מי שפתח עיתונים הבוקר, היה יכול להביע דאגה עמוקה ממצבה המדיני. "צרפת ובריטניה שוקלות החזרת שגרירהן ארצה", זעקו הכותרות הראשיות, אך מהר מאוד התברר כי מדובר בהשערה חסרת בסיס.
אני יכול לזכור כמה מקרים לאורך ההיסטוריה בהם גם בזמן מלחמה שמרו המדינות על נציגיהן אחת אצל מקבילתה. אחת מהדוגמאות הזכורות היא מלחמת איראן-עיראק, כאשר במשך שמונה השנים עדיין נשארו השגרירים בבגדד ובטהרן. מכך, ניתן להסיק שהחזרת שגריר למדינתו היא צעד מרחיק לכת, בוודאי בכל הקשור למדינות הנחשבות ידידותיות לישראל כמו צרפת ובריטניה.
אין ספק שאירופה לא אוהבת את ההחלטה הישראלית לבנות בשטחי "1E". בכלל, אירופה לא אוהבת מתנחלים ומאוד הייתה רוצה לראות מדינה פלשתינית. עדות לכך קיבלנו רק השבוע בעת ההצבעה על שדרוג המעמד הפלשתיני באו"ם והבעת תמיכה באבו מאזן.
היום, גם אני נכנס תחת הקטגוריה של "אזרח ישראלי מודאג", אבל לא בשל שיחות הנזיפה אליהן זומנו שגרירינו במספר מדינות. מה שלי מפריע, הוא הטרור וירי הטילים מעזה, הטרור המדיני של אבו מאזן ומרחב התמרון ההולך וקטן של ישראל מבחינה צבאית ומדינית. לצערי, בשתי הבחינות הללו ישראל הולכת על קרח דק שגם הוא נסדק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו