מירי תמנו (39),תושבת באר שבע שביתה נפגע מטיל גראד השבוע, חושפת את רגעי האימה שקדמו לנפילת הרקטה על ביתה וכיצד ההתעקשות שלה והישמעות להוראות החירום, הצילו את ילדיה.
תמנו, שביתה חרב לגמרי מנפילת הרקטה, עדיין נסערת מהאירוע הקשה. "אני מבולבלת מכל מה שקרה, בכל זאת זו חוויה לא רגילה. אבל קרה לי נס, וזה הכי חשוב. כל עם ישראל ראה את הנס הזה", היא אומרת ומוסיפה: "צריך להישמע להוראות פיקוד העורף".
תמנו משחזרת את הרגעים המתוחים שעברו עליה באותו לילה. "שמעתי את האזעקה מתוך שינה וחשבתי שזה חלום, אני זוכרת שחשבתי שאולי אני בכלל רק מדמיינת את האזעקה".
"אבל אז פתאום התעשתתי והבנתי שזה לא דמיון ולא חלום – זה אמיתי", היא מספרת.
מאותו רגע, היא פעלה בלי לחשוב יותר מדי. "רצתי לקומה השנייה ושלפתי את שני הילדים הקטנים יצחק וידידיה, מהחדר ואמרתי להם לרוץ מיד למקלט. "תפסתי אותם במדרגות שלא ייפלו וחזרתי למעלה להעיר את הילד הגדול נהוראי, שישן בחדר הפינתי המרוחק. הוא אמר לי 'אימא אני רוצה לישון', אז משכתי אותו מהרגל. אם לא הייתי מושכת לו את הרגל הוא לא היה מבין שזה מקרה חירום", היא מוסיפה.
מירי ממשיכה לתאר את השניות לפני נחיתת הטיל: "כשנכנסנו סוף סוף כולנו למקלט, מיד סגרתי את הדלת. עוד לא הספקנו להניח את הישבן על הרצפה – ופתאום שמענו בום חזק וכל האורות כבו. הבנתי שהטיל נפל פה אצלנו בבית, אבל לא אמרתי לילדים כלום כדי לא להפחיד אותם".
"ידידיה התחיל לבכות. הוא הבין שזה נפל פה בבית שלנו. אמרתי לו - אז מה? אתם חבורת הקסם שלי ואף אחד לא יפריד בינינו. הקדוש ברוך הוא מגן עלינו". היא מספרת. "אבל ידידיה המשיך לבכות כשהוא ממלמל: הגיטרה שלי, השירים שלי. הוא שאל מה יהיה, כי עכשיו אין לנו בית. אמרתי לו שהכול בסדר ואין מה לדאוג. בינתיים הילדים האחרים הצטרפו לבכי. התעקשתי שאין להם מה לבכות, העיקר שאנחנו בריאים".
"שמענו בום גדול וכל האורות בבית כבו". הבית שניזוק // צילום: דודו גרינשפיין
לאחר מספר דקות, מירי רצתה לצאת לבדוק מה קרה, אך דלת המקלט לא נפתחה. "משכתי בדלת, אבל היא לא זזה. מסתבר ששברי הבלוקים דחפו את הדלת פנימה".
בעוד מירי והילדים לכודים במקלט, הגיעו המחלצים מכוחות ההצלה. "הייתי מבולבלת ונסערת", היא אומרת, "אנחנו בחדר לא יכולים לצאת והם פשוט שלפו אותנו החוצה. מאותו רגע הכל החל להיות מטושטש. נכנסתי להיסטריה, ניסיתי לחשוב בבהירות, אבל לא ממש הבחנתי בין דמיון למציאות. אחד המחלצים שכנראה הבחין שאני מבולבלת, אמר לי - גברת צאי, אין לך מה להישאר פה".
המחלצים הוציאו את מירי והילדים לרחוב שהמה באנשים, כוחות הצלה וביטחון ושכנים מודאגים. "כולם עטו עליי והודו לי, קראו לי גיבורה", מספרת מירי. "מרוב בלבול בכלל לא ראיתי את ההרס, לא ידעתי וגם לא רציתי לדעת מה קרה לבית".
"אני לא מרגישה שאני גיבורה", היא אומרת. "אני חושבת שזו המחויבות שלנו לשמור על הילדים שלנו. אולי הייתי שליחה של הקב"ה, להעביר מסר להישמע להוראות פיקוד העורף. ואני אומרת עכשיו לכולם, גם אם נראה לכם שזה חלום או אזעקת שווא, פשוט להיכנס למקלטים לסגור את הממדים. כי אם לא הייתי סוגרת את הדלת היו אבידות בנפש. ולא רק אחת. האסון היה יותר חמור".
כשהיא מנסה לחשוב מה היה קורה אילו - היא מעדיפה להודות להשגחה עליונה. "הקב"ה שמר עליי שאפעל להגן על עצמי ועל הילדים. כי אם לא הייתי פועלת כפי שאני פועלת... אני לא רוצה לדעת. אני פשוט רוצה לחשוב שהכול יהיה בסדר, שזה יעבור. זה רק עוד אתגר בחיים. אני רוצה להודות לקב"ה ולעם ישראל שנרתם ועזר, ולשכנים המקסימים שלי שאין כמותם - כולם בלי יוצא מן הכלל. כשהתחבקתי עם השכנה הערביה, היא אמרה 'חמדולילה' ואני אמרתי 'ברוך השם'".
הכי קשה שאין לך בית, שאין לך זכורנות
כעת, יממה לאחר האירוע, מירי מנסה לעכל את ההשלכות שלו עליה ועל המשפחה. "יש לי בראש צלילים של הילדים שלי בחדרים, כשהם יורדים ועולים במדרגות, ומשחקים בגינה. קשה מאוד כשאין לך בית, כשאין לך זכרונות. מעולם לא ביקשתי עזרה. תמיד ניסיתי להסתדר עם הקיים, ופתאום אני מוצפת מכל עבר. זה משהו מטלטל. אתה לא יכול להיות כמו שהיית לפני, כי הפכת להיות מישהו שלא בחרת להיות".
"רק רוצה לישון בשקט". מירי תמנו // צילום: גדי גולן
מירי מתארת את הניסיון להמשיך הלאה - "אתמול לא הצלחתי לישון. זה לא פשוט לארגן את עצמך מחדש אחרי טלטלה כזו, המחשבות שלי התרוצצו לכל עבר. גם כל הדברים שאני רגילה אליהם, נעלמו. פתאום אני קמה בבוקר ואין לי את כל הדברים האלמנטריים. אבל זה ממש שולי לעומת העוצמה שקיבלתי את החיים שלי ואת החיים של הילדים - חבורת הקסם שלי - בחזרה".
"גם לילדים לא קל", היא מספרת, "הם שואלים אותי המון שאלות. "ידידה למשל בא וסיפר לי שכולם אומרים עליי שאני גיבורה. ואז שאל - אימא, אבל באמת, באמת, איך ידעת שיש מלחמה? עניתי לו שאני לא יודעת. עשיתי מה שהרגשתי. אבל הוא השתמש במילה 'מלחמה', כי הוא ראה את ההרס הגדול. הוא גם שאל אותי מה עם כל הספרים שלו והחפצים שלו".
"כל מה שאנחנו רוצים עכשיו זה לישון בשקט", אומרת מירי. "אנחנו רוצים את השגרה שלנו בחזרה ואני רוצה שהילדים יהיו שמחים ובריאים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו