זהו, די, נמאס! הבנתי שאף אחד מראשי מערכות הביטחון היושבים בהערכת מצב אצל ראש הממשלה לא רוצה מלחמה, לא ממליץ על מבצע, כלום. שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ וראש המטה לביטחון לאומי (המל"ל), הם כנראה מאמינים שאי אפשר לנצח, שלא ניתן להכריע את האויב ברצועת עזה.
הם בטח אומרים לעצמם, עם המזל שיש לנו וכיפת ברזל שמגינה עלינו, למה להיגרר למלחמה. יש לנו טייסים נהדרים ומטוסים ללא טייסים שיודעים להפחיד, להרוס ולעשות רעש. אם לא נצליח לייצר הרתעה לפחות נראה להם כי לנו יש יותר... לכן, נכון לעכשיו, עדיף לתת לחבר'ה האלה בעזה לגמור את מלאי הרקטות והפצמ"רים שלהם.
עוד מעט תכבה האש בשדותינו כי ייגמרו להם הבלונים והקונדומים, ונפסיק לנשום עשן כי ייגמרו להם הצמיגים. את האיום התת־קרקעי והתת־ימי אנחנו אוטוטו חוסמים, אז אפשר להמשיך להזרים להם דלק שישמש רק לחשמל ונמשיך לספק חומרי בניין לבניית בתים כי כך אפשר לייצר תעסוקה לתושבים הפלשתינים בעזה. אני מבין שכל האחראים לביטחוננו ממליצים לראש הממשלה לא להיגרר אחרי פרובוקציות אסלאמיות כי לנו יש כוח סבל, אנחנו כבר 70 שנים בעניין הזה.
חוץ מזה, נגד מי נצא למלחמה, נגד הברקים שיצרו קצר ונורתה במקרה רקטה שהייתה מכוונת בטעות לבאר שבע, או נגד הג'יהאד שהוא סתם ארגון שנתמך על ידי איראן ומנסה לסכסך בינינו לבין חברינו מחמאס וגם כנראה על מנת להקל קצת על הלחץ בסוריה. בקיצור, ראשי הביטחון ממליצים על אסטרטגיה של מה שהיה הוא שיהיה!
תקיפות צה"ל בעזה // צילום: AP
אני מבין את הקושי בקבלת החלטה לצאת למלחמה. אבל אני לא מבין את אוזלת היד לרעיונות יצירתיים וליוזמה. יש לי הרגשה שראשי מערכות הביטחון לא מאמינים ביכולת שלנו ואולי גרוע מכך, לא מאמינים בצדקת דרכנו ובזכותנו לא רק להגן על עצמנו, אלא גם לצאת להתקפה כדי להבטיח את המשך קיומנו ואת איכות שגרת חיינו.
למה, לדוגמה, לא התקבלה ההחלטה כי החל מהלילה אנחנו פותחים במבצע לא מוגבל בזמן לחיסול כל הנהגת חמאס, הג'יהאד ושאר הארגונים ברצועת עזה, מרמת מפקד בשטח ופעיל אזרחי? אין צורך לכבוש את עזה, רק לצוד את המפקדים והפקידים שעושים ביומיום הכל כדי להרוג בנו. לצוד אותם מהאוויר, מהים ומהיבשה. יש לנו יכולות וחיילים אמיצים ומאומנים.
צריך רק מנהיגות אמיצה שתדע להפעיל אותם. לאיפה נעלמו לנו התחכום והתחבולה? למה לא פוזרו כרוזים המבטיחים לתושבי הרצועה 1,000 דולר לכל מי שימסור מידע אמין ומאומת על מקום מחבואו של מפקד או פקיד כזה או אחר? לי אין ספק איזה אפקט הרתעתי זה היה עושה לא רק בזירה העזתית אלא גם בעימות הצפוי לנו עם חיזבאללה.
אנחנו לא חייבים לחיות במציאות הזו עוד 70 שנים. אנחנו חייבים לעבור לאסטרטגיה של דו־קיום מעמדה של כוח. המנצח קובע את תנאי הסכם השלום!
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!