אחד הפיוטים הידועים ביותר בחג הסוכות הוא "סוכה ולולב לעם סגולה", ואין ספק שהדבר מרמז על אחד הדברים האהובים בקרב חלקים נרחבים מהציבור הדתי והחרדי – סגולות. ויהודים, כמו יהודים, יודעים ליצר לא מעט סגולות ומנהגים שמבצעים במהלך כל שבעת ימי החג, ואפילו קודם לכן – בעת הקמת הסוכה.
על פי החכמים, לעצם הישיבה בסוכה ישנה משמעות רבה. זו סגולה לאריכות ימים, להיפקד בילדים, לרפואה ולחכמה. רבים נוהגים לנשק את דפנות הסוכה ולומר "סכותה לראשי ביום נשק", כסגולה לשמירה ולהגנה.
למרות שמדובר בבית עראי, יש כאלו שלוקחים את המצווה לשלב הבא ולא יוצאים ממנה כל החג. נוהגים כמובן לאכול בה ואפילו לטייל בה (כפי שכתוב במפורש בשולחן ערוך). לשם כך ישנם שנוהגים לבנות את הסוכות שלהם כבר חצי שנה קודם לחג. במקרים אלו לא מדובר בכמה דיקטים או בברזלים מצופים בבד אלא בבית של ממש, עם ספות, מיטות וכל מה שצריך. אם כבר להרגיש בית, עד הסוף.
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום
גם ככל שמדובר בקישוטים, מדובר בתורה שלמה. בחסידות חב"ד נוהגים שלא לקשט את הסוכה כלל, ומנגד רבים נוהגים לתלות תמונות רבנים כסגולה לשמירה ואפילו דברי מאכל שונים. ישנו מנהג לתלות בקבוקי יין ולאחר מכן לשתות אותם בחג הפורים או בארבעת הכוסות של פסח. אחרים משתמשים ביין זה במסגרת ברית מילה או חנוכת בית. מנהג אחר הינו לתלות שעורה וחיטה, שמשמשים אחר כך לחמין בשבת, לתלות רימונים, תאנים או מינים נוספים מתוך שבעת המינים. בכל הנוגע לדברי מאכל, חשוב לזכור שאסור להשתמש בהם במהלך החג מכיוון שהם נחשבים חלק מהסוכה שנותרת על כנה עד אחרי שמחת תורה.
תמונת המחשה (למצולמת אין קשר לידיעה) // צילום: אורן בן חקון
ומאלו שתלויים לאו שמנענעים. התורה מצווה ליטול את ארבעת המינים – לולב, אתרוג, הדס וערבה, במשך שבעת ימי החג, אולם מה עושים איתם לאחר החג? יש כאלו שנוהגים לגנוז אותם ולא לזרוק אותם, ואחרים מעדיפים להפוך אותם למצווה אחרת – האתרוג הופך לבשמים בהבדלה, ההדסים משמשים גם הם להרחה בסוף השבת.
רבים נוהגים לשמור על ארבעת המינים עד לביעור חמץ ושורפים אותם בערב פסח, ויש כאלו שמעדיפים לאכול אותם בט"ו בשבט. לריבת אתרוגים מייחסים סגולות רבות – נכתב שהיא עוזרת לחולי לב, וכן לאישה בהיריון מומלץ לפי חכמים לנשוך את הפיטם של האתרוג כדי שתהיה לה לידה קלה. "האתרוג שביכרתי עליו בימי החג ויצאתי בו ידי חובת המצווה", כתב הרב עובדיה יוסף, "חילקהו בני ביתי לנשים חשוכי בנים, אחרי שמונה שנים ושתים עשרה שנה מנישואיהם, ונתנו לכל אחת חתיכה מן האתרוג, ובאותה שנה נפקדו בבנים ובבנות לחיים טובים ולשלום".
ובחזרה לסוכה – יש שנוהגים לתלות בה שמן זית ששואב את קדושת "האושפיזין" – האורחים שמתארחים בכל יום בסוכה על פי המסורת (שלושת האבות, משה, אהרון, דוד ושלמה) ולאחר מכן סגולה להדליק בשמן את נרות החנוכה. יש כאלו שתולים צנצנת של דבש בסוכה ומשתמשים בה בחג השבועות. יש אחרים שהולכים בגדול – תולים שבעה רימונים בשבע סוכות של רבנים שונים, ולאחר מכן לעשות מיץ מהפרי כסגולה לבנים. יש שנוהגים להניח את הלולב קשור עם ההדס והערבה ליד פתח החדר שבו הם ישנים כסגולה לשמירה.
גם בסוף חג סוכות ישנם סגולות שמטרתן לשמור ולחזק את חיי האדם המאמין. בשמיני עצרת, החג שמגיע בסוף חג סוכות, ישנם שנוהגים לשים בצד חתיכות חלה, לייבש אותם, לעשות מהם צנימים ולהקפיא. את אותם צנימים אוכלים בשבת הגדול לפני פסח, רגע לפני הפסקת אכילת החמץ למשך שבוע.
לפני כמה מאות שנים ייסדו המקובלים מנהג שבו אחרי ההקפות השונות בבית הכנסת עם כל ספרי התורה יוצאים כולם במוצאי החג עם ספרי התורה לרחוב ועושים שם את ההקפות עם שירים וריקודים. הסיבה לכך היא הרצון שכולם ישתתפו בשמחה הגדולה. בשנים האחרונות המנהג הזה קיים בכל רחבי העולם עם סוגים שונים של אנשים. בקבלה נכתב שמי שמגיע ומשתתף בהקפות שבבית הכנסת ובהקפות האלו שברחוב ורוקד בהם זוכה לשמוח כל השנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו