51 שנים לאחר הטבעת משחתת אח"י אילת, חשף ארכיון צה"ל במשרד הביטחון מכתבים מרגשים, שכתבו תלמידים יהודים מבית הספר "יבנה" בלוס אנג'לס לשר הביטחון משה דיין, לאחר האסון שהתרחש.
ב-21 באוקטובר 1967 השתתפה אח"י אילת בסיור לאורך חופי סיני. כשהייתה כ-22 קילומטרים מפורט סעיד נורו לעברה שני טילי סטיקס מסטי"ל מצרי שהיה בפתח הנמל. הטילים שיתקו לחלוטין את מערכות ההנעה וכן פרצה שריפה בבסיס התורן. כשעה וחצי מאוחר יותר שוגרו שני טילים נוספים לעבר המשחתת הטובעת, ואלו גרמו לפיצוץ של ארגזים שבהם מקלעים. הלוחמים והחיילים נטשו את המשחתת במהירות ודקות ספורות לאחר מכן היא טבעה. באסון נהרגו 47 מלחים וקצינים, ו-91 נוספים נפצעו. היה זה האירוע הראשון בהיסטוריה שבו טרפדת הצליחה להטביע ספינת קרב בזמן מלחמה.
מי שיזם את המכתבים שנשלחו לשר הביטחון היה מחנך כיתה ו' בבית הספר, זאב הילמן, מורה ישראלי שטס ללמד בארה"ב. במכתבו הוא סיפר לדיין כי "כיתתנו ערות מאוד למתרחש בארץ". ובעקבות כך: "טיבוע אח"י 'אילת' זעזע את תלמידנו, ואחרי שיחה קצרה החליטו לתרום מחסכונותיהם כחלקם ברכישת אנייה חדשה, ולהביע את רגשותיהם ומחשבותיהם במכתבים אלייך".
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
התלמידים סיפרו על תחושותיהם בעקבות טביעת המשחתת ובנוסף צירפו כסף כתרומה, על מנת שמדינת ישראל תוכל לקנות משחתת חדשה. "אני והכיתה שלי החלטנו לאסוף כסף, לעזור לאחינו בארץ ישראל. אני שולחת כסף כדי להשתתף בקנית אנייה חדשה אשר תשמר על חופי ארצנו. אני יודעת שזה לא הרבה כסף אבל אין לי עכשיו יותר", כתבה דבורה פראו.
צילום: מיקי אסטל, ארכיון צה"ל במשרד הביטחון
שרה שפר ציינה כי היא שלחה דולר כדי לסייע לישראל. "אני ילדה בת 11 ואני רק יכולה להתפלל לשלומה של ישראל. אני גם שולחת דולר אחד אשר חסכתי, כדי לעזור לקנות אנייה חדשה", כתבה. שלום לינדרמן סיפר: "אני נותן כסף בשביל משחתת חדשה. אבל אני יודע שאני לא יכול לשלם את כל הכסף, אבל אני נותן כמה שאני יכול".
"אני שולחת כסף כדי לקנות אנייה חדשה, כי אני לא יכולה להיות חיילת", כתבה שושנה גרונברגר. כתריאל טמשפסקו ציין כי "איני יכול להילחם עמכם כי אני טרם הגעתי לגיל בר מצווה". אסתר טרק כתבה: "יש לי הרבה בני ובנות דודים בצה"ל... אבל אני ילדה בת 10.5 ואיני יכולה להילחם".
חלק מהתלמידים הביעו רצון לעלות למדינת ישראל. "אני צעיר ואני לא יכול עכשיו לעלות לארץ הקודש. אני אעלה כאשר אהיה גדול יותר", כתב חיים מנדל. שלומית אזולאי ציינה כי כבר הגיעה לישראל בעבר והיא מעוניינת לעשות זאת שוב: "אני רוצה לבוא ארצה- כבר הייתי שלוש פעמים- וללמוד באוניברסיטה בירושלים. אני אוהבת מאוד את מדינת ישראל וכאשר אגדל אני רוצה להיות אזרחית טובה בישראל".
במכתבים סיפרו התלמידים שהם עוקבים בכלי התקשורת על הנעשה בארץ, והביעו עצב על טביעת המשחתת. "כאשר שמעתי שהמלחמה התחילה רציתי לבכות. כל הזמן הקשבתי לחדשות בטלוויזיה וברדיו. קראתי גם הרבה בעיתון. תודה לאל נצחנו את השונאים אבל עכשיו טבעו אנייה שלנו והרבה בחורים שלנו טבעו", כתבה מלכה רובנר.
שר הביטחון הודה במכתב ששלח לתלמידים על הברכות ועל הסיוע הצנוע והמרגש. "מורכם, מר זאב הילמן, המציא לי את מכתביכם החביבים, הכתובים בשפתנו העברית ואת תרומותיכם הצנועות להגברת כוחו של חיל- הים הישראלי. קבלו נא, ילדים יקרים, תודתי על המכתבים ועל התרומה ועשו נא חיל בלימודיכם. שלכם בחיבה, משה דיין שר הביטחון".