ההכרעה בקרוב: פוקר הוא לא משחק מזל?

בשיתוף ברק רום

מאת: עו”ד איתמר גלזר

פסק הדין עסק בשתי שאלות עיקריות:

• עניין התושבות של מר אמית
• אופן המיסוי של רווחיו של מר אמית

רקע

 בישראל כיום, ע”פ סעיף 224 לחוק העונשין, תשל”ז-1977 אסור לקיים משחקי מזל והימורים. ההגדרה המדויקת:

 “משחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה לפי תוצאות המשחק, והתוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת“

כמו כן, ישנו גם חוק לתיקון דיני העונשין (משחקים אסורים, הגרלות והימורים), תשכ”ד -1964 המחזק את עניין איסור קיום משחקי המזל, כאשר יש בכך רווח בכסף או בשווי כסף.

המשותף לחוקים לעיל הוא שמשחק הפוקר בכלל ומשחק ה-“טקסס הולדם” בפרט, אינו מוזכר בהם כלל, קרי, מי שהחליטו שמשחק הפוקר הוא “לא חוקי” ונכנס תחת הגדרות החוקים הינם בתי המשפט בישראל במגוון פסיקות פליליות. ההנחה הרווחת עד כה היתה כי מדובר במשחק שתוצאותיו תלויות יותר במזל מאשר ביכולת ומיומנות ולכן באופן גורף הינו נחשב כ”הימור”.

על אף שבמדינות רבות המשחק הינו חוקי ומפוקח נראה כי בישראל בתי המשפט בחרו להתעלם מהעובדה הזו ואף מעובדות מסוימות כגון:

1. מתמטיקאים הוכיחו כי אכן מדובר במשחק של יכולת והבנה הרבה יותר ממזל.

למשל חוות דעתו של פרופסור צבי גילולה מהמחלקה לסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית:

“ההסתברות של שחקן תבוני בעל כישורים אסטרטגיים לזכות בטורניר של טקסס הולדם בהתמודדות עם שחקן שאינו בעל כישורים אלה עולה בהרבה על 50%“

2. העובדה הפשוטה הנראית לעין ללא צורך בידע אקדמי: כיום בעולם (וגם בארץ) יש מספר רב של אנשים שמתפרנסים מהמשחק במשך שנים. אם מסתכלים על רף הזכיות שלהם רואים בבירור שבסוף כל שנה הם מרוויחים (חלקם מרוויחים אף מיליונים) כך שנשאלות השאלות:

• אם מדובר במשחק של מזל, האם האנשים הללו הם אנשים “ברי מזל” כל כך שבאופן קבוע הם מרוויחים (למה הם לא ממלאים לוטו אם “אלילת המזל” לצידם באופן קבוע וגורף?)
• האם אי פעם מישהו שמע את המונח “שחקן רולטה מקצועי”? כנראה שלא, אבל האם שמעתם את המונח “שחקן פוקר מקצועי”?

כאמור לעיל, בתי המשפט החליטו להתייחס למשחק הפוקר על שלל סוגיו כ “משחק בודד” ולכן אין לייחס כל חשיבות לסטטיסטיקה ומיומנות.

כיום ישנן מספר רב של סגנונות למשחק הפוקר, כאשר הפופולרית שבהן הינה טורניר מרובה-משתתפים בו השחקן מתיישב בשולחן ביחד עם עוד משתתפים ומנסה להדיח את השחקנים המתחרים בזה אחר זה עד אשר מגיעים ל”שולחן הגמר” בו נמצאים בדרך כלל 9 השחקנים שהצליחו לשרוד והם מתחרים ביניהם על הזכייה במקום הראשון. טורניר פוקר יכול להימשך החל ממספר שעות וכלה במספר ימי משחק. טורניר האירוע המרכזי של אליפות העולם בפוקר, המתקיים מדי שנה בלאס-וגאס, נפרס על-פני 10 ימי משחק רצופים.

ברוב הטורנירים, אין צורך לסיים במקום הראשון על מנת להרוויח כסף או פרסים ובהתאם לגודל הטורניר וכמות המשתתפים, ניתן לסיים גם במקומות נמוכים יותר ולהרוויח. לרוב כ-12% מכלל המשתתפים בטורניר זוכים בפרס כספי או שווה-ערך כספי כלשהו.

מלבד טורנירים ישנו סגנון משחק נוסף אשר מכונה “קאש” (מזומן) בו האדם מתיישב לשולחן ומשחק לרוב כנגד אותם אנשים כל הערב. במידה והשחקן מפסיד, הוא יכול לקנות מחדש את השתתפותו כל הערב בכל זמן נתון. משחקים כאלה נערכים בדרך כלל מספר שעות בודדות.

בין אם אתה משחק בטורניר או ב”קאש”, זה אף פעם לא “משחקון בודד”, כלומר יד פוקר בודדת. אותם אנשים שנוסעים לטורנירים (ולפעמים משחקם במשחקי “קאש” על הדרך) ברחבי העולם (ואף בארץ באופן מחתרתי) אינם בהכרח מוגדרים כ-“שחקנים מקצועיים”, אך המשותף לכולם הוא הכמות הרבה של המשחקונים (ידי הפוקר) בהם הם משתתפים. בין אם הם שחקנים חובבים או שחקנים המנסים להתפרנס מהמשחק, כלל שחקני הפוקר משחקים מאות אם לא אלפי ועשרות אלפי ידי פוקר בשנה.

וכאן אנו חוזרים לפסק הדין המדובר. נתייחס לעניין אופן המיסוי בו בחר ביהמ”ש העליון הנכבד למסות את רווחיו של מר אמית. ביהמ”ש פסק כי יש למסות את רווחיו של מר אמית כרווחים ממשלח יד ע”פ סעיף 2 (1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] ולא לפי סעיף 2 א כהכנסה מהגרלות והימורים.

בפסיקה ביהמ”ש התאמץ להפריד ולהדגיש כי דיני המס שונים מהדין הפלילי כדבריו של כבוד השופט הנדל:

“תכליות דיני המס שונות הן מתכליות הדין הפלילי. זאת בפרט כאשר עסקינן בעבירות הנוגעות למשחקים אסורים. המחוקק אסר על “משחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה לפי תוצאות המשחק, והתוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת” (סעיף 224 לחוק העונשין), מתכליות שונות מאלו שבגינן נקבע סעיף 2א לפקודה, הקובע חיוב במס בגין הכנסות שהופקו “בהימורים, בהגרלות או בפעילות נושאת פרסים”. בעוד שתכליות העבירה הפלילית עוסקות בהכרה בהתמכרות אפשרית למשחקי הימורים וגורל, וברצון להסדיר משחקים אלו ולפקח עליהם - תכליות המיסוי של הכנסות מהימורים, הגרלות ופרסים, שונות הן. נדמה שתכליתו של סעיף 2א בעיקרה היא להכניס אל בסיס המס בישראל, גם הכנסות מקריות מהימורים, הגרלות ופרסים, אשר לא בהכרח חויבו במס בעבר. ויוזכר כי ישנם הימורים והגרלות אשר מותרים על פי דין, וזאת מכוח סעיף 231 לחוק העונשין המאפשר מתן היתר לכאלו.“

ניתן לראות כי ביהמ”ש מנסה להימנע ככל האפשר מהשאלה האם מדובר במשחק של מזל או יכולת, האם אכן מדובר בעבריה פלילית או לא.

אולם, בהמשך פסק הדין, כבוד השופטת וילנר טוענת:

“בית משפט זה טרם התייחס באופן ממשי לסוגיית סיווגו של משחק הפוקר במשפט הפלילי (למעט ברע”פ 01/7761 אלקן נ’ מדינת ישראל (2001.11.26 (במסגרתו לא מוצה הדיון בשאלה גופה), ונדמה לי כי הנושא טרם לובן עד תום. זאת, בין היתר, בשים לב לשאלות - שהן גם שאלות שבמומחיות - שטרם הוכרעו, האם אכן קיים יחס שונה בין השפעת היכולת לבין השפעת הגורל, על תוצאות המשחק הבודד – אל מול תוצאות רצף משחקים, כמו גם, האם היחס האמור שונה בייחס לשחקן החובבן אל מול השחקן המקצועי. שאלות חשובות ומעניינות שבוודאי עוד ידובר בהן.“

מכאן ניתן ללמוד שביהמ”ש מתחיל להבין שהשאלה הגדולה “מזל או יכולת” טרם לובנה ונפתרה במערכת המשפט הישראלי וצריכה דיון מעמיק יותר. הדבר פותח דלת לכמות לא מבוטלת של חובבי ושחקני פוקר בארץ אשר עד כה חששו מאיימת הדין ונראה שאוזניו של ביהמ”ש “נפתחו” וכעת הגיעה השעה להעלות ולדון לעומק בסוגיות הללו בתקווה שניתן יהיה לייצר אסדרה וחוקיות לתחום הפוקר בישראל.

כבוד השופטת וילנר אף ביקרה את ההחלטות הקודמות בנושא:

“הפסיקה הפלילית המעטה אשר התייחסה לשאלת סיווגו של משחק הפוקר, על גווניו השונים, עסקה בעיקר במשחק הפוקר הבודד, להבחין מרצף משחקים ומטורנירים בהם משתתפים שחקנים מקצוענים. בפסיקה זו צוין במספר הזדמנויות כי במשחק הפוקר הבודד בו - כך נקבע - עוסק סעיף 224 לחוק העונשין (קביעה שלטעמי אינה נקיה מספקות), חלקו היחסי של הגורל בהשפעה על תוצאות המשחק גדול יותר מאשר חלקן של ההבנה או היכולת. לצד זאת, הוער כי יחס זה עשוי להשתנות ברצף משחקים ובטורנירים כך שחלקן היחסי של היכולת ושל ההבנה בהשפעה על תוצאות המשחקים יגבר. פסקי הדין האמורים לא ייחסו לאפשרות זו חשיבות מעשית”

אני סבור שפסיקתה של כבוד השופטת וילנר מדגישה וממחישה את הלקונה והפערים שיש כיום בין המצב הקיים בחברה הישראלית בו משחק הפוקר נהפך לדבר שבשגרה לבין החוק והפסיקה בנושא. מאות אלפי ישראלים משחקים, בין אם בחו”ל ובין אם מדובר במשחק “חברי” בבתים בסופי שבוע ומדובר בנורמה חברתית מוכרת וידועה. למעשה לפי המצב הקיים, קיימים היום בישראל מאות אלפי “עבריינים” אשר עוברים על החוק מידי שבוע ומשחקים את המשחק שכאמור הינו חוקי ומוסדר בהרבה מאד מדינות בעולם.

סוף דבר

מדובר בסנונית הראשונה של ההתפכחות במערכת המשפט ובחברה הישראלית, הדרך עוד ארוכה אך נראה שהמציאות מתחילה לחלחל לכותלי ביהמ”ש ונראה כי לא יהיה מנוס ובקרוב מאוד בית המשפט יהיה חייב להתמודד עם שאלת המזל/יכולת ועם העובדות ולהכריע. כמו כן, ראוי כי המחוקק יתייחס לסוגיה ו”ירים את הכפפה” על מנת לקדם הצעת חוק אשר תסדיר את המשחק הפופולרי. לא ניתן יותר לעצום עיניים ולהתעלם מהמציאות והגיעה השעה שמדינת ישראל תתערב בסוגיה כי בסופו של יום, החוקים נועדו על מנת להסדיר את הנורמות החברתיות ולא על מנת לגרום עוול למאות אלפי אזרחים שכל חטאם הוא אהבה למשחק הקלפים הפופולרי בעולם.

יודגש כי הפתרון הינו אסדרה ופיקוח ולא ליגליזציה מלאה שתאפשר לכל אחד לעשות ככל העולה על רוחו, בדיוק כמו בכל תחום אחר אשר כולל סכנת התמכרות והפסד כספים כמו בבורסה למשל.

• הכותב הינו עורך דין איתמר גלזר, שותף בכיר במשרד עורכי דין KSG

(קרמר, שחורי, גלזר) העוסק ברגולציה פיננסית, עסקים, נדל”ן ופלילי.

בשיתוף ברק רום