אסור לטעות: רוסיה כועסת - וישראל תצטרך ללכת בין הטיפות

ל"טרגדיה של טעויות", כפי שכינה הנשיא פוטין את אירוע הפלת המטוס הרוסי שלשום, יש פוטנציאל משמעותי לפגוע באינטרסים האסטרטגיים של ישראל באזור. על פרטי התקרית דומה שאין מחלוקת (למעט אצל קונספירטורים למיניהם). רביעיית מטוסי 16-Fתקפה מפעל סמוך ללטקיה, שבו משופר הדיוק של הטילים שבידי חיזבאללה. מדובר במכונות ענק שעליהן מועמס כל טיל, ובסדרת פעולות הוא מוסב למדויק יותר.

ישראל משקיעה בשנים האחרונות מאמץ רב בשיבוש הפעילות הזאת, כדי למנוע מחיזבאללה לפגוע במדויק בריכוזי אוכלוסייה, בבסיסי צה"ל (בדגש על חיל האוויר) ובאתרים אסטרטגיים בארץ. רבות מהתקיפות שיוחסו לצה"ל בשנים האחרונות בוצעו נגד מיזמים הקשורים לפרויקט הדיוק של חיזבאללה - שמתבצע בהנחיה ובמימון איראניים - שעולה עתה מחדש לכותרות.

החריג בתקיפה היה המיקום: לטקיה, סמוך לכוחות הרוסיים, באזור שבו צה"ל לא פעל זמן רב. התקיפה עצמה היתה שגרתית, הודעה נמסרה קודם לכן ב"קו החם" לצבא רוסיה, הטילים שוגרו מרחוק, המטוסים שבו לבסיסם ללא פגע, ומערכות טילי הקרקע־אוויר של סוריה ירו כדרכן ללא הבחנה לכל עבר גם זמן רב אחרי שהתקיפה הסתיימה.

אלמלא היו מפעילי מערך ההגנה האווירית הסורי מבוהלים כל כך, וכנראה גם חסרי כל כישורים, הפגיעה במטוס האיליושין הרוסי היתה נמנעת. אין שום סיכוי שהם לא הבחינו בו - מטרה כבדה, איטית - נע על המסך, ומכאן שבהיסטריה שלהם עלולה היתה להיפגע גם כל מטרה אחרת באזור. למשל, מטוס אזרחי עמוס בנוסעים תמימים.

לכאורה, מדובר בעניין פנימי שבין רוסיה לסוריה. רוסיה סיפקה לסוריה את סוללת ה־SA5 שיירטה מטוס שלה, וכעת עליה לדרוש הסברים מאסד. זה לא יקרה; במקום זאת מיהרו במוסקבה להאשים את ישראל שהפילה את האבן הראשונה בדומינו הזה, וכדרכם - העבירו מסרים כפולים ומשולשים שמקשים את פענוח האסטרטגיה העתידית שלהם: מצד אחד הודעה קשוחה של משרד ההגנה הרוסי, מצד שני הודעה מפויסת של פוטין (שאמר בד בבד כי ההודעה של משרד ההגנה תואמה איתו), ומצד שלישי התחייבות לנקיטת "צעדים שייראו" להגנת הכוחות הרוסיים בסוריה.

תחת הבלבול הזה, ינסה כל צד להגדיל סיכויים ולמזער סיכונים.רוסיה תדרוש כעת מישראל יותר תיאום, הגבלת אזורי התקיפה ואולי גם התחייבות להימנע מפעולות מסוימות; סוריה, איראן וחיזבאללה ינסו לגרור את רוסיה "לטפל" בישראל ולמנוע ממנה את המשך הפעילות ההתקפית באזור; וישראל תאשים - כפי שעולה מהודעת דובר צה"ל, שכל מילה בה היתה מדודה ומתואמת - את איראן, חיזבאללה וסוריה, ותטיל עליהן את האחריות לכל הבלאגן.

אבל מאחורי המסרים הגלויים האלהצריכה ישראל לפעול במהירותלמזעור נזקי האירוע. המשך הפעילות ההתקפית שמתבצעת בגזרת הצפון, בעיקר בסוריה, הוא אינטרס אסטרטגי ישראלי, שפגיעה בו משמעותה פגיעה בביטחון המדינה. מאחר שאיש בישראל לא מעוניין בעימות עם מוסקבה, חובה לתאם איתה במהירות עמדות; "לסגור" את התקרית האחרונה לא רק על ידי הצגת התחקיר, אלא גם במחיר של פרסום הודעת התנצלות פומבית ואפילו של תשלום פיצויים למשפחות ההרוגים, ולקבוע כללים ברורים שימנעו חיכוך בין הצדדים בהמשך.

שלוש שנים פועלים הרוסים בגזרה, ועד כה הצליחה ישראל להימנע מעימות גלוי עימם, למרות לא מעט מקרים של כמעט־חיכוך. איש בישראל, ובוודאי בצה"ל ובחיל האוויר, לא מעוניין שרוסיה - שהיתה עד כה כמעט אדישה לפעילות הישראלית - תהפוך לעוינת, וישראל חייבת לעשות הכל כדי להימנע מכך, גם במחיר של הטלת מגבלות חלקיות וזמניות על פעילותה.

משקל רב בהתפתחויות העתידיות יהיה ליחסים הטובים שבין פוטין לנתניהו. די לזכור איך נהגה רוסיה בטורקיה לאחר הפלת המטוס הרוסי ב־2015, ולהשוות זאת לתגובתה המדודה שלשום. ועדיין, אסור לטעות: רוסיה כועסת, וחייבת דין וחשבון בבית. זה אומר שהתקופה הקרובה בצפון תהיה עצבנית במיוחד, וישראל תידרש בה לאיזון עדין שבין שמירה על האינטרסים הביטחוניים שלה בהקשר האיראני־סורי־חיזבאללאי לבין הימנעות מחיכוך לא רצוי עם רוסיה.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!