הקרב נגמר, עכשיו הגיע תור הלקחים

שבעה ימים "רתחו ימי הלהבות והשתרבבו לשונות האש", ועתה צפויה הדממה שלאחר הלחימה. הכל נכתב ונותח במהלך מבצע "עמוד ענן". בסיומו הפגינו הפלשתינים בעזה כאילו חמאס ניצח. גם מפגינים ישראלים בשדרות טענו שחמאס ניצח. כמו התקשורת בעזה וחלק מעמיתיה בישראל.

קשה במצב זה להיות ישראלי, אבל עדיף. רק שהפלשתינים במין הונאה עצמית מהלכים-מועדים בין איי החורבות - וזועקים "ניצחנו", מה שמונע מהם להפנים את עוצמת המכה שספג שלטון הטרור ברצועה.

סיבוב המלחמה הבא מתחיל ברגע שבו מסתיים קודמו העכשווי. במצב זה נותרו עדיין תהיות ותובנות:

• הציבור שוקע עתה במערכת בחירות, אבל הממשלה חייבת לעסוק בחסימת נתיב ההברחות ממצרים לעזה. לפי בכירים בצה"ל מדובר "ב-14 קילומטרים מצ'וקמקים" שעליה לחסום כדי שהגראדים והפאג'רים לא יחזרו לרצועה. מדוע שמוחמד מורסי יריב על כך עם בכירי אחיו המוסלמים במימשלו של איסמעיל הנייה? להערכתם, מפני שהוא מגיע לוושינגטון עם מעטפה ריקה ורוצה למלא אותה בדולרים, ומודעות מיידית עמוקה לכך עשויה לבנות את ההתניה האמריקנית. בבחינת יעד מדיני: יש גראדים, אין כסף.

• לפי פרשן ערוץ 2, אמנון אברמוביץ', מורסי יצא מן המערכה כמבוגר האחראי, וישראל וחמאס במעמד נחות של סוררים. זו הסתכלות אפשרית אחת. ההסתכלות האחרת היא שמצרים אשר החלה את דרכה בסכסוך לאורך הגדר בעזה כשותפה-אחות לדמגוגיה של חמאס - סיימה עם מחויבות בינלאומית לריסון ולמיתון ולתיווך, ועם ניצני מחלוקת עם הנייה.

• לישראל הישג מדיני דרמטי, שבהכותה קשות את עזה לא איבדה את התמיכה הבינלאומית. אך אין ארוחות חינם. הידברות מזורזת עם אבו מאזן מידפקת על דלתו של בנימין נתניהו ולא תוכל להמתין מעבר ליום הבחירות ב-22 בינואר. לא רק מפני שחלק מהשותפים לקואליציה הבאה יתבעו זאת, אלא כיוון שברק אובאמה התחייב על כך לפני הפלשתינים והמצרים, ויבקש מישראל את התמורה לאהדתו במהלך שמונת ימי הלחימה.

• האופטימיסטים בבכירי צה"ל - והם לא בהכרח הרוב בצמרת הצבאית - מעריכים כי הרגיעה תימשך עד עשרה חודשים, וכנראה פחות. בסיבוב הבא, השלישי במניין בתוך עשור, שוב לא תוכל ישראל לצאת למערכה טקטית מוצלחת בלבד. להפך, נראה כי במהלך מערכת הבחירות הקרובה ייאלצו נתניהו ואהוד ברק - ואביגדור ליברמן לא יפגר אחריהם - להתחייב כי הסיבוב הבא יהיה אסטרטגי ויכלול השתלטות על הרצועה. לכך נחוצה ממשלת אחדות. לפיכך העבודה תמצא איכשהו את דרכה לקואליציה, ויש לכך משמעויות פוליטיות וכלכליות-חברתיות רבות.

• לא מספיק להעריך שחמאס ייגרר בסופו של דבר לחידוש הטרור לאחר קטטה ממושכת עם הג'יהאד האיסלאמי הנהנה מגיבוי כספי וארגוני מאיראן. הערכה לאומית כזאת מחייבת להורות כבר עתה למשרד החוץ להסביר בעולם כולו כי לישראל אין מרווח סבלנות, וכי חייליה יצעדו לעבר הרצועה כבר בהישמע "צבע אדום" הראשון.

• החיסול הממוקד של ראשי הטרור הוא חלק מהמערכה. בהעמידם פנים שניצחו, החלו ראשי חמאס להשכיח מהתודעה את אחמד ג'עברי ומרעיו, שאינם עוד בין החיים. בחודשים שנותרו עד לסיבוב הבא, תצטרך הממשלה אשר תורכב אחרי הבחירות להשיב מבעוד מועד לשאלה אם בפעם הבאה יש לכלול בהגדרת ראשי הטרור גם את ראשי המימשל האזרחי בעזה כאיסמעיל הנייה.

• התנגדותם של ד"ר יובל שטייניץ ואנשי האוצר לייצור מהיר ולהצבה של כ-10 ואולי 13 כיפות ברזל - עברה מן העולם. אין להם סיכוי שהסתייגותם תזכה אפילו בשימוע ציבורי. זהו שינוי מהותי בתקציב הביטחון, בעיקר כיוון שארה"ב תוסיף לממן את המוצר. ישראל מצידה תיאלץ להשקיע בו כפליים, הן בשיפור ביצועיו המעולים מ-90 לעבר 100 אחוזים, הן בהגנה על סוד הנוסחה הסודית של הפעלתו. כן גם ההשקעה הכספית המתייקרת במערך המודיעין והשב"כ המתחדש.

• האויב הגדול נותר בטהרן. צה"ל נלחם השבוע בשלוחו, בזנבו. אם מערכת טילי החץ, שתקדם את פני ה"שיהאב", מוצלחת מכיפת הברזל - כי אז הערכתו של אהוד ברק שלחימה כזאת תגבה חיים של כ-500 ישראלים בלבד נראית סבירה. אולי אפילו פחות.

עכשיו הקרב נגמר. הפסקה קצרה או בינונית, וחוזרים.

מועמדי שלטון החוק

המפלגות הגדולות - הליכוד והעבודה - מקיימות בשבוע הבא בחירות מקדימות, פריימריז. אף שמעודי לא התפקדתי למפלגה, ברגעים כאלה יש לי תחושת החמצה. ידוע למי בדיוק הייתי מצביע בשתיהן. ובכל זאת, חסרה לי עזות המצח לנצל את הבמה הזו לטובת המועמדת או המועמד הנראים לי.

בהנחה כי בכל מקרה מדובר בבחירה ציונית המזדהה עם היות ישראל יהודית ודמוקרטית, ראוי להערכתי להציע שני קריטריונים: לבחור במועמד שדעותיו קרובות ללב חבר המפלגה הבוחר, אבל לא רק בכאלה. שתי מפלגות כה גדולות צריכות ייצוג מאוזן ומגוון בכנסת.

הקריטריון האחר הוא לבחור רק במי שתומך בשלטון החוק באורח חד-משמעי. בלי "אבל" ו"אם כי" ו"אמנם". בחירה קלה. ממילא מספר המועמדים העונה לקריטריון זה מצומצם.

בין נורא לנורא הוד

אף שבמרוצת 20 השנים שחלפו מאז אסון צאלים ב' אספתי את הרוב המכריע של העובדות על האימון שבו נהרגו חמישה מלוחמי סיירת מטכ"ל, לא יכולתי להניח מידי את ספרו של עמרי אסנהיים הדן בפרשה מכוננת זו. "צאלים - הטראומה של סיירת מטכ"ל" - שימש תחקיר לשתי כתבות של ד"ר אילנה דיין ב"עובדה".

על ההיבט המרכזי של הספר - אם ישראל נכנעת לתסריט ה"אי אפשר מראש" או מותחת שריר ומנסה את הבלתי אפשרי, ולרוב גם מבצעת אותו - כתבתי כאן לפני שבוע בהסתמך על הפרק בטלוויזיה. חילוץ נוסעי מטוס סבנה מידי המחבלים והצלת חטופי אנטבה והפצצת הכור הגרעיני בעיראק - ובעצם גם הקמת הכור הגרעיני בדימונה - שייכים לאסכולה שמנסה ומתמודדת עם ה"בלתי אפשרי" ומוותרת רק במקרים נדירים, ובדוחק. היא נחוצה במדינה המתקיימת כ"ווילה בג'ונגל", כלשונו של אהוד ברק.

"שיח אטד" נפל קורבן לגורל. מי היה מעלה בדעתו כי הלוחמים המיומנים בצה"ל ישגו בכללי הבטיחות הבסיסיים ביותר הנדרשים בשימוש בכלי נשק, ויירו על חבריהם במהלך אימון מכריע. בכך נמחקה הכוונה לחסל את סדאם חוסיין. אמנם אמנון ליפקין-שחק סבור כי יצחק רבין לא היה מאשר את המבצע, אבל איני משוכנע. רבין הסתייג גם מלהיטותו של שמעון פרס לשלוח את העידית שבלוחמי צה"ל לאנטבה שבאוגנדה - ושינה את דעתו. הסיכון בעיראק היה קטן יותר. בוודאי בנוגע להיקף הכוחות שישוגרו למרחקים.

אלמלא אותה תקלה היתה נחסכת מהעולם מלחמת עיראק השנייה, שעלתה בחיי רבבות ובמיליארדי דולרים, ובעיקר בשחיקת מעמדה של ארה"ב.

למקרא הספר הבנתי טוב מבעבר כי מה שאירע בגבעות הצחיחות בנגב מבטא יותר מכך. התנהלות בכירים וזוטרים ושכולים בצאלים ב' היא מיקרוקוסמוס של יצרים וקנאה וריעות ומסירות והתמדה ותככים ואנוכיות ודבקות במשימה ו"יצר לב האדם רע מנעוריו" ו"אדם קרוב אצל עצמו", ועדויות שקר ויגון שמסרב להידחק אל האופק. שם נעקרו נורמות והתהפכו. בצאלים החלו פרקליטים לתפוס את מקום המפקדים בשדה הקרב עד "עמוד ענן" ועד בכלל. מאז יש זילות של מילים. את מקומן תפסו פרוטוקולים, שמשמשים לסחיטה.

אם נכונה עדותו של שמעון שבס כי יצחק רבין היפנה עורף לאהוד ברק והתחרט על הגיבוי שהעניק לרמטכ"ל לבדוק את אפשרות חיסולו של סדאם חוסיין - כי אז סוף העולם של הפרשה הפך לנגע בצמרת. מפקד אחז בגרון רעהו.

ספרו של אסנהיים יכול לשמש בסיס ליצירה רב-תחומית של משוררים וסופרים ופסיכולוגים ופילוסופים; יצירה מאת כל מי שעשוי ללוש ביד אמן מקצועית את דמויותיהם של רבין וברק ואמנון ליפקין-שחק ועמירם לוין ואורי שגיא ודורון קמפל ודורון אביטל וחמישה זוגות של הורים שכולים. כמעט דרמה שייקספירית, כמו הקשר המשולש של ברק ולוין ושגיא המוכנים ליטול על עצמם סיכון של מוות זה למען זה, ואינם יכולים לחיות זה עם זה.

ב"להיות או לא להיות" הזה היה רגע כמעט קולנועי דרמטי ביותר. הרוגי סיירת מטכ"ל ופצועיה היו מוטלים בחול ורבים רצו אליהם, ורק הרמטכ"ל ברק וסגנו ליפקין-שחק נותרו על עומדם. אחד הפצועים זעק לברק שיעשה משהו, אבל זה נותר בשרעפיו. עמד שלוב זרוע והתבונן.

לפי עדותו חשב כיצד להציל את המבצע. לפי יריביו הירהר מה ייגרם לקריירה שלו. הוא אמר כי היו שם רופאים וחובשים מיומנים ממנו. שכן כבר שנים רבות לא חבש איש. הם האשימו אותו בחוסר אנושיות, באינסטינקט פגום, וטענו כי "אהוד ברח" לפני פינוי הפצועים. זה לא נכון. הוא לא עזב את השטח בטרם כולם היו על המסוק מיוצבים להעברה לבית החולים. אבל אסנהיים כותב נכון כי אילו נקלע שוב למצב דומה, היה ניגש אל הפצועים גם אם עזרתו אינה חשובה. זה הלקח מהביקורת שספג.

מאז האסון הירהרתי ברגעים ההם פעמים רבות. לעיתים סברתי כי מדובר בחוסר רגישות אנושית. לעיתים שזו שליטה עצמית עילאית. כיצד יכול היה שלא לגשת? וכיצד מצא בעצמו כוחות ויכולת לחשוב ברגעים שבהם פולחות זעקות כאב את האוויר מה נכון וחשוב עתה למבצע המתוכנן.

לפי אסנהיים אמר פעם משה דיין - חכם שהגיע להישגים נדירים וגם לכישלונות לא מעטים - כי ברק עושה כנראה הונאה לבאים איתו במגע מפני שהוא כה משכנע ומוצלח שזהToo Good To Be True. לעיתים הרגע ההוא בצאלים נראה לי נורא. לעיתים דווקא נורא הוד.

דוגמנית הטוויטר

דוגמנית העל בר רפאלי צייצה בטוויטר שלה משהו שהכעיס ישראלים שונים. היא נראתה להם אחת שמעמידה את עצמה במקומו של האו"ם - ניטרלית ואוהדת את ישראל ואת הפלשתינים בעזה גם יחד. מייד קמו עליה טוקבקיסטים רבים. אפשר להבין מדוע, אם כי אפשר גם לחיות עם הניסוח שלה. הומני, כאילו - כשהמילה "כאילו" היא במובן הרווח בשפתם של צעירים, מילא.

הזכירו לה כי נישאה בנישואים פיקטיביים כדי לא לשרת בצה"ל. זה מרגיז, אבל ידוע זה זמן, ומדוע להזכיר לה דווקא עתה? עכשיו הוסיפו הטוקבקיסטים שהיא גם הקימה חברה בחו"ל כדי לא לשלם מסים בארץ. כולי תקווה שזה לא נכון. אך אם כן - כמה אכזבות אפשר לספוג מסלב אחת, תהיה מוצלחת ככל שתהיה-

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו