"אני צייד", היה הדבר הראשון שטל רוסו סיפר על עצמו לפני הגיוס לצה"ל. 34 שנים חלפו מאז התייצב הנער הצעיר מקיבוץ חולתה שבגליל העליון בגיבוש ליחידת שלדג. שם, על חולות וינגייט, בזמן שחבריו הסתבכו בתפעול רובי עוזי פשוטים, רוסו פירק והרכיב מקלעי מאג ללא קושי. מפקדיו התקשו להסתיר את התפעלותם, והוא הסביר להם בתמימות: "אני רגיל לדברים האלה מהבית, כי אני אוהב לצאת לצוד".
היום, בשלהי 2012, האלוף רוסו מחזיק על הכתפיים את ביטחון הדרום, והיה בין הדוחפים העיקריים בצה"ל בעד היציאה לפעולה שתשנה את המציאות בדרום הארץ. כאיש האמון על הגיזרה הוא הזהיר שהצבא מצליח פחות ופחות לתת ביטחון לאזרחים, והסכנה הנשקפת לחיילים הולכת וגדלה.
מפקד פיקוד הדרום לא ממש עצם עין בעשרת הימים האחרונים. לפיקוד בראשותו היה חלק מרכזי בגיבוש התוכניות האופרטיביות ובהכנת הכוחות לפעולה. לא רק סביב המכה הפותחת - חיסולו של אחמד ג'עברי ותקיפת מערך טילי הפאג'ר של חמאס; אלא בעיקר למה שקרה מאז. רוסו נע הלוך ושוב על הציר שבין בסיס הפיקוד בבאר שבע, מפקדת אוגדת עזה הסמוכה לרצועה, שטחי הכינוס של המילואימניקים בגיזרה ובסיס האימונים בצאלים. "אני ערכה לקבלת החלטות", הגדיר את עצמו פעם.
כשהמצב יתייצב, התותחים ישתקו והמוזות ישובו לרעום, יחל רוסו לעסוק בעתידו הפרטי. בעוד חודשים ספורים הוא צפוי לסיים את תפקידו בפיקוד הדרום. האלוף היחיד בצה"ל שמעולם לא עבר קורס קצינים נחשב לאחד משלושת המועמדים הבולטים לתפקיד סגן הרמטכ"ל. השניים האחרים, האלופים גדי אייזנקוט ואבי מזרחי, כבר היו בראיונות אצל שר הביטחון. הפגישה עם רוסו נדחתה בגלל היציאה למבצע בדרום.
גורמי צבא בכירים יודעים להעריך כי אם רוסו לא יקבל את התפקיד הנכסף, הוא יפרוש בחודשים הקרובים מצה"ל - לא בפעם הראשונה, אבל כנראה שבפעם האחרונה. האלוף עצמו, מספרים מקורביו, לא מעוניין להתמודד ראש בראש מול חברו הטוב אייזנקוט. ייתכן שאף יסיר את מועמדותו אם יבין שזה המצב.
המאצ'ו הישראלי הטיפוסי
טל רוסו נולד ב-1959, לאם שהיתה בפלמ"ח ולאב ששירת בתפקידי ביטחון שונים. הוריו נפרדו כשהיה בן 11. ללמוד הוא לא ממש למד, אבל כנער היה כדורסלן מצטיין, ועד היום מדברים עליו כעל "הבטחה שלא התממשה" בתחום הזה. הוא היה קומונר במחנות העולים בקריית ביאליק; לאחד מחניכיו קראו אביב כוכבי - כיום הוא משרת לצידו, כראש אמ"ן.
רוסו, 187 סנטימטרים, הוא המאצ'ו הישראלי הטיפוסי. מפקדיו, עמיתיו ופקודיו נהגו לכנותו "רמבו", ואגדות אורבניות נרקמו סביב חוסנו הגופני. אלא שהאנשים שמספרים אותן נשבעים שהן אמת לאמיתה. באחד המקרים נוצר תקר בגלגל של אחד הג'יפים בשלדג, ובמקום לא היה "ג'ק". רוסו, כך על פי העדים, הרים בעצמו את הרכב, והחזיק אותו עד שהפנצ'ר תוקן. "יש לנו תמונה שלו עושה את זה", מתעקש אחד מחבריו.
"הוא יכול להישמע לפעמים לא מהוקצע, אבל הוא יודע לגעת באנשים", מספר קצין ששירת תחת פיקודו. "הפקודים שלו תמיד מסתכלים עליו בהערצה - וזה לא משנה בכלל אם מדובר בטירונים או במג"דים".
שמו החל ללכת לפניו כבר כשהיה כטוראי צעיר. עפר פדן, המפקד שלו בגיבוש ובטירונות היחידה בשלדג, מספר כי "בזמן ששאר החבר'ה היו שבורים, לא הצליחו לתפקד והגיעו לקצה גבול היכולת, רוסו תמיד דיבר ברוגע וביצע משימות לא הגיוניות. פעם שלחנו את החיילים להסתוו-ת יחידים. למרות הממדים שלו, הוא היחיד שהצליח". תמיר גל, אחד המ"כים של רוסו בטירונות בשלדג, אמר בימים ההם לאחד מחבריו: "בוא'נה, זה עוד יהיה רמטכ"ל".
הנקודה הכי משמעותית בקריירה הצבאית של רוסו נרשמה דווקא במקום שבו לא היה - בה"ד 1. באופן לא רגיל הוא מונה למפקד צוות בשלדג כבר כשהיה חייל סדיר בדרגת סמ"ר, אף שהמשבצת היתה שמורה לקצין. לקורס הקצינים סירב לצאת, וב-1981 השתחרר ויצא לאזרחות.
פדן הבין כבר אז שצה"ל מפספס טאלנט. "דיברנו בינינו ביחידה שהוא מבוזבז. הוא תמיד היה זה שסוחב את כלי הנשק של כולם. ניסינו לא פעם לשבור אותו, אבל זה היה בלתי אפשרי. כשהשתחרר אמרנו שהוא היה יכול לטפס בסולם הדרגות ולהגיע לגדולות. הוא הלך לעבוד בספריית וידיאו, ולא ממש מצא את עצמו".
"החיילים היו פורעי חוק"
במלחמת לבנון הראשונה חזר רוסו לשלדג והוביל מבצעים הרואיים רבים. אחד מהם התרחש במרכז ביירות ב-1982, כשהוטלה עליו משימה לכבוש את מבנה המוזיאון, שממנו נורתה אש בלתי פוסקת לעבר כוחותינו. עשרות מחבלים התבצרו בפנים, ורוסו פיקד על ארבעה צוותים שחדרו למוזיאון. "פשטנו על המבנה מכמה כיוונים", מספר אחד החיילים שהשתתף במבצע. "חלק מהלוחמים השתלשלו דרך הגג וזרקו רימונים. אחרים, ורוסו בראשם, באו ממבנה סמוך של הספרייה הלאומית - פוצצו את הקיר ונכנסו דרכו. המחבלים כל כך נבהלו מעוצמת האש, שהם פשוט לקחו את הרגליים וברחו משם".
לאות הערכה על תפקודו במלחמה קיבל רוסו דרגת סרן, באופן חריג ובלתי מקובל. הוא שימש מפקד פלוגת המילואים בשלדג, וב-1985 עזב אותה ועבר לסיירת מטכ"ל, כסגנו של משה (בוגי) יעלון, אז מפקד היחידה. ב-1987 הוא שוב החליט לעזוב את צה"ל, אבל שוב לא הצליח להשתלב בחיים האזרחיים. כעבור שנתיים התגייס מחדש בפעם השלישית - ומשם דרכו לצמרת הפיקוד היתה סלולה.
בתחילה פיקד על גדוד רותם בגבעתי ועל מגלן - היחידה המיוחדת, שמתמחה בפעילויות בעומק שטח האויב ונחשבת לאחת היוקרתיות בצה"ל. כשקיבל את הפיקוד עליה, לפני 20 שנים, היתה היחידה במצב שונה בתכלית. "החיילים ביחידה היו פורעי חוק", מעיד קצין במילואים. "רוסו הכניס בה סדר ומשמעת והעלה אותה לגדולה. עד עכשיו הוא נחשב למפקד הכי משמעותי שהיה בה".
"היחידה היתה על הקרשים, היא אפילו לא נחשבה קרבית, ובצבא לא סמכו על היכולת המבצעית שלה", נזכר נפתלי בנט, יו"ר מפלגת הבית היהודי, שגויס למגלן על ידי המפקד החדש כמפקד צוות צעיר, שהגיע מסיירת מטכ"ל. "רוסו ישב איתנו על אי תנועה ליד תחנת רכבת מרכז בתל אביב, ופרש את החזון שלו ליחידה. עד אז, אפילו כשמגלן כבר יצאה לאיזשהו מבצע - תמיד היה כוח אחר שקיבל את ההובלה, בדרך כלל סיירת באחת מחטיבות החי"ר. אבל לאט לאט התחלנו לעשות מבצעים ייחודיים. בתקופתו פותחה כל תורת הלחימה של מגלן. עשרות מחבלים חוסלו בשיטות חדשות ומקוריות, ואפילו חיזבאללה הופתע ולא ידע איך להתמודד איתנו. כשרוסו עזב, היחידה כבר היתה במקום אחר".
בנט השתתף בפעולות רבות שעליהן פיקד רוסו, בין היתר במבצע "ענבי זעם" ב-1996. "יצא לי לפקד על מבצעי עומק רבים בלבנון, וזהות החפ"ק שעומד מאחוריך היא קריטית. יש כאלה שאתה מרגיש איתם זרוק בשטח לבד, ויש את רוסו. הוא ידע להשיג בשבילך כל מה שצריך, גם אם צריך לחתוך דרך הביורוקרטיה ולקצר אותה".
רוסו עוד הספיק לפקד על חטיבת מילואים של הצנחנים לפני שעשה את הקפיצה הגדולה למים העמוקים בשנת 1998, עם מינויו למח"ט הנח"ל. הוא אף נשאר בתפקיד מעבר לזמן הרגיל בגלל הנסיגה מלבנון ב-2000, ומהכומתה הירוקה המשיך לכל צומתי המפתח: כתת-אלוף פיקד על שתי אוגדות מילואים (98 ו-162), ובמלחמת לבנון השנייה "הוקפץ" לשמש עוזר למבצעים מיוחדים של גדי אייזנקוט, ראש אגף המבצעים דאז. כי מבצעים מיוחדים הם הרי מה שרוסו אוהב יותר מכל: זה מה שהוא עשה בשלדג, בסיירת מטכ"ל ובמגלן.
"מחדר קטן בלשכת ראש אמ"ץ רוסו הביא שינוי עצום", מעיד קצין בכיר. הוא תיכנן פעולות רבות בעומק השטח, ובראשן מבצע "חד וחלק", שהיה אחד המוצלחים של צה"ל במלחמה ושבמהלכו חוסלו 19 מחבלים בבעל בק.
לאחר המלחמה הועלה רוסו לדרגת אלוף והחליף את אייזנקוט בראשות אגף המבצעים. התקופה במשרד הממוזג במטה הכללי בתל אביב היתה קשה בשבילו. "זה לא היה המקום הטבעי שלו", מספר קצין ששירת תחתיו. "ניכר שהוא התגעגע לשטח. הוא ניצל כל הזדמנות כדי להגיע בעצמו לגזרות השונות ולבסיסי האימונים וסייר בין החיילים הרבה יותר מקצינים בכירים אחרים. אבל הוא גם התבגר בתפקיד הזה והפך בשל יותר".
מנכ"ל תנובה, אריק שור, חברו הטוב של רוסו והאיש שגייס אותו לשלדג בסוף שנות ה-70 כשהיה מ"פ מילואים, אומר כי "טל הבין שכדי להתקדם בקריירה, הוא חייב ללמוד את עבודת המטה. הוא לא שיחק אותה כאילו הוא בא לתפקיד עם סכין בין השיניים, כי היה ברור שבשטח הוא כמו דג במים, ושזה תחום המחיה הטבעי שלו. אבל הוא ידע לתמרן ולמצוא את המינון הנכון בין המשרד לשטח. הוא הביא לאגף המבצעים את המקוריות ואת יכולת הביצוע, והטביע את חותמו גם בתפקיד הזה".
ההילה נסדקה בדרך לאילת
לפני שנתיים מונה רוסו למפקד פיקוד הדרום, במקומו של יואב גלנט שהיה אמור אז להתמנות לרמטכ"ל. כשקיבל את התפקיד היתה הגיזרה שקטה, יחסית, אבל בעוד חודשים ספורים הוא יעביר אותה למחליפו כאחת הגזרות החמות ביותר.
ההילה סביב רוסו נסדקה באוגוסט 2011, במתקפת הטרור צפונית לאילת, שגרמה למותם של שמונה ישראלים. רוסו הודה בפומבי כי טעה כשלא סגר את כביש מספר 12 המוביל לאילת, שבו נהרגו האזרחים והחיילים, ומיהר לקחת אחריות. "היתה בפירוש טעות בשיקול הדעת, בהערכת המצב ובשיפוט המציאות", אמר אז שר הביטחון אהוד ברק. "אני משוכנע שרוסו יידע לעשות תחקיר. זה בן אדם שיודע לקבל אחריות, ואנחנו, אלה שמעליו, צריכים לדעת שטעויות בשיקול דעת ותקלות בביצוע יכולות לקרות, והן יקרו תמיד במערכת תובענית כל כך".
רא"ל (מיל') דן חלוץ, שהתפטר מתפקיד הרמטכ"ל בעקבות מלחמת לבנון השנייה, אמר לפני כשנה: "אני רוצה להאמין שהמערכת הפיקה חלק מהלקחים. שימו לב שהוא אמר 'טעיתי' ולא 'טעינו', זו בכלל מעלה שלא קיימת במחוזותינו. הרי בדרך כלל אחרים טועים, ואנחנו רק צופים בהם".
חלוץ היה האיש שקידם את רוסו לדרגת אלוף. "טל עתיר זכויות בדברים שהשתיקה יפה להם עד היום", הוא אומר. "הוא מפקד כריזמטי, אמיץ לב, והכי חשוב - ישר. אין הרבה אנשים במדינה שלנו שפיהם וליבם שווים בצורה כזאת. הוא אומר לך את האמת, ואין בלתה. זה הבסיס שכל מפקד צריך, ולרוסו יש את זה בשפע".
"רוסו הולך עם האמת שלו ולא עושה הצגות", אומר עפר פדן. "אני מתאר לעצמי שיזכירו לו את התקרית בגבול מצרים בהתמודדות על תפקיד סגן הרמטכ"ל".
"יש לו נאיביות חיובית", מחמיא שור. "בוא נאמר שאם הצבא לא ימצא את הדרך שרוסו יישאר במערכת, זה יהיה פקשוש גדול".
מי שמלווים את רוסו לאורך השנים יודעים לזהות גם את טביעת האצבע שלו במבצע "עמוד ענן". "הוא נראה 'קילר', בעיקר בגלל ממדי גופו, אבל כוחו האמיתי הוא בקור הרוח שלו", מספר פדן. "הוא לא מדבר הרבה, אין לו אגו. מעניין אותו שישראל תנצח במערכה, ולא יותר מזה. אין לי ספק שבדיונים לקראת המבצע ובמהלכו כולם הקשיבו לו.
"התוכניות המבצעיות ב'עמוד ענן' היו שונות מאלו בעופרת יצוקה. צה"ל עשה דברים יצירתיים מאוד, ואני בטוח שהמקור לחלק מהם הגיע ממוחו הקודח. הוא לא אחד שפועל מהבטן. גם בצעירותנו, כשהיינו להוטים לעשות משהו, הוא זה שהיה עוצר את כולם, חושב ומחשב".
שור: "יש לו מחשבה צבאית מקורית. תחת החספוס ההרקולסי והרמבואי שלו, הוא איש מלא תעוזה. יש לו כריזמה טבעית יוצאת דופן. זה הגנרל האולטימטיבי".
בנט: "טל לא דופק חשבון לאף אחד, גם לא לדרגים הכי בכירים. הוא אומר תמיד כל מה שהוא חושב. גם כשהיה קצין זוטר יחסית, המפקדים שלו התייחסו אליו ביראת כבוד. הוא קורץ מחומר של רמטכ"לים".
אחד מחבריו הקרובים סבור כי "המבצע האחרון ייזכר בגלל הדרך שבה מטוסי חיל האוויר פשוט 'צדו' את חוליות המשגרים וכתשו אותן. אני בטוח שהיתה לו השפעה על זה. אולי הוא חזר לצוד, כמו בילדותו".
קפה ובדיחה ברגעים הקשים
עם השנים יצא שמו של רוסו למרחוק כרווק בליין, ואף היה שותף עסקי באחד מגני האירועים הגדולים באזור המרכז. כיום הוא היחיד בין אלופי המטכ"ל שאינו נשוי. רוסו ניהל זוגיות עם כמה מהמפורסמות שבבנות ישראל, ובהן יעל אבקסיס - שכאשר ביקשה ממנו את מספר הטלפון שלו, הוא אפילו לא ידע מי היא. רק כשחבריו התלהבו ממנה הצליח להבין על מה המהומה. בשלושת החודשים האחרונים הוא בן זוגה של השחקנית והדוגמנית נטלי עטיה, הצעירה ממנו בכ-15 שנים.
כל זה לא הפריע לו בחייו הצבאיים. "ראינו אותו נשאר בבסיס הרבה יותר ממפקדים אחרים בדרגתו", מעיד קצין בצה"ל. "ניכר שהצבא הוא החיים שלו. אולי זה בגלל שלא היו לו אישה וילדים לחזור אליהם".
פדן: "בכל סיפור החיים שלו, נושא הזוגיות והמשפחה הוא הפספוס הכי גדול. למרות תפקידיו הבכירים בצבא, הוא תמיד היה אחד שיודע לבלות וליהנות. זה לא הפורמט הקלאסי של איש צבא, אבל יש בו כל כך הרבה איכויות".
"יש לו תדמית של בליין, אבל הוא לא יוצא כבר שנים", מפתיע חבר אחר. "לפעמים אני מנסה לשכנע אותו, אבל הוא אומר לי: אני לא מוכן שכאשר החיילים שלי יהיו על הגדרות, יראו אותי חוגג במועדון או בבית קפה. לפעמים, בסופי שבוע, הוא קצת מתיר את הרסן, אבל זה לא מה שהיה פעם".
בכל פעם שרוסו בדרכים ויש לו רגע פנוי, הוא מקפיד לעצור בחיק הטבע ולהירגע עם פק"ל קפה בנוף הירוק. לאחר ההתנתקות, כשביקר בישיבה המורכבת ברובה ממפוני גוש קטיף, גילה שצמיגי רכבו נוקבו. רוסו לא התרגש: הוא פרש הצידה, פרס את הפק"ל ושתה קפה שחור עם הרב המקומי. כזה האיש. קשה להוציא אותו מכליו.
בנט: "גם בזמן תרגיל מורכב ומסובך, שמעורבים בו הרבה כוחות, הוא היה דואג שמישהו יכין קפה. הייתי מפקד צוות צעיר ויראתי ממנו, אבל בזמנים קשים תמיד ידע להכניס את הבדיחה הנכונה בזמן הנכון".
ראש המכינה הקדם צבאית ביתיר, אל"מ (מיל') משה הגר, מכיר את רוסו שנים רבות, עוד מהימים שבהם עברו יחד קורס מח"טים. ההתנתקות יצרה ביניהם מתח טבעי, אבל לא השפיעה על היחסים האישיים. לאחר ההתנתקות והשבר הגדול שבא בעקבותיה, מינה הרמטכ"ל חלוץ את רוסו לאיש שינסה לפשר ולאחות את הקרע בין הצבא לציבור הדתי-לאומי.
"למרות המתח שנוצר בינינו, טל שמר על קשר", סיפר הרב הגר. "הוא באמת פחד ממלחמת אחים ונפגש עם אנשים רבים. פעם נתקעתי עם האוטו ביום שישי אחר הצהריים, ומצאתי אותו במטווח סמוך. אז התברר לי שהוא גם מכונאי. הוא תיקן את מה שהיה צריך לתקן, והספיק לשחרר אותי לפני כניסת השבת".
רוסו הקפיד לא להתבטא בנושאים פוליטיים, אבל בתקופה שקדמה לביצוע ההתנתקות נראה עצבני מתמיד. "יכול להיות שאנשים 'חיפשו' וזה בכלל לא הטריד אותו, אבל הוא עישן יותר סיגריות ונראה מוטרד בימים ההם", משחזר אחד מפקודיו.
כמפקד אוגדה וכיד ימינו של מפקד פיקוד המרכז דאז, האלוף יאיר נווה, הוא היה אחראי על הפינוי בצפון השומרון. "טל ניסה לקחת יותר על עצמו ולסייע לנווה, שקיבל ביקורת קשה בגלל שהיה חובש כיפה", מסביר גורם צבאי. ימים ספורים לפני הפינוי הגיעו נווה ורוסו לסיור ביישוב חומש. פעילי הימין הקיצוני החלו לקלל ולגדף אותם, ובעיקר את נווה. רוסו החליט שהפעם הוא לא מתעלם. "הוא ניגש אליהם, ובטון הרגוע שלו ניסה להרגיע אותם. ברור שהוא לא הצליח, אבל לפחות הוא משך את האש אליו והוציא את נווה מהמעגל".
עוד יעד מבוצר אחד
רוסו הוא "איש של חברים", כפי שיודעים להגדיר זאת חבריו. רובם הגיעו, כמוהו, משלדג. הצוות המקורי של רוסו מהימים הטובים ההם שומר על קשר עד היום. למרביתם יש כבר משפחות ענפות וקריירות אזרחיות משגשגות, אבל אחת לכמה שנים הם עוצרים הכל: "בכל פעם שטל מתקדם בסולם הדרגות והתפקידים, אנחנו עורכים לכבודו אירוע ונפגשים", מספר פדן. "הוא היה בבר המצווה של בני, ועל כרטיס הברכה חתם: 'החייל של אבא'".
ודווקא על שלדג הוא לא פיקד.
"כן, איכשהו קרה שהוא לא עבר בתפקיד הזה. פיקששנו אותו".
שור: "לפני שהוא נכנס לתפקידו כאלוף פיקוד דרום, אמרתי לו, 'אתה חייב לקחת קודם חודשיים כדי לפקד על שלדג, שתוכל לסמן וי'".
אז יכול להיות שגם הרמטכ"ל הבא, כמו הנוכחי, יהיה יוצא שלדג?
פדן: "לפי איך שהקלפים מסתדרים, אין סיבה שזה לא יקרה. אולי לא אחרי גנץ, אבל בקדנציה שאחרי מחליפו. אז רוסו אולי לא עובר מסך, אפשר אפילו להגיד שהוא שובר מסך. אבל גם אם הוא לא מופיע ומתנסח כמו גנץ או חלוץ, הוא לא אדם אפרורי. אני ישן טוב בלילה כשאני יודע שהוא אחראי על פיקוד הדרום, ואם הוא יהיה הרמטכ"ל - אז אני יכול לומר בוודאות שעם ישראל יתברך ברמטכ"ל מעולה".
הגר: "גם על רפול ז"ל אמרו שהוא עילג, ושהוא חיית שטח, ושלא יתקדם מעבר לדרגת סרן, אבל הוא היה אחד הרמטכ"לים הטובים בתולדות צה"ל".
ומה הלאה? מה יעשה רוסו כשישתחרר מצה"ל בפעם השלישית והאחרונה - כאלוף או כרב-אלוף? לא מן הנמנע שייצא לטיול של חצי שנה בקרוואן באוסטרליה או שייסע עם תרמיל להודו. "לפחות יהיה לו זמן לשוט בקיאקים, כמו שהוא אוהב", אומר שור.
אחד מחבריו הקרובים סבור שהוא יילך לתחום החינוך או שינהל חברה. על פוליטיקה, מסכימים כמעט כולם, אין מה לדבר. חוץ משור, שמתעקש: "איך אפשר לדעת. טל אפילו למד לדבר ולהתנסח, לא הייתי פוסל את הפוליטיקה. בסיטואציה מסוימת הוא יכול להשתלב בהנהגת המדינה. אבל להשתנות הוא לא ישתנה".
ומה עם חתונה? את היעד המבוצר הזה הוא יצליח לכבוש?
"הוא פשוט התחתן עם הצבא", צוחק אחד מחבריו. ושור מבטיח: "הוא עוד יתחתן, אל תדאגו. הוא רק בן 53, הוא עוד ילד".
aralew@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו