חופשת הקיץ כבר כמעט נשכחה, גם החגים מאחורינו, והחזרה לשגרה מהירה וחלקה מתמיד. אבל אם גם אתם כבר התחלתם להתגעגע שוב לקצת חו"ל, הנה כמה טעימות שיביאו את חוויית החופשה עד הבית.
בדרך כלל אנחנו, הישראלים, נוטים לגלות פטריוטיות בכל מה שקשור לתפריט היין שלנו, אבל אי אפשר להתעלם מכך שיבוא היין לארץ הולך וגדל, והיצע היינות שעושים עלייה הולך ומתפתח. יינות קליפורניים, אוסטרליים, צרפתיים, ספרדיים ואחרים זמינים כמעט בכל מרכול, שלא לומר במסעדות. הנה כמה דוגמאות שוות.
היינות של משפחת דויד (סבתא רבתא של הבעלים היתה יהודייה, ומכאן השם), בעלי יקב בוטיק (מייצרים כ־150 אלף בקבוקים לבציר) הממוקם בדרום עמק הרון הצרפתי, לא הרחק מאביניון - הם יינות נגישים, אלגנטיים ונעימים מאוד לשתייה. לפני יותר מחצי יובל רכש אבי המשפחה את היקב, ומאז הם מייצרים יינות נגישים ופירותיים, חמצמצים ולא כבדים, כמיטב הסגנון של עמק הרון, תוך הקפדה על כללים אורגניים וטבעוניים. אשתו היהודייה של פרדריק, הבן המנהל את היקב ומשמש היינן שלו, עוררה בו סקרנות דתית מצד אחד והזדמנות עסקית מצד אחר. הוא יצר קשר עם גורמים בקהילה היהודית בפריז והחל לייצר ביקב ליין מצומצם של יינות כשרים. עם השנים הלך הליין וגדל, עד שכיום רוב יינות היקב נושאים בגאווה את סימני הכשרות ונמכרים בכל העולם, לאו דווקא לשוק הכשר.
יקב "דויד" // צילום: יקב דויד
יקב צרפתי מסקרן אחר הוא "דומיין דה כריסטיה", אשר נוסד לפני כ־70 שנה על ידי אטיין גרנאון וממוקם לא רחוק בכפר קורטזון (Courthezon) הסמוך לשאטונף דו פאפ המפורסם (מדרום־מזרח לאורנז'). בעת היווסדו כלל ה"דומיין" שני דונמים של ענבי גרנאש בלבד, אשר גדלו משמעותית כאשר הבן, אלן, נכנס ליקב בשנת 1963 ונטע זנים נוספים דוגמת סירה ומורבדר. כיום כוללת האחוזה, שכבר מנוהלת על ידי בני הדור השלישי, כ־580 דונם כרמים, מתוכם כשליש בשאטונף דו פאפ. כרם נוסף של היקב, המשתרע על פני כ־200 דונם, נמצא ומסווג כ"קוט דו רון" (AOC) ומתאפיין בשכבת חלוקי נחל האוגרים את חום השמש ביום וממשיכים לשחרר אותו אל הגפנים גם בלילות הקרים והארוכים, מה שמאפשר לגפנים ליהנות מהבשלה אופטימלית. היקב, השומר על שיטות ייצור מסורתיות, גילה לאחרונה את השוק הכשר והחל לייצר כמה יינות כשרים (את הרוזה המצוין שלהם כבר סקרנו כאן לפני כמה חודשים).
Baptiste Grangeon, הבעלים של "דומיין דה כריסטיה" // צילום: יח"צ
גם השכנה ממערב, מתברר, זוכה לעדנה בכל הקשור לייצור יין כשר. הרכבת ליקב הקטלאני של מויזס כהן, "קלו מסורה" - ככל הנראה היקב היהודי הראשון על אדמת ספרד מאז הגירוש הגדול בשנת 1492 - נתקעה באמצע הדרך באמצע שום מקום. אחרי שעה, כשבחוץ כבר החשיך וגשם התחיל לרדת בחוזקה, חולצת הטי־שירט שלגופי לא בישרה טוב, אבל לא היה לי כל כך מה לעשות. רק אחרי שעתיים נוספות של המתנה בקרון, שאיש מנוסעיו לא הבין מילה באנגלית, לרבות נהג הקטר, התחלנו לזוז תוך שהרכבת מדלגת על כמה תחנות. פתאום שוב נעצרה ומישהו זרק: "זו תחנת MARCA-FALSET". בשבריר שנייה קלטתי שזו התחנה שלי וחמקתי החוצה אל הגשם השוטף. שלוש דקות לאחר מכן, רטוב ורועד מקור, נאספתי על ידי מויזס, ולאחר עוד דקתיים כבר היינו באחוזה המופלאה שלו, שבה הוא מייצר את יין הדגל "קלו מסורה", מנסים להתחמם על ידי פונצ'ו צ'יליאני וכמובן יין.
יקב "קלו מסורה" // צילום: David Silverman/DPSimages
המבטא הצרפתי שלו מסגיר כי הוא איננו ספרדי "מקורי". הוא נולד בקזבלנקה, עלה לישראל לבדו בצעירותו והשלים שלושה תארים בהנדסת חקלאות בטכניון. הצעת עבודה ממכון החקלאות הלאומי של קטלוניה הביאה אותו להגר לשם ולהקים במקום את המקבילה הספרדית של מכון וולקני. בין לבין הקים חברת ייעוץ חקלאית, ובזמן שנותר הוא גם מספיק לייצר קצת יין ספרדי כשר למהדרין, המשווק בעיקר לגויים. כמה זה קצת? בואו נגיד שחוץ מ"קלו מסורה" שנמצא בבעלותו, הוא מייצר תחת השם "ELVI WINES" סדרות כשרות של יינות ספרדיים טיפיקליים בעוד חמישה יקבים הממוקמים באזורים שונים בספרד - ריוחה, פריורט, מונסנט, לה־מנשה ועוד, כאשר לכל אחד מהם הייחודיות האזורית שלו. טעמנו באותו לילה יינות כמעט מכל הפורטפוליו שלו, וכל בקבוק ייצג נאמנה את הטרואר האזורי הייחודי שבו גדלו הענבים.
אז נכון שיש לנו גאווה ביין הישראלי, אבל לפעמים מותר ליהנות קצת גם מתוצרת חו"ל.
מבחן הלגימה
קוט די רון אדום 2016, יקב דויד
ממסך מזני הענבים המובילים בעמק הרון - סירה, גרנאש־נואר ומורבדר. הוא התיישן כשנה בחביות וניחן בצבע היין אדום־שחור, כהה ומבריק. יש לו ארומת פטל אדום ואוכמניות, וניל, אדמתיות טובה ומעט בשר חרוך. הגוף שלו בינוני אך עסיסי והוא בעל סיומת רכה. הפתעה נעימה בבקבוק.
מחיר מומלץ: 65 שקלים
קוט די רון 2017, כריסטיה קולקשן
על טהרת הגרנאש, ללא יישון בחביות עץ אלא במכלי בטון, אולד־סקול. כמיטב המסורת הצרפתית, היין מדיף לצד פירותיות אדמדמה גם מעט טחב אפלולי (ברט), שמתפוגג לאחר כחצי שעה בכוס אך מעניק לו אפיל עמוק ואותנטי. הוא ממלא את חלל הפה בעושר טעמים אף שהמרקם שלו קליל והוא נלגם בכמויות. יופי של יין.
מחיר: 75 שקלים
בציר ביקב "קלו מסורה" // David Silverman/DPSimages
הרנזה ריוחה, סמי, 2016 ELVI WINES
מיוצר מענבי טמפרניו בתוספת קלה של 10% ענבי גרסיאנו (זן ענבים מקומי וחומצי במיוחד). האסוציאציה העולה מהטעימה ייחודית - פירות אדומים ובוסריים משהו, דשא קצוץ ואספרגוס. גוף היין קל ופירותי והוא מתאים לשתייה לא מחייבת. שונה ומקסים.
מחיר מומלץ: 60 שקלים
קלו מסורה 2014, יקב קלו מסורה
יין הדגל של היקב שמחציתו ענבי קריניאן מגפנים בוגרות מאוד (100 שנה!), 30% גרנאש והיתר סירה עם נגיעת מקבאו - זן לבן מקומי מכרם בן 80 שנה. שנה ושליש של שכשוך בחביות אלון הניבו יין בצבע כהה ועמוק, באף עולים ניחוחות פירות יער אדומים ושחורים לצד אדמה רטובה. המרקם עשיר וקטיפתי ואלגנטי מאוד. בכל שנה מוחבא בתווית פסוק שונה מן המקורות. נסו גם אתם למצוא אותו.
מחיר: 270 שקלים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו