מדינות רבות שמתירות זנות באופן חוקי. מדוע לא להסדיר זאת גם אצלנו?
"בעולם היו שתי מגמות. האחת של התרת הזנות, כמו בהולנד, ויש לא מעט מאמרים על כך שזה הוביל לפשע, ולעומת זאת בשבדיה חל איסור מוחלט ולכן שיעור העיסוק בכך ירד פלאים. בארה"ב ובאירופה יש מדינות שבהן חל איסור וזה מהווה עבירה על החוק ויש מדינות שזה מותר".
אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש נשים שרוצות לעסוק בזנות. מדוע לאסור עליהן בחוק לעשות זאת?
"גם אם מיעוט של נשים רוצה לעסוק בזנות כמקצוע, הנזק שהדבר גורם לחברה בישראל ובעיקר לנערות הוא כל כך רב, שגם אם זה במחיר החירות של אותן נשים, יש למנוע זאת. בדיוק כפי שלא מתירים בחוק לאנשים למכור את הכליה שלהם, משום שמתן אפשרות לאנשים למכור את איבריהם הוא מסר מאוד שלילי מבחינה חברתית".
נגד חרם, בעד סימון מוצרים
המאבק של השמאל בפרשת לארה אל־קאסם עורר התנגדות רבה בציבור. מדוע לאפשר לסטודנטית שפועלת בחו"ל נגד ישראל לפעול נגדה גם בארץ?
"היא לא באה לישראל כדי להקים פה תא. עד לפני שנה וחצי היא עמדה בראש ארגון של שמונה אנשים באוניברסיטה שלה, ויצאה נגד שימוש בחומוס 'צבר' כי הוא מיוצר בהתנחלויות. בג"ץ קבע שהיא לא פועלת עכשיו למען BDS, והעובדה שהיא באה ללמוד באוניברסיטה העברית מוכיחה שהיא לא באה להחרים את ישראל".
אז למה את חושבת שיש להחרים מוצרים שמיוצרים בהתנחלויות?
"כשנטען שמה שמיוצר באריאל כמוהו כמה שמיוצר בצפת, יש בכך ניסיון של הממשלה לטשטש את הקו הירוק. אני מתנגדת לחרם, אבל תומכת בסימון מוצרים על מנת לאפשר לכל אדם להחליט אם לקנות אותו או לא".
מדוע העלית בשבוע שעבר הצעת חוק לביטול יום הזיכרון להנצחת רחבעם זאבי, שהיה אלוף במיל' ואיש בעל זכויות רבות?
"בדרך כלל אינני מעלה הצעות חוק פופוליסטיות, אבל בתקופה הזו של '#me too', כשכמה נשים סיפרו שגנדי אנס אותן ואף היו ניסיונות לאונס, חשבתי שלא יהיה זה נכון להנציח אדם כזה. מה הקשר בין היותו קצין מצטיין לבין המעשים החמורים המיוחסים לו?"
האם את סופגת איומים והכפשות בציבור ובכנסת?
"אני מתוסכלת מאוד מרדידותו של השיח הציבורי ומהעליהום והפופוליזם בציבור ובקרב חלק מהח"כים שסבורים שאני בוגדת ועוכרת ישראל. הם משתמשים בביטויים מכוערים ושמעתי גם איחולים למותנו. לעומת זאת, אני חייבת לציין את ח"כ בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי.
"הוא ואני חלוקים כמעט בכל דבר שאפשר לחשוב עליו - דת ומדינה, הומואים, נשים, נושאים חברתיים וכלכליים ועוד - אבל מצליחים לנהל רוב הזמן ויכוח ענייני. בשבוע שעבר בהופעה משותפת שלנו בפני צוערות חרדיות הוא אמר ששנינו רוצים בטובתה של המדינה, כל אחד לפי ראות עיניו. זו גישה שנכונה לוויכוח. זו גם גישתם של דן מרידור ובני בגין".
"גם בתקופת הצבא וגם לאחר מכן הוטרדתי מינית"
ח"כ מיכל רוזין היתה לפני בחירתה לכנסת מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, וניכר שהנושא הזה עדיין בוער בעצמותיה. כשהיא נשאלת אם גם היא הוטרדה מינית בצעירותה, היא משיבה מיידית: "בוודאי, כשהייתי בצבא וגם לאחר מכן".
לשאלה אם אין טעם לפגם בכך שנשים שהוטרדו מינית לפני 30 שנה מספרות עכשיו על ההטרדות - חלקן חושפות עצמן באומץ לב כמו בעניינו של העיתונאי דן מרגלית, אבל אחרות מסרבות להיחשף, כמו בעניינו של ח"כ איתן ברושי (מחנ"צ) - משיבה רוזין כי "נשים שעברו הטרדה מינית לא נזכרות בכך אחרי 30 שנה, אלא הן זוכרות זאת תמיד. זה 'יושב' עליהן כל השנים, שכן מדובר בניסיונות לאונס ותקיפות מיניות מאוד חמורות ולא 'סתם' נגיעה בישבן. הנשים הללו ואחרות סחבו את החוויות הקשות הללו שנים רבות, עוד מהתקופה שבה היו נורמות אחרות. היום אנחנו נמצאים בשיאה של מהפכה. אגב, עד היום נשים רבות חיות בתחושה שיפגעו בהן כשהן נכנסות לבד למעלית עם גבר או נשארות במשרד לבד".
רוזין משוכנעת ש"לקמפיין #me too היתה השפעה רבה על נשים ששתקו שנים רבות. ברור לאותן נשים שהאיש שהן מתלוננות נגדו לא יועמד למשפט ולא ילך לכלא, בגלל חוק ההתיישנות, אבל הן דואגות לדור הבא ורוצות לשמש לו דוגמה, כדי שצעירות חלשות שהוטרדו לא יחששו לקום ולספר מה קרה להן".
היא מספרת כי לפני כמה שנים נעשה מחקר מקיף בשיתוף איגוד מרכזי הסיוע, שבו העידו 11 אלף נשים כי הוטרדו מינית במקום עבודתן. כ־5.1% מהנשים הפסיקו בשל כך לעבוד במקום העבודה ו־2.2% פוטרו ממקום העבודה שבו הוטרדו. כמו כן, יש בעיה גדולה בכך ש־93% מהתיקים על תלונות בדבר הטרדות מיניות נסגרים על ידי המשטרה והפרקליטות. כשאני מדי פעם פונה אליהם ושואלת מדוע נסגר התיק, הם פותחים אותו מחדש".
גדעון אלון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו