70 שנים אחרי

מתווך האו"ם השבדי ברנדוט נרצח בירושלים

ביום שישי, 17 בספטמבר 1948, אחר הצהריים, בתום דיון שנערך במטה האו"ם בארמון הנציב בראשות מתווך האו"ם, הרוזן השבדי פולקה ברנדוט, יצאה משם שיירה לכיוון שכונת רחביה בירושלים, במטרה לפגוש את מושל העיר, ד"ר דב יוסף. במכונית הראשונה בשיירה ישב קונסול בלגיה, במכונית השנייה ישבו ברנדוט ושלישו, הקולונל הצרפתי סירו (שעמד להתמנות לראש המשקיפים בירושלים), ובמכונית השלישית ישבו כמה משקיפי האו"ם.

בצומת הרחובות הפלמ"ח והגדוד העברי פרץ לפתע למרכז הכביש ג'יפ לבן של כוחות האו"ם (שנגנב כמה ימים קודם לכן) וחסם את נתיב הנסיעה של השיירה. מתוך הג'יפ קפצו שלושה צעירים שהוגדרו בפי עדי ראייה כ"ילדים ממש", ובידיהם תת־מקלעים. הם התקדמו לעבר השיירה תוך כדי יריות, איתרו את ברנדוט במכונית השנייה - וירו לתוכה כמה צרורות, שהרגו במקום את קולונל סירו וגרמו לפציעתו של ברנדוט.

נהג המכונית, שלא נפגע מהירי, פתח בנסיעה מהירה לכיוון בית החולים הדסה, ששכן בזמנו ברחוב הנביאים בעיר, כשברנדוט הפצוע נאנק מאחור מכאבים ונושם בכבדות. כשהגיעו לבית החולים, התברר שברנדוט מת מפצעיו.

ההתנקשות הקטלנית גרמה לזעזוע עמוק בישראל וברחבי העולם. בשעת לילה מאוחרת הונחו בפתחי בתיהם של ראשי המשקיפים, הקונסולים ונציגי העיתונות בירושלים כרוזים מטעם ארגון שכינה עצמו בשם "חזית המולדת", שאמרו: "הוצאנו להורג את הרוזן ברנדוט, ששימש סוכן גלוי של האויב הבריטי ופעל להגשים את התוכנית הבריטית להסגרת ארצנו לשלטון נוכרי ולהפקרת היישוב היהודי".

פעילותו הנמרצת של ברנדוט באזור היתה לצנינים בעיני רוב היישוב, שחש שדעותיו היו פרו־ערביות, וכתבות רבות בגנותו פורסמו בעיתונות העברית. ארגון לח"י, שהיה המתנגד החריף ביותר שלו, הרבה להביע את דעתו נגד שליח האו"ם בכרוזים שהודבקו על לוחות מודעות. אנשיו הם שרצחו אותו לבסוף - השבוע לפני 70 שנים.

הורה חסה, הורה צנון: יותר מאלף משפחות שתלו ירקות בחצר

השבוע לפני 70 שנים פורסם שכבר יותר מאלף משפחות הצטרפו לפרויקט שתילת הירקות שיזם ראש מחלקת ההתיישבות בסוכנות, לוי שקולניק (אשכול). זאת, במסגרת התוכנית להרחבת מפעל ההתיישבות ופיתוח עבודת האדמה - מהקמת יישובים חקלאיים חדשים ועד לנטיעת ירקות בשטחים נרחבים בכל רחבי הארץ.

לצורך הגשמת התוכנית הוקמה ב"מרכז החקלאי" מחלקה מיוחדת שהציעה למתגוררים בבית צמוד קרקע או בצריף לנצל את השטח שברשותם לגידול ירקות. "אל יהא השטח הקטן שליד ביתך לאדמת בור", נאמר במסע הפרסום לקידום הרעיון. "שמח את משפחתך עם עגבנייה ומלפפון - מערוגתך!"

קרן מיוחדת לפרויקט העמידה לרשות בעלי שטחים המעוניינים בכך הלוואה בריבית נמוכה על סך 50 לירות, שתוחזר בתשלומים חודשיים נוחים לאורך חמש שנים. ועדה מיוחדת בכל אזור דאגה לוודא שההלוואה תנוצל בהתאם, והכספים הוצאו לצורכי רכישת זרעים ושתילי ירקות, התקנת צנרת מים וממטרות, גידור השטח וכו'.

בכפרים, במושבים ובמושבות הרחיבו רבים מעבר לשתילת גן ירק והוסיפו גם כמה עצי פרי, לול מטילות קטן ועז חולבת - שסיפקו למשפחה ירקות, ביצים וחלב ועזרו בהפחתת ההוצאות לכלכלת הבית בסך של כ־15 אחוזים בממוצע.

יוזמה חקלאית ביתית זעירה זאת, שנקראה "משק עזר", כיכבה ברבות הימים בשירם של יחיאל מוהר ודובי זלצר, "הורה היאחזות", שביצעה להקת הנח"ל (וחידשה בהמשך להקת כוורת): "זה פירושו של משק עזר / ככה ייכתב בדו"ח / כל השקאה של צנון וגזר / היא השקעה לזמן ארוך".

העבודה במשק העזר התבצעה בבקרים לפני היציאה לעבודה או בשעות הפנאי אחרי הצהריים. מגויסי צבא שחזרו הביתה לחופשה הקפידו לטפל בצורכי משק העזר, ועקרות בית יכלו לטפח בגאווה את גינת הירק, לטפל בלול התרנגולות הקטן, לחלוב את העז ולייצר גבינה. משקי העזר המצליחים ביותר נהנו מהכנסה נוספת, במכירת תוצרת עודפת לשכנים.

דבר הצלחתם של משקי העזר התפשט ברחבי הארץ במהירות, בתקופה שבה המזון היה בקיצוב והפרוטה לא היתה תמיד מצויה. כעת גם תושבי הערים והפרברים ביקשו להקים לעצמם גינת ירק בחצר האחורית, וכדי להיענות לביקוש העצום הורחבו המערכות הממשלתיות שסייעו, תמכו והדריכו כל גורם שביקש לגדל ירקות ליד ביתו. במסעות פרסום גדולים של משרד החקלאות, בעיתונים ובלוחות המודעות צוין ש"הגינה תעניק תנובתה, ופירות האדמה שיעלו על שולחנכם ימנעו מעקרת הבית ומהציבור כולו את מצוקת העמידה בתור".

מנתוני משרד החקלאות שפורסמו ב־1951, שלוש שנים אחרי תחילת הפרויקט, התברר שלא פחות מ־30 אלף (!) בתי אב בכל רחבי הארץ סיפקו לעצמם חלק מצורכי תזונתם באמצעות פרויקט "גדלו ירקות ליד ביתכם".

ראשון לציון: ממושבה בחולות - לעיר

ב־21 בספטמבר 1948 התכנסו נציגי "התאחדות בעלי התעשייה בארץ־ישראל" (לימים - התאחדות התעשיינים בישראל), במטרה לסקור את פעילות התעשייה העברית ברבעון שחלף מקום המדינה. בין שאר הדיווחים והסקירות נמסר למשתתפים ש"ראויה לציון מיוחד המושבה ראשון לציון, על ההתקדמות הנחשונית של בתי החרושת שלה, קליטת העולים החדשים והמגעים לשלח תוצרת לשווקים שמעבר לים".

רק חודשים ספורים קודם לכן היה מצבם של רוב בתי החרושת בראשון לציון בכי רע, וכך גם תעסוקת חלק מ־3,000 המשפחות שגרו במושבה ב־1948. הסיבה לכך היתה סגירת המחנות הבריטיים הגדולים שפעלו באזור ושבהם מצאו חלק מאנשי ראשון לציון את פרנסתם, נוסף על הירידה הגדולה בביקוש לסחורות ולשירותים של המרחב.

ואולם, מאז הקמת המדינה וכינון מוסדותיה, הקמת צה"ל וגל העלייה הגדול שהחל לשטוף את הארץ - נוצר גידול דרמתי בביקוש לתוצרת המפעלים של ראשון לציון. בית החרושת "סיליקט", שעסק בייצור לבנים מחולות הסביבה, נהנה מתנופת הבנייה הגדולה ברחבי הארץ, וכך גם מפעל "גוט - גורביץ", שעסק בייצור מבני ברזל.

בית החרושת לזכוכית "גביש" - שהוקם במקור ב־1933 על ידי מאיר דיזנגוף וכמעט שבת לחלוטין ממלאכה - קיבל מצה"ל הזמנה גדולה של בקבוקים, ומפעל "תרזה תעשיית רהיטים" התבקש על ידי הממשלה לייצר כמות גדולה של בתי עץ. מפעלים אחרים במושבה נהנו מהגידול הדרמטי באוכלוסיית הארץ: "צדק" (שייצר פריטי ביגוד), "שרף" (סבונים, קרם גילוח ואבקות כביסה), "פיאו" (ממרחים ואבקות מרק), מפעל "תעשיית בירה ארצישראלית" - ועוד רבים אחרים.

החל מספטמבר 1948 נהרו לראשון לציון המוני עולים חדשים, עד שכעבור שנתיים, ב־1950, הוכרזה ראשון לציון כעיר - עם לא פחות מ־18 אלף תושבים.

מאמצי שכנוע לקבלת ישראל כחברה באו"ם

שר החוץ, משה שרתוק (שרת), יצא השבוע בראש משלחת גדולה לצרפת, במגמה ללחוץ על באי עצרת האו"ם (שעמדה להתכנס באותם הימים בפריז) לצרף את מדינת ישראל כחברה בארגון.

בד בבד, נמסר מטעם ארגון ציוני צרפת על רעיון להגשת "פטיציה" (עצומה) לאו"ם, שעליה יחתמו מיליונים מאוהדי ישראל באירופה. פטיציה זאת תיתן תוקף יתר לדרישת ישראל לקבלה כחברה שוות זכויות בארגון.

בשורות טובות בעניין התקבלו גם מארה"ב: ציר בית הנבחרים האמריקני יעקב יעבץ מסר כי אף שארה"ב לא הכירה בישראל "דה יורה" (לפי החוק), היא מתכוונת להצביע בעד קבלתה לארגון בכנס העצרת הקרוב.

פורסמה חוקת הבחירות לאסיפה המכוננת

ב־20 בספטמבר 1948 פורסמה בפומבי, לאחר חודשי עבודה רבים, חוקת הבחירות לאסיפה המכוננת של ישראל. הזכות לבחור, כך נמסר, ניתנת לכל תושב ישראל בן 18 ומעלה, והזכות להיבחר - לבני 25 ומעלה.

נציג אגודת ישראל הסתייג בתוקף מצירוף תמונת הבוחר לתעודת הבחירה, בשל הפסוק "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", אך התרצה לבסוף והסיר את התנגדותו. בכך יצאו לדרכן ההכנות הסופיות לקיום הבחירות הראשונות בישראל.

במחאה על "פרוטקציה": שביתת ירקנים בתל אביב

ב־19 בספטמבר 1948 פרצה בתל אביב שביתת ירקנים בשל "פרוטקציה" (העדפה מכוונת), שממנה נהנו 32 צרכניות בעיר בקבלת סחורה ממחסני תנובה.

ניסיונם של הירקנים למנוע הוצאת סחורה חקלאית ממחסני תנובה לצרכניות יצר מהומה גדולה, והמשטרה שהוזמנה למקום עצרה שבעה מהם.

לאחר שביתה של יומיים הודיע המפקח על המזונות שהוא מוכן להרחיב את רשימת החנויות המועדפות בעיר ל־80. הירקנים הודיעו שיקבלו את הצעת ההסדר בתנאי שרשימת החנויות שיקבלו את הירקות מתנובה ראשונות תשתנה בכל שלושה שבועות.